[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
עדין מאוד
זהירות שביר, מה אם ביקורת בונה?
עמוד השידרה של העולם יבש, נוקשה, מנוון, חסר גמישות. הכותבת מזהה וכואבת, אבל היא לא משוחררת מאותה מציאות. על כן באה הפנייה ל "אתה"
שכן דרכו היא מצליחה לחדור את קיר האדישות, לעיתים. בכוונה אין היא מפרטת את ה"רגשות" כי דברים כאלה מוטב להם שתיקות. בלי עמוד שידרה העולם אולי אינו יציב אך הוא זוכה בשיחרור, פורקן וחישה. עתה (חוזר למקורו) יוכל העולם לבנות את חוליותיו מחדש בעדינות וברגש אמיתי שאינו מתפוגג במהרה.
שיר מרגש ועדין מאוד למי שעוד מסוגל להרגיש.
[ליצירה]
את רק מציגה את העובדה, וזה יפה. הייתי מצפה ליותר... מה זה אומר שהעולם "מעבר אחד" ואת "בשני"? וכן וכִּי וכו'
ככה זה נשאר ברמה של המנון לאומי קטוע.
[ליצירה]
ב3 שורות הצליח רועי ג לבטא בצורה מדהימה מה הוא מצפה מסיפור. מומלץ!
"בסופו של יום" -- ולא בשקיעה
"בסופו של אדם" -- מת וקם לתחיה (כמו היום)
שהסיפור יתחיל לא בצורה מבהיקה, אלא משופשפת ופשוטה. ויגמר בצורה חזקה ועוצמתית.
שהסיפור יתחיל מנקודת מוצא חוץ אדמית ובסופו יופנם בחוזקה באדם.
שהסיפור יחדור כה עמוק עד שהאדם ימחוק את עצמו(רק בשלב מאוחר יותר הוא יעלה בו שוב ויופנם)
אך מטבע הדברים יש בהפנמה הזאת וחריפותה סיכון של נטילת הזיוו והבוהק של השקיעות והזריחות.
הפיתרון בא בהתיחסות לצד הזה היפה עם מודעות לכך שהוא חיצוני ("בוהק זו מילה יפה", עטיפה של שוקולד.. ) הפיכת הזוהר של הטבע לעטיפת שוקולד גם בו יש משום עמעום של הבוהק.. אבל לקיחתו למיטה הזוגית נותנת לו את מקומו בצורה משמעותית ועמוקה. ומכיוון שזה "ירח דבש" בפעם הבאה שתביטו בירח עם אהובת ליבכם אל תשכחו להיזכר בסיפור.
רועי ג הצליח לבטא גם את היחס המורכב בין אוטנטיות
לאסטטיות בסיפורים (ובחיים בכלל) ונתן פתרון מבריק. וגם את הדרישות הגבוהות שלו מסיפור עד כדי חדירה לזוגיות.