חדוות הגילוי מנצנצת בלב רותח,
לא כל יום אדם זוכה לשמוע א-לוהים,
לעמוד מול דבריו הנסתרים בתוך האוהל,
ולהקשיב למילים שנאספות אל הלב,
פירורים משולחן גבוה אל האדם המתמלא.
יאסף אהרון אל עמיו
משה יקח אותו ויעלה אותו ויפשיט אותו
מאותם בגדי שרד.
יאסף, בעדינות שאין לה קץ,
ילקח אהרון מהגוף
הזה, יקופל ויועבר אל-אל.
מסיבות נסתרות,
א-לוהים אינו נוטל צדיק לפני שהוא מודיע לו
ומגלה לו פני שכינה לברכת שלום
לפני שייפגשו על אם הדרך
בעולם שכולו גילוי.
ומה שווים החיים
שבעליהם גזר עליהם מוות
בין גילוי לגילוי (או גלות, או גאולה)?
מה שוות אותן נשימות קטנות,
בליעות הרוק,
מחיות הזיעה,
הדמעות הנסתרות,
כשמותך תלוי לך מנגד?
אדם בודד, יחיד, אחד
מוּלך לעבר פסגת הר
ונושם במאמץ
טיפות אוויר אחרונות
כדי שיהיה לו כוח
להיאסף
אל עמיו וא-לוהיו.
(ג' תמוז ה'תשס"ח)
תגובות