לשרוף את האהבה
זה בלתי-אפשרי
כי האהבה בעצמה היא אש בוערת.
ולכבות אותה?
מי אני שאדבר,
אם כבר אמר החכם מכל האדם
שגם מים רבים ונהרות לא יוכלו.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- לא, היה טוב למחוק את זה כי זו לא היתה יצירה ראויה. [ליצירה]
- [ליצירה] מרתק, מעניין, זה יכול להוות בסיס לדיון על חטא עכן. אבל זה גרם לי לתחושת הזדהות יותר איתו, ולמין כעס וצער על שהרגו אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] --- בהחלט, מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- גם אני יודע... [ליצירה]
- [ליצירה] --- ואם יש השקפת עולם נכונה, היצירה לא עומדת מעליה. [ליצירה]
- [ליצירה] ממממ..... היי, מישהו דיבר על יחפים? ------------------------------ (מאז יום שני, יום הטיול בשומרון וסיבוב השערים, אני עמוס במחשבות) אוהב את האידאלים, את ההקרבה של נוחות החיים למען ארץ ישראל, גם אם לפעמים יש מעין תפיסת טרמפ על האידיאלים. לא רואה פסול באמירה 'תראה, הנה ערבי.' רואה פסול ופגם מוסרי בריקודי נקמה עם סכינים ונשק ובשירי נקמה (זה עושה לי בחילה ומדכא אותי) יוני, התגובה שלך דמגוגית. ברור שאיכפת לה (ולי) מאחינו יותר מהערבים. המחאה שלה (אם הבנתי טוב) היתה נגד היחס לערבי, שאם לא היה כך, לא היה נגרע דבר מהיהודים (ולכן לא מדובר בהשוואת 'איכפתיות') על חרבך תחיה נאמר לעשו = אדום. והאמירות עם של רוצחים וימח שמם הן לא טובות בעיני. העובדה שהם מעשנים מגעילה אותי. מגעילה אותי. מגעילה אותי. שיר, האומץ של הנערים להגיד כך לנהג ראוי להערצה בעיני. 'אל תשכחי שהנוער הזה חי את המוות ולכן...' - את מדברת על נהייה לא שכלית אחרי הרגשות, וזה לא טוב ונובע מחולשה. בכל מקרה, לא ראיתי משהו לא נכון, לטעמי, ביחס לערבי, ביצירה הזו, אלא רק בתגובה עם הריקוד המגעיל. =================================== אבל כל הדיון הזה, לפני הדיון על יצירה, הוא דיון על נקודות מוצא ביחס לערבים. ======================== וזה כתוב ממש יפה, באמת. תיאור החתונה מקסים. תיאור הנוגות שעלתה בך למראה הערבי המתייסר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- --- הבאיומים נחיה את הפורומים? [ליצירה]
- [ליצירה] .... :) 4 נקודות וסמיילי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- תודה תודה תודה. שירה בערוגה - גבנ"צ? [ליצירה]
- [ליצירה] עדי, הבהרה... (אמנם כתבתי את זה בפורום, אבל שזה יהיה גם פה) הסיפור לא אמיתי ומומצא, אבל כתבתי אותו על המציאות שאני מכיר, ואלו הדברים האמיתיים בו- בוני הכלב שלי, האישה הארגנטנאית זעופת הפנים עם כלב הרוטווילר, השיחה שניסיתי לנהל איתה (במציאות היא היתה הרבה יותר קצרה), החבר שלי עם המילון והשכנה שלו, ו... אולי קצת מהאופי שלי, שהכנסתי לערן. [ליצירה]
תגובות