בס"ד כ"ט חשוון ה'תשס"ד, וגם עכשיו     כולנו זורמים על הכביש כמו גל רב גוני ארוך ומבריק נחשולים נחשולים של הים הפתוח שני תאומים ואח גדול שלושה מגדלים מבזיקים, מסמלים, שעוד ארוכה הדרך משאית של רמדיה, מס' 1 במזון תינוקות, ואולי כאן יושב אחד מן הקורבנות. קודם הם דיברו על הגמרא, עכשיו הם ישנים ואחד מאחורה אמר, שאפשר לוותר על השטחים. מעניין אותי מי עבר כאן בלילה והדביק את הכרזות על הטרנספר--- כשבאחת המראות הכביש נראה כמו סרט ישן כמו אוסף תמונות. מעניין אותי מתי נגיע והיישובים הקטנים עם הכבישים המשניים, ילדים קטנים שמתגרים. כולנו זוחלים על הכביש כמו עדר פרות מלאות בשר עדרים עדרים של השדה השכוח. שלטים עם ציור של שקל חדש תמרור של 50 קמ"ש, טוּ כביש 6, המקצר את הדרך, אך עוד ארוכה הדרך, לשם. (חמדנים חמדנים אנחנו זורמים, אין קיצורי-דרך אל קיצורי הדרך) הכחול של TO 6 כמו מעתיק את מקומו קדימה, מדלג בכביש שלעולם לא נגמר. ושוב תצא אל הדרך, אתה כבר מכיר את התנוחה הנוחה לשינה באוטובוס, ואת עוצמתה של השמש בשעות שונות, ושוב תחכה בתחנה, כאורח קבוע, ותביט על האורחים הארעים, אולי תחליף גם כמה משפטים איתם, והאוטובוס יגיע, כמו קרן-אור באפילה, ושוב בוקר טוב, צהריים טובים, ערב טוב, לילה טוב, ואולי גם עוד איחול הקשור לזמן המזדמן המתחמק בסלואו צמוד של זמן ומהירות ואנרגיית מהירות, שתסביר למה אם תקפוץ בפנים האוטובוס לא יברח לך, ודרך, שתלווה אותך באשר תלך, עד ששוב תצא אליה.