העולם נסתו לו בהדרגה
לקראת המדרגה
אוויר משנה אווירה
כמקווה טהרה
קור מקפיא עצמות
ומעורר עצמיות
חודר אל העור
נארג אל האור
יום הרת העולם
משפט כל ישות
קרב ומקרב
והסתיו כה טהור.
[ליצירה]
---
לחושך, לרע, אין קיום בפני עצמו. במקום שאין בו טוב, אור, יש רע.
אין רע מוחלט, ובכל אחד יש נקודות טובות.
וסבל הרבה פעמים הוא תגובה שלנו למצבים, שאם היתה להם תגובה אחרת לא היה משתנה דבר, מלבד הרגשתינו היותר טובה.
כתבתי את זה בעקבות מאורע מסויים, כדי לחזק את עצמי.
[ליצירה]
עדי, הבהרה...
(אמנם כתבתי את זה בפורום, אבל שזה יהיה גם פה)
הסיפור לא אמיתי ומומצא, אבל כתבתי אותו על המציאות שאני מכיר, ואלו הדברים האמיתיים בו-
בוני הכלב שלי, האישה הארגנטנאית זעופת הפנים עם כלב הרוטווילר, השיחה שניסיתי לנהל איתה (במציאות היא היתה הרבה יותר קצרה), החבר שלי עם המילון והשכנה שלו, ו...
אולי קצת מהאופי שלי, שהכנסתי לערן.
[ליצירה]
מדויק
זה די מחנך. מלמד. אפשר לתת לאנשים לקרוא את זה כדי לגרום להם לפתח של שינוי.
האבנים זה חמוד.
זה לוקח כל מיני מוטיבים שונים ומאחד אותם לתוך מציאות, והכל מתחבר ומתאים.
...
אבל לא אהבתי את הסוף. הוא צריך להבין שאם הוא במסגרת של ישיבה - אז שילמד.
עת ללמוד ועת לנגן, בלי לזלזל בחשיבות הקשר הנפשי עם ה'
("היציאה מהמערה", אם להיות אקטואלי...)
תגובות