ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
--
מסופר על נחמה לייבוביץ' ז"ל, שפעם הוזמנה להרצות בבית-כנסת, והיתה בו מחיצה בין גברים לנשים. כשקמה להרצות עשתה זאת בעזרת הנשים, על אף בקשת הגברים שתבוא להרצות בעזרתם.
וכך הרגישו הגברים כנשים.
נחדמות התחושות שבקטע, את הסיום הנובע מציניות לא אהבתי, ונזכרתי מעט בהתאלמות של רעיה:
http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=6073&code=50
[ליצירה]
המסר כאן מאוד חשוב ונכון, אבל...
משום מה יש כאן גם קיטלוג, של הומניסטים, פלורליסטים ושונאי הכללות, כשונאי חרדים, כשמאלנים.
כאילו הומניסט זה מילה גסה.
ואני כל אלו, ואדם דתי שלא שייך לקבוצה שמשתמע שהיא הדברים האלו.
וגם ההגדרה של אומנות כבטלה לא מצאה חן בעיני. לא צריך לפסול משהו אחר כדי לבטל את פסילתו של משהו אחד.
וכתמיכה:
יש הרבה רע בגישה החרדית, אבל צריך למצוא את הטוב ולהעלות אותו, ואת זה עושים רק ע"י אהבה, פגישות, שיתוף פעולה, שמחה ואור.
[ליצירה]
---
אלעד, הערך של אי השימוש בקללות הוא מעל הערך של חיפוש ההנאה בקריאה. מצטער, אבל הססאאממק הזה אסור ולא מתאים, ואם אני מתעלם ממנו אני עבד זמן.
תגובות