[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
הייתי משאיר אותה בסוף, אלא שעצם התגובה של קודמתי מעלה שאלה; האם השיר מתפקד כעצמאי? האם הוא על מכונו בהיכל השירה או כעוד הספד בשפה פיוטית?
***
שמתי לב שאתה אוהב להצמיד מילים דומות כמו רגע להנגע. זה יוצא לך לפעמים קצת צורם (ההיפך בדר"כ ממטרת) כי יש בזה פן של חרוז לא מוצלח.. ( P: ככה מסמנים חומר למחשבה?
[ליצירה]
הרב פרידמן.. ממי ספגת מטר וזעף? אל תגיד לי שכאן באתר. זה לא יכול להיות. בכל אופן אתה מוזמן לצעוד איתי תחת מטריה אחת. נדמה לי שהיא מחוררת. למה נדמה? אני פשוט התרגלתי כבר לכל הגשמים והפסקתי לחוש בהם. ולמגיב עם השם הלועזי גם אתה מוזמן רק שזה לא טרמפ', אלא צעידה יחדיו. אם בגיהנום כותבים שירים, אז זה מקום לא רע בכלל, ודי סמפטי. ובכלל כשיום אחד ימאס לי ממילים אני יעבור לציור. ומה איכפת לי אם זה פה או שם?
לסיום- בעז עזב! מה אתה אומר כבודו הרב!?
[ליצירה]
מצחיק
שופע הומור. שורות שאותי:
"אצא לעת ערב לצוד כוכבים"
"אנצרנו בכלוב, בנבכי נשמתי"
"אטפח אותו, אתלה לו גם שלט"
ובמיוחד שתי שורות אחרונות:
"אוכל לגנוב לי, כתחליף לאור
נורת חשמל או איזה גפרור" - אירוניה חביבה ומצחיקה!
באופן כללי אנשים אוהבים צניות חיובית, אירוניה,
הרגשת כל יכול, שליט הטבע במיוחד, פשעיי קומדיה,
כמה גווני אור מנצנץ, מעט מנכוליה, אחווה והשלמה..
אלו היסודות של דברים חביבים ואהובים, ואותם מצאתי כאן.
[ליצירה]
ב3 שורות הצליח רועי ג לבטא בצורה מדהימה מה הוא מצפה מסיפור. מומלץ!
"בסופו של יום" -- ולא בשקיעה
"בסופו של אדם" -- מת וקם לתחיה (כמו היום)
שהסיפור יתחיל לא בצורה מבהיקה, אלא משופשפת ופשוטה. ויגמר בצורה חזקה ועוצמתית.
שהסיפור יתחיל מנקודת מוצא חוץ אדמית ובסופו יופנם בחוזקה באדם.
שהסיפור יחדור כה עמוק עד שהאדם ימחוק את עצמו(רק בשלב מאוחר יותר הוא יעלה בו שוב ויופנם)
אך מטבע הדברים יש בהפנמה הזאת וחריפותה סיכון של נטילת הזיוו והבוהק של השקיעות והזריחות.
הפיתרון בא בהתיחסות לצד הזה היפה עם מודעות לכך שהוא חיצוני ("בוהק זו מילה יפה", עטיפה של שוקולד.. ) הפיכת הזוהר של הטבע לעטיפת שוקולד גם בו יש משום עמעום של הבוהק.. אבל לקיחתו למיטה הזוגית נותנת לו את מקומו בצורה משמעותית ועמוקה. ומכיוון שזה "ירח דבש" בפעם הבאה שתביטו בירח עם אהובת ליבכם אל תשכחו להיזכר בסיפור.
רועי ג הצליח לבטא גם את היחס המורכב בין אוטנטיות
לאסטטיות בסיפורים (ובחיים בכלל) ונתן פתרון מבריק. וגם את הדרישות הגבוהות שלו מסיפור עד כדי חדירה לזוגיות.