ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
מדויק
זה די מחנך. מלמד. אפשר לתת לאנשים לקרוא את זה כדי לגרום להם לפתח של שינוי.
האבנים זה חמוד.
זה לוקח כל מיני מוטיבים שונים ומאחד אותם לתוך מציאות, והכל מתחבר ומתאים.
...
אבל לא אהבתי את הסוף. הוא צריך להבין שאם הוא במסגרת של ישיבה - אז שילמד.
עת ללמוד ועת לנגן, בלי לזלזל בחשיבות הקשר הנפשי עם ה'
("היציאה מהמערה", אם להיות אקטואלי...)
[ליצירה]
---
התכוונתי: לא לראות את הנורמה בפוסלת המחשבה העצמאית ומשטיחתה, ומביאה לבחירת הדרך ללא בחירה.
ואם זו הדרכה כללית, יש בזה כשל לוגי, כיוון שאז זו הנורמה ואין נורמות אחרות.
אבל אני עייף עכשיו, נראה לי.
(לשם שינוי? גילויי חיבה? איזה יופי.)
תגובות