[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
1.)
אני פשוט משתגע
זה היום ונורא לא נסלח
בלבבי השביר חיש פוגע
שירשור שמזמן לא קלח.
2.)
אני פשוט לא מבין
היכן הם ערכי תרבות יון הדגולים?
איכה התאטרון נזנח ויחשב פיגולים?
איה!
הבריאות שבאתלטיקה
היופי שבאסתטיקה
הגאונות שבמתמטיקה...
ובמקום כל אלה אבוי
שירשור-מטופש-מתמשך-ללא-סוף אבוי
3.) סיכום ללא עת
נר רביעי רבותיי
ואני מזדעק- עד מתי
פטפוטי הסרק בלי ירק
הבלים פחותים מחרק.
אפשר עוד לחשוב שבלי מרב
העולם כולו ישמם ויחרב,
על כן-
אני קורא בזאת לחצוף
שהסיט ומסיט פה מדיח
לחזור בו מהר ולזכור דומיה
אצעק לו, קולך צפרדעים,
ומימיך שותתים מתוך המימיה,
אם איתי אתה תמים דעים
הנה מה טוב ומה נעים!
ואם זדוני מזימות לבבך יאמרו
"אשרשר עד בלי די עד אין קץ"
לא אני הוא שאצא כנגדך עוד חוצץ
יבוא דברך עליך ואת ראשך האדום יפוצץ!
[ליצירה]
כתוב בשלווה של הולך למות . במילים פשוטות ובמבנה הכתיבה העברת את חווית גלגולי נשמות.
עורר בי רושם רב והשפעה עלי. למרות המחזוריות יש לי הרגשה שזה כתוב בהשלמה ואהבה.
[ליצירה]
לא הבנתי,הדס, זה מדבר ישירות על השואה? אם כן אני מחזיר את מלותיי - - -
אומנם הייתי בוטה מדי, אבל אני רוצה להבין:
מה הנושא של השיר? שיר געגועים לגבר או כמו שהכותרת אומרת (ברמז) שיר על השואה...
אם זה שיר אהבה הרי שזה מצמרר,
ואם טעיתי, אז אני מתנצל מכל הלב.
זו מנקודת מבט של בחורה בשואה שאהובה אבד?
זכותך לכתוב לפי ראות עינייך, אבל אם הבנתי נכון...
אז זה מאוד לא לרוחי. (כאילו מי שואל אותי)
אני חושב שהבהרתי.
[ליצירה]
מומלץ בחום
"דברים שאינם יכולים להתקיים באור". אפשר לקחת את זה בתור משל על יצירה בכלל, שלא יכולה להתקיים ב'אור' וחייבת נקודה של חור שחור. גם כדי ליצור אותה, וגם כדי להיות טובה, אם הבנת את כוונתי.
[ליצירה]
רק נסיון...
קצת התקשתי עם סידור השורות, אבל אני מבין שיש כאן כוונה... יש לי
רצון נסתר (כבר לא) לקשר אותו לגמרי לאלול וראש השנה ולשנה. אולי זו הכוונה?
"היום הרת עולם" על כן - "עוד לא היית" אפשר להמשיך שורה ואז אין הכוונה לא היית בכלל, אלא "איתי" את נולדת מחדש. כמו כל תהליך הולדה בעולמנו הוא פוגם בזהר 'הנשמה' בירידה למגרש הכדור-רגל הפראי.
ה"בועטים" הם אותם כוחות מתפרצים ממנו (הזכיר לי שופר) מהבטן; בה חבויה גם נקודה פנימית טובה מרופדת תפוחים (בועטים את התפוחים?)
הדובר בשיר מצד אחד משמש זרועה ל(שכינה?)
להוציא את כחותיו שלו לפועל, כשלמעשה בלעדיה הוא לא יכול לבעוט, והיא בלעדיו חסרת ביטוי וקיום.
אולי קצת הלכתי רחוק בניתוח השיר, תודו לפחות שזה היה נסיון יפה ..