העולם נסתו לו בהדרגה
לקראת המדרגה
אוויר משנה אווירה
כמקווה טהרה
קור מקפיא עצמות
ומעורר עצמיות
חודר אל העור
נארג אל האור
יום הרת העולם
משפט כל ישות
קרב ומקרב
והסתיו כה טהור.
[ליצירה]
---
תודה על הביקורת החיובית.
בנוגע למילה, אני לא חושב שיש בזה בעיה כשמדובר בציטוט שנועד להדגיש את השליליות בהתנהגות הזו בצורה חדה. מילה אחרת לא היתה מעבירה את האפקט, ואני לא רואה כלל פסול בציטוט.
(מובן שמילים כאלו, או שמשמעותן היא כזו, לא מהוות חלק מהמילים היוצאות מפי)
[ליצירה]
כן, אבל...
קודם כל, גם אני דובר ספרדית. למדתי, ואני מדי פעם זורק משפטים עם אמא שלי, ויש לי חבר שאני מדבר איתו בספרדית כשאנחנו לא רוצים שיבינו
(אוי, היום דיברנו הרבה)
אבל זה לא אידיאל.
לדעתי, לעניותה אם תרצה, השפות האלו צריכות להיעלם. אנחנו יהודים ואנחנו ישראלים ועברית זאת השפה שלנו ואין שום סיבה שנשתמש ביידיש או בלדינו.
(אל תראה את זה כתגובה לשיר, כי הוא אכן יפה)
[ליצירה]
---
אתם לא מבינים אותי.
לא יכולתי לתת לזה להמשיך להיות חלק ממני, לא הרגשתי שלם. אהבתי את הכתיבה בזה כל-כך, זה לקח כוחות נפשיים רבים ממני - כוחות נפש רבים השקעתי במשהו שסותר את השקפת העולם שלי, השקפת העולם הנכונה, בתסריט, שלמרות שעבדתי עליו הרבה ולא התפשרתי על רמתו, ברמתו הערכית היה חסר-דת.
אז מחקתי, ניתקתי את עצמי מזה. ויש מדי-פעם בפנים הרהורי געגוע, לכתיבה, למחשבות בלילה על לאן מפלסים את הדמויות ובאיזה קצב העלילה תתקדם, ואיך ייגמר הפרק,
אבל אני שלם יותר, יותר אמיתי עם עצמי, יותר לא מתפשר
מבינים?
[ליצירה]
---
יפה, טל!
ילדה, זו אכן מרכתבו של השר. יש משם נוף מדהים של מדבר יהודה, וכל הזמן זווגת מצטלמים שם. כתבתי את זה מזמן, אבל רק ביום ראשון אימתי את הפרטים כשביררתי אותם שוב.
[ליצירה]
---
ה'תכסי גם את המרפק' הפך את הצניעות למין מוסכמה חברתית, חיצונית, שמשטיחה רצונות אחרים. העיקר ליידי, שתשבי בצד ותהיי צנועה.
ההכנסה של המרפק פוגעת, לדעתי, באמירה של המונולוג.
מי זה בעלה של הרב נעמי שפירא?
מסופר על הבעל שם-טוב שהקפיד להתפלל במקום שבו התפללו גם נשים. מנגד, על הגר"א מסופר שכשנשארו אבנים לאחר בנייית בית-הכנסת, הורה לסתום באמצעותן את עזרת נשים. מותר לבחור את הגישה הנראית לנו, ודי ברור מה היא..
טל רעות - ופעם לגברים לא היה המוסר הטבעי הזה, ולכן היו צריכים את הלימוד? הלימוד מהווה רק צורך פונקציונאלי למען עידון?
ביום-כיפור בפתח תקווה הבנות רקדו, אם אני זוכר טוב. גם בפולין, בטמפל.
התפללנו גם מנחה באותו חדר עם בנות אולפנא, הבנים מקדימה והבנות מאחורי התיבה (זה היה בשעת הדחק).
נשים אכן היו די בורות, נראה לי, במציאות שלא איפשרה להן להתפתל ולא היו בה כלים שנועדו להקל על החיים של עקרת-הבית. היה שיעבוד גדול מאוד לבית.
יאיר - אם היא דמות תורנית היא לא צריכה תואר להתהדר בו? מה האמירה הזו בדיוק? מהיכן היא נובעת?
אישית - אני לא אוהב היפרדות של נשים ממעמד התפילה והקמת מעמד שכולו על טהרת הנשיות.
תגובות