למדני לקבוע עיתים אל הזמן
כמו אותה לטאה הלואטת לסלע
על מה שהיה וחלף ונטמן
במרחב שבין מטה ומעלה.
(בית-הכנסת בסוסיא העתיקה, ז' סיוון ה'תשס"ד)
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאד נגע לי... [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד אולי זה לא קשור אבל זה הזכיר לי קטע משיר מאוד אהוב עליי של לאה גולדברג : "...לבל יהי יומי עליי כתמול שלשום לבל יהי עליי יומי הרגל" אם ואולי נשים יותר על מה שהיה יהיה ועכשיו אולי לעולם לא נרגיש מורגלים לחיים. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] למה? (לא משנה. שאלה מוזרה, כשחושבים על זה.) למדני לתחום את העיתים, אליל הזמן כמו אותה צפרדע הקופצת מאבן לאבן בלי לפתוח שום קופסה טמונה לחלוף הלאה לשכוח את התמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש לאה גולדברגי. וזאת המחמאה הכי גדולה (כמעט) שאני יכולה לתת. [ליצירה]
- [ליצירה] הטבע לא מוגבל, אבל הסביבה מגבילה אותו. וההתרסה בשם השיר לא גורמת לי כל-כך להתחבר. משום מה, דווקא עם האמירה הזו (נשים דעתן קלה) אף-פעם לא היתה לי בעיה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- מאוד מאוד אהבתי. הסיפור קולח, זורם ומרגש. נסיונות ההתחברות, ההשתתפות, השרשרת האינסופית של אנשים ואהבה. וההסתכלות על האנשים באוטובוס ובשטיבלך, ממש הזכירה לי את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אהבתי את זה. זה תיאר פרטים שלא כ"כ הסתכלתי עליהם בקווי 400 ו-402 הניסיים. לא הכל מובן בשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] --- כדאי לקרוא. גם לדעתי, ביטאת את הרעיון בצורה נהדרת. אבל צריך להתעמק בזה. מצויין! [ליצירה]
- [ליצירה] --- פעם ראיתי חתולה (משום מה אנחנו תמיד נוטים להתייחס אליהם בלשון נקבה) נדרסת, גוססת, מתה בייסורים כעבור כמה שניות, ונזרקת לפח, מותירה לאחריה שובל של דם, שהתייבש ונוקה למחרת. אהבתי מאוד, אבל ההשוואה הזו, בין בני-אדם רעים וחתולים תמימים, מובלעת ומינורית ככל שתהיה, צרמה לי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- כן, זה פתח. ובשיר שלך לילה לבן כתבת לחבק בקמץ. אבוי. [ליצירה]
- [ליצירה] אין. מיוחד. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה גם קטע שראוי לזכור. [ליצירה]
- [ליצירה] --- הקספ = הקסם, כמובן. [ליצירה]
- [ליצירה] --- כן, אני גם חושב ככה. [ליצירה]
תגובות