למדני לקבוע עיתים אל הזמן
כמו אותה לטאה הלואטת לסלע
על מה שהיה וחלף ונטמן
במרחב שבין מטה ומעלה.
(בית-הכנסת בסוסיא העתיקה, ז' סיוון ה'תשס"ד)
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאד נגע לי... [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד אולי זה לא קשור אבל זה הזכיר לי קטע משיר מאוד אהוב עליי של לאה גולדברג : "...לבל יהי יומי עליי כתמול שלשום לבל יהי עליי יומי הרגל" אם ואולי נשים יותר על מה שהיה יהיה ועכשיו אולי לעולם לא נרגיש מורגלים לחיים. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] למה? (לא משנה. שאלה מוזרה, כשחושבים על זה.) למדני לתחום את העיתים, אליל הזמן כמו אותה צפרדע הקופצת מאבן לאבן בלי לפתוח שום קופסה טמונה לחלוף הלאה לשכוח את התמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש לאה גולדברגי. וזאת המחמאה הכי גדולה (כמעט) שאני יכולה לתת. [ליצירה]
- [ליצירה] ---- לרשימת היצירות האהודות עלי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... טוב, אבל לפחות ההומור של פעם הוא לא ההומור של היום... מה בדיוק הבנת מהשיר? [ליצירה]
- [ליצירה] --- חתלתול עדי מוסרת את הסכמתה. אני בכל מקרה לא מסכים, ומסרב להתרגש או להרגיש חלק מהמואשמים כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] ההתחלה דיי פושרת, אבל מרגישים ב"תוספת המאוחרת" עוצמות גדולות, וזה יפה וחזק ומורגש. בהחלט עומד כשיר בפני עצמו. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לאסתר שטרן. קודם כל, תודה על המשוב. היצירה הזאת, באופן ספציפי, היא ביטוי לרגשות שלי בליל ט"ו באב. יש איזו מין סקאלה כזאת - בקצה האחד הגישה שאומרת שברגע שיצרת משהו, הוא עומד בפני עצמו וכל אחד יכול להסתכל עליו על פי ראות עיניו ולראות בו כרצונו (מודל פיסק בתקשורת, למשל), ובצד השני הגישה שאומרת שהיוצר קובע את משמעות היצירה ויש לנסות להתכוון לכוונה שלו (המוען דומיננטי). --- עדי, למשל, יודעת על מה נכתב השיר, ובמידה מסויימת היא הגורם לכתיבתו (אם כי הוא עליה). השיר הוא בדיוק התחושות שלי - גם הידיעה שהיא מביטה לעברו ומנחמת את לבי. קיטש זה מן הסתם מתקתק ומוכר, אבל כאן לא כתבתי יצירה במנותק מחיי, אלא כתבתי על רגשותי ממש. לדעתי, גם כתיבה שמודעת לעצמה, כתיבה מבוקרת מחד גיסא, וכתיבה אמיתית ביותר שנובעת ממעמקי הלב, יכולות לסתור אחת את השנייה. השיר הזה נכתב בשטף, כלומר כמעט ללא ביקורת על המשקל, החריזה, שיבוץ המילים והמימיקה, ולכן (על-אף שזה לא מחייב) הוא יותר אמיתי. אלו הרגשות שלי. אם בהסתכלות על היצירה כמנותקת מעולמי את רואה את זה כקיטשי - זה בסדר, לגיטימי, ואני מקבל. אם את מסתכלת על הכל, וכדי לראות עוד - שירים קודמים שלי בנושא, כמו מראך בחלום, שגם בו יש שורה כזאת, אני חושב שתראי את זה בצורה יותר מעמיקה. בברכה, רן. :) [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה לא נכון. אתה מתייחס לנשק כאל כלי שלילי במין התנשאות כזאתי, אבל נשק הוא כלי הכרחי בחיים שלנו במצב הזה וצריכים אותו. - - - נכון, היה עדיף שהמצב הזה לא היה ונכתת חרבותינו לאיתים וחניתותינו למזמרות, אבל כרגע נשק הכרחי. ואין מה להתייחס אליו בהתנשאות. רן, שבו אין לחשוד על מיליטנטיות יתר. [ליצירה]
- [ליצירה] --- במה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- שיהיה לנו לילה מלא אור. מזדהה. בלילה הרגש שולט. מוכר עד כאב. לבן בחלום שחור. ירח מלא. -- תובנות יפות. [ליצירה]
- [ליצירה] --- הילד על העץ ממש עומד ליפול. וזה קסום. כאילו לתמונה כזו המציאו את המילה הזו. [ליצירה]
- [ליצירה] עדי, את יכולה להבין כרצונך. אני כתבתי את זה במחשבה על מישהו שבחר מביתו ומנסה להסתדר. אולי עמדה לי בראש תמר ממישהו לרוץ איתו. הראל, מוטו אובריגדו. [ליצירה]
תגובות