כמה ביקשתי לכתוב על הצעקות שלי

כמה ביקשתי לכתוב על השתיקות שלי

"       "           "      " השמחות שלי

"       "           "      "

 ולא כתבתי.

כמה התגעגעתי לשוב להרגיש את מגעו של העט

על הדף שפרוש לקבל

את חותמו של הלב על חותמו של הדיו

להכביר במילים, להחזיר במילים, להחוויר במילים,

להחזיר,

ולשרטט ביד אמן מדוייקת

תמונות שהיו וחלפו ואינן

יותר

בהישג יד.

*

ובמקום,

נעתי על מחוגי השעון

ומשבצות הלוח

...כמו איש רגיל...

אולי כמו לאה גולדברג ב"ימים לבנים",

אולי כמו המציאות שמעבר

לדף,

שהלך והתעופף ברוח

אל מעבר להרי האור---