ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
---
זה נוגע, אין ספק שזה נוגע בלב. במיוחד עם המחשבות על החופה שהיתה להלוויה.
(אבל לי אישית קצת קשה עם המסר הלוחמני, שיכול לנבוע בסערת רגשות ולהוביל למקומות לא טובים, כמו קריאת 'מוות לערבים, שישו להם גם פיגועים')
[ליצירה]
---
היום מישהו צחק בצפירה,
ונתתי בו מבט חריף, מרחוק,
והוא אמר בהתגוננות
'הוא מצחיק אותי', ושתק.
הבעיה היא לא רק של הצופים היושבים בכיסאות ומשתעממים. הבעיה היא גם של הבנאליות והקיטשיות והסדר וחוסר-האותנטיות בטקסים האלה.
[ליצירה]
---
בטח יש משמעות לכך שלשיר קוראים איפה אלוקים, אבל בסופו כתבת איפה א-לוהים.
בהתחלה חשבתי שקראתי את זה כאיפה הייתי, ואז זה נראה מאוד יפה, המתבונן מכיר בכך שהטעות בו, אבל גם ככה זה טוב.
[ליצירה]
וואו, הדימויים כאן ממש יפים
זה שיר ממש יפה, איך העברת את הכל לדימוי של בית.
עם הקירות וזה.
לדעתי, בפורום זה לא ככה כי הכל הולך אחרת
(דעות ואח"כ אנשים, ומטרת הפורום שבו אני משתתף הוא לא היכרות אלא הפריה הדדית בדעות שונות והתקדמות אישית וקבוצתית)
טוב, זה פשוט יפה.
לילה טוב!
תגובות