[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
באמת פרידמן..
אני קראתי והייתי באמת בטוח שאתה מתכוון למאיר.
למרות שבדר"כ אני לא אוהב שימושים במילות רחוב, הפעם, במיוחד שזה מוקדש, ממש נהנתי. זה לא המיטב שלך, אבל יש פה לפחות הומר טוב,דבר כל כך חשוב בעולמנו הבועט.
[ליצירה]
1.)
אני פשוט משתגע
זה היום ונורא לא נסלח
בלבבי השביר חיש פוגע
שירשור שמזמן לא קלח.
2.)
אני פשוט לא מבין
היכן הם ערכי תרבות יון הדגולים?
איכה התאטרון נזנח ויחשב פיגולים?
איה!
הבריאות שבאתלטיקה
היופי שבאסתטיקה
הגאונות שבמתמטיקה...
ובמקום כל אלה אבוי
שירשור-מטופש-מתמשך-ללא-סוף אבוי
3.) סיכום ללא עת
נר רביעי רבותיי
ואני מזדעק- עד מתי
פטפוטי הסרק בלי ירק
הבלים פחותים מחרק.
אפשר עוד לחשוב שבלי מרב
העולם כולו ישמם ויחרב,
על כן-
אני קורא בזאת לחצוף
שהסיט ומסיט פה מדיח
לחזור בו מהר ולזכור דומיה
אצעק לו, קולך צפרדעים,
ומימיך שותתים מתוך המימיה,
אם איתי אתה תמים דעים
הנה מה טוב ומה נעים!
ואם זדוני מזימות לבבך יאמרו
"אשרשר עד בלי די עד אין קץ"
לא אני הוא שאצא כנגדך עוד חוצץ
יבוא דברך עליך ואת ראשך האדום יפוצץ!
[ליצירה]
אהבתי
השורה האחרונה קצרה מדי ונתקעת. מעבר לזה אהבתי. לא הבנתי בבית הראשון: יכול להיות בין אלפי אנשים או בתוכך? הרי את מדברת רק על מקום אחד: הוא שבתוכך. תעבדי על זה. וזה לא קטע אלא שיר.
[ליצירה]
יפה מאוד. "ולמצוא, בלי לנבור יותר מידיי
ספר תורה בתוכי" כי מגע האדם עלול לפגום.
אולי בשל כך מהות חודש אלול נילמדת מראשי-תיבות שגם הם דחוקים "את לבב ואת לבב". רמת נגישות מודעת קטנה.
אהבתי את התוכן מאוד וגם את הדרך ו, אבל זה יכול להיות קצת יותר "שירי" לדעתי. ככה זה דומה יותר לתפילה.
[ליצירה]
" צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות משום שבהם קטב מררי שולט..."
רש"י: כמרירי יום: שדים המושלים בצהרים כמו קטב
מררי והוא שנאמר " ומקטב ישוד צהרים"
גורי לך ילדה... "החיפזון מן השטן" ומבול הרגשות שמערבל אותך וחותר לשלווה עלול בצהרי יום חם ומטריף להפוך לשד קטן וחסר מנוח שמוביל את כל הפוטניאל העצום לאבדון.
[ליצירה]
אם זה זכרונות ילדות אז הכתיבה יוצרת רושם מוטעה, שהמספרת כבר בתור ילדה קטנה הייתה עם מודעות אדירה. (מה, כזאת את? היית) ואם זה באמת ילדה, המחשבות שלה לא מתקבלות על דעתי. בשלב זה
"עשית ברווז" יותר מדי בלוע עם המשך המשפט, לטעמי.