בס"ד ד' אדר ה'תשס"ד, יום חמישי, שעת צהריים, פשוט כך * אין בי שום רצון להתנגד לירוק המפעפע בצידי דרכים אין בי שום רצון להתנגד לאור המפכה על פני כל ההולכים צעד אחר צעד כנמלה עיקשת הרגליים מוליכות אותי אל עבר משכנן ותקווה אחת עולה, על פני כולן רוחשת כשבשמיים מעלה זע ענן ואני כאן פורס את עצמי כמו מפה על השולחן כשקרניים של שמש מלטפות בתקיפות מתמזג אל המקום הזה נשפך אל תוך הכאן ועיני נעצמות שתיהן - בעייפות אין בי שום רצון להתנתק העלים הירוקים כאן עלי מסוככים ועדיין מסביבי החבל מתהדק מושך אותי לחוץ, אל שאר כל ההולכים צעד אחר צעד, כנמלה עובדת הרגליים מוליכות אותי אל מקום ישן יבולי נישא בפי, נקודת שמחה נודדת ובשמיים מעלה זע עשן ואני שם סוגר את עצמי כמו מעלית עולה כשמחנק מגרד חודר אל תוך נשימותיי זה הרע שנעלם מכאן אך משאיר סימן ועלה זיכרון שוכן - בבגדיי אין בי שום רצון להיעלם לא מן המציאות וגם לא בתוכה עדיין יש בי הרצון להילחם ללא חרב ושנאה להביע רק שמחה אני שב אל תוך הגן כנמלה בעמלה אוסף את יבולי וחוזר אל הנהר זורם בשצף המוגדר כמו בהתחלה רק הפעם מפגיעות אני נזהר ואני מושיט את ידי לקבל מן המפה ועולה מעלה מעלה כשדלתי פתוחה כשנמצא בתוך בגדיי ישן אך עוד קיים עלה קטן ירוק - של ברכה     (נכתב לאחר מין ניקוי רוחני, כמין יצירת סיכום לקטע שכתבתי. יש לזה לחן)