את פסיעות הרגליים הרוקדות מול הקצב
את שירת הניגון בין ברכה לברכה
את החיבוק המלבב (שהיום בא מעצב),
את קרן האור שפרחה
הם לא גדעו באבחת כדור מקוללת
שהוסיפה לרשום עוד נשמה שהלכה,
בדם על בית חדש היא לפניך שואלת
על הרע שקיבלנו ממך.
לא גדעו כי הרע לא יוכל לגדע
כל רגע ורגע, כל מגע ומגע
רק ליטול נשמה כך פתאום, במפתיע
ולמלא את ביתה בתוגה.
