לא איוויתי חזור
אך לא פחדתי פחד
רק כירסם בי לבי
בנימת שאלה.
ושדה של כותנה, שצמח באין יעד, העטני לבוש, של פיסגת התחלה.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- אהבתי. (אבל אולי כדאי להחזיר את זה לסיווג שירה?) [ליצירה]
- [ליצירה] ------- ואוו, וואו (כן, וואואואו שונים יצאו לי) איזה יופי, מתוק, משעשע, כיפי, נחמד וחמוד ומהנה ומרתק. כל השילוב הזה, הכל. מקסים. רק ש: האדם הוא נזר הבריאה ולא נזיר הבריאה והכריש אמר אני יאכל, במקום אני אוכל וזה נורא. תמשיכי לכתוב ככה! [ליצירה]
- [ליצירה] --- יפה. הלוואי שנזכה. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אבל... קודם כל, גם אני דובר ספרדית. למדתי, ואני מדי פעם זורק משפטים עם אמא שלי, ויש לי חבר שאני מדבר איתו בספרדית כשאנחנו לא רוצים שיבינו (אוי, היום דיברנו הרבה) אבל זה לא אידיאל. לדעתי, לעניותה אם תרצה, השפות האלו צריכות להיעלם. אנחנו יהודים ואנחנו ישראלים ועברית זאת השפה שלנו ואין שום סיבה שנשתמש ביידיש או בלדינו. (אל תראה את זה כתגובה לשיר, כי הוא אכן יפה) [ליצירה]
- [ליצירה] --- הו, תיארתי לעצמי. גם אני לא אהבתי את הסוף. שי, אתה אורח בורח זורח מורח פורח צורח קורח? ושוב קראתי את זה. זה מעורר קנאה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- :)))) אולי תעבדי שתהיה קצת חריזה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- נחמד. ומילת הקספ הכובשת אותי: אופטימי! [ליצירה]
- [ליצירה] --- את התגובה ה-100 שלי שמרתי ליצירה הכי טובה פה. זהו. [ליצירה]
- [ליצירה] --- כלומר, כל החיזיון שמופיע לאורך השיר מתרחש כשהעיניים העצומות, כשלא רואים את המציאות הגלויה. והצעקה העצומה מחזירה למציאות, אולי מנתקת. יש בה סיום טוב, או שבירה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא יכול בלי איזה שמואל ירושלמי טוב לפני השינה, שיעלה איזה חיוך על פני. נורא רעב לי בבטן. ובוער לי בלב. (וגם חרוז מסתתר לו שם!) גיא מינץ. איש טוב. [ליצירה]
תגובות