העולם נסתו לו בהדרגה
לקראת המדרגה
אוויר משנה אווירה
כמקווה טהרה
קור מקפיא עצמות
ומעורר עצמיות
חודר אל העור
נארג אל האור
יום הרת העולם
משפט כל ישות
קרב ומקרב
והסתיו כה טהור.
[ליצירה]
---
'עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה נהיה גדולים'
ריתמיקה.
איזו תקופה יפה היה הגן...
ועכשיו אני אקרא שוב
====
אבל היא אישה די מסכנה, הגננת הזאת, שאיבדה המון תקוות בחיים שלה.
גם הצחיק וגם העציב.
יפה, מאוד יפה.
<יש כמה קטעים שהייתי מוותר עליהם>
[ליצירה]
---
ממש ממש אהבתי וצחקתי, וניסיתי להגיב אתמול אבל סירב להגיד. מזדהה לפעמים. השקר הזה, בהתנהגות מול רבים שאינם מכירים אותנו.
:)
---
רק הססאמממק הזה שחייב להיעלם.
[ליצירה]
מתקרבת,
כל החירטושים האלה שיוצאים לאנשים בתפילה זה בגלל שהיא ביורוקרטית, קבועה, מגבילה, מיושנת.
היא לא נובעת מה"אני" של כל אחד.
היא צריכה להתחדש.
(ואף-פעם לא כתבתי על זה בפורום, פשוט כי לא רציתי. אולי רמזתי כמה פעמים, אבל לא פתחתי דיון.)
[ליצירה]
---
בקריאה ראשונה, השיר הזה מצליח להעביר את מה שעומד מאחוריו - מלבד אולי הביטוי "דינמיקת בריאות".
מאוד נהניתי מהקריאה שלו, מהזרימה, מהמילים שנוגעות זו בזו ויוצרות בהילות, ומתארות איזו אחדות ומורכבות.
:)
תגובות