העולם נסתו לו בהדרגה
לקראת המדרגה
אוויר משנה אווירה
כמקווה טהרה
קור מקפיא עצמות
ומעורר עצמיות
חודר אל העור
נארג אל האור
יום הרת העולם
משפט כל ישות
קרב ומקרב
והסתיו כה טהור.
[ליצירה]
זה מאוד נחמד ויפה,
מצחיק וכיף לקרוא,
אבל מאחורי זה מסתתר משהו מאוד עצוב: הביורוקרטיה הבלתי-נסבלת של התפילה. אני מעדיף להתפלל מהלב ולא מהסידור, אבל אני כבול כרגע.
(והיה שם מסר גזעני על ערבים שמאוד סלדתי ממנו, גם אם זה בצחוק)
[ליצירה]
---
"עוצם עיניים, שומע, מריח, מרגיש, רואה, הוזה, חולם, על
המקום ההוא, שאין בו כלום אבל יש בו הכל, ובטוח, שיום אחד,
גם אם בעוד אלף שנה, אתה תהיה שם. "
משום מה, חשבתי על הר הבית.
(ועל...........)
[ליצירה]
אני אוהב דברים שמחים
אני רוצה לחיות מאהבה.
שהאהבה תיתן לי פרספקטיבה נוספת לחיים, לשמחה, לאושר, לתקווה, לכיף.
אהבתי את הפסקה השנייה הזאת. את התיאור של האהבה.
תגובות