היישובים נראים בלילה כמו שטיח שחור רצוף יהלומים שקפאו על שמריהם בעלטה וקצת קשה להרגיש למרות שקל לדעת שבינות לנקודות האור יש חיים ששוקקים. אולי מתחת לאיזו מנורה קטנה חולף איזה מבט חולפת שתיקה חולף חיוך שאי-אפשר לראות ואי-אפשר לשמוע אך אפשר לנחש להתעטף ולהתמלא ובשאיפה לקחת אל קרבך ארעיות חולפת של 100 קמ"ש. בסוף הדרך, כשכבר אין חושך, רואים שגם אין יהלומים או נקודות אור וצועדים עם כוס האתמול הצבעונית תחת המנורות החיוורות.