בס"ד ערב סוכות ה'תשס"ח
תמיד אני כותב שירים במוצאי יום-כיפור.
אני והשקט מוצאים האחד את השני
ונפגשים בכמה דקות של שלווה
בטרם נרד ונחזור (הביתה)
אל הצלילים והצללים
והאורות של יום חדש.
תמיד אנחנו נושקים ויוצרים.
השנה לא מצאתי את הזמן לכתוב,
לא הצלחתי לפלס דרך אל השקט
בין הנתיבים העמוסים,
להגיע לכמה דקות של שלווה
ולאחוז.
(ולא שלא רציתי)
*
ידיים אוחזות בעט
בין ארבעה מינים ושעונים מתקתקים
ושאון הנתיבים וצלילי הרדיו,
ידיים אוחזות בשרביט הזהב
בין מושבים וגעגוע.
שאלתי ובקשתי, אם על המלך טוב,
עוד פגישה אחת קטנה עם השקט,
בטרם נמשיך לנוע.
תגובות