אל תקחו לי מהים את השקט
שנדד מקורות הבתים
תנו לי לבזוק לתוכי את המים
ולכאוב את פצעי המתים.
~.~.~.
כנרת,
אם תרשי לי לדמוע לתוכי את השקט
ולסחוט את עצמי באדוותייך
אחשוף בפנייך את תכלית כיסופיי
ואשיל את עורי ופצעיי במימייך.
[ליצירה]
---
תודה לכם.
דווקא לא כואב לי הראש, חזני, אבל לפעמים זה חיסרון שיש לך דמיון כזה פורה, כשמתחילים לחשוב על מוות, ומחלות.
וסקוטיה לא גירתה את דמיונכם?
[ליצירה]
---
נוסטלגי.
ולמען האמת, חיפשתי יצירה עם נקניקיות (מעשים של אחרישתיים בלילה), ודימוי הכרית לנקניקיה קצת.... מממ... דחה אותי.
ד"א, על כל כרית יש המון חרקים קטנים, קרדיות המיטה, שאוכלות את העור המת הנושר מאיתנו. כמו פשפשים, על כל כרית.
שינה עריבה.
(כדאי לעשות הגהה)
תגובות