[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
מעולה!
נשאבתי פנימה. טוב, איך אפשר לעמוד בפני ילדים?
[רק הילדים המתים צרמו לי שם..]
אגב, [אני שונא משפטים שמתחילים ב"אגב"] חשבתי על זה.. עוד משהיר הקודם "מלאכים" הם באמת עיוורים. אם יצחק היה עיוור למציאות האנושית ברגע שראה אלוהים בעקדה (לפי המדרש שהמלאכים טיפטפו לו דמעות מלאכיות לעיניים), משמע שגם המלאכים עיוורים למציאות האנושית שלנו.
[ליצירה]
אם זה זכרונות ילדות אז הכתיבה יוצרת רושם מוטעה, שהמספרת כבר בתור ילדה קטנה הייתה עם מודעות אדירה. (מה, כזאת את? היית) ואם זה באמת ילדה, המחשבות שלה לא מתקבלות על דעתי. בשלב זה
"עשית ברווז" יותר מדי בלוע עם המשך המשפט, לטעמי.
[ליצירה]
מעניין דוקא כשמגיע הקיץ והעננים נסים נחרב ההיכל.
(אולי כדי שהשמים יהיו פתוחים לאותיות הפורחות)
מעניין גם אם יש קשר לאליל תמוז ולחורבן הבית.
ביהדות החגים והתעניות טמונים בזמן ונובעים מכוחו,
לכן " עת פנה יום אדע" יש קשר ישיר בין החורבן לזמן שבו הוא מוגדר