[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
באמת. נע בדממה ובמעגליות מהילד אל העץ וחוזר בלי קול מאחרי גבו. כוח ההתבוננות של הילד בטבע ושל הגן בילד. רק האור מלמעלה מעט מסנוור ומפריע את שלוות הגן הקסום.
[ליצירה]
מעט נחמה
יפה, יפה מאוד-מאוד. אכן לארץ קשה לא פחות. היא לא הקיאה אותנו הפעם . לא הפעם. למרות שהשאלה בסוגריים (וצדקת כששמת אותה בסוגריים) מתישבת עם לבי היא נשמעת לי יותר רטורית: "ושבו בנים לגבולם?" אני אפילו לא בטוח למי זה מופנה לנו, להשם, לארץ??? אולי כל-אחד צריך לענות לעצמו. אני נשבע בשם השם אדוני צבאות לשוב לחבל קטיף!
ושבו בנים לגבולם. שלום על ישראל.
[ליצירה]
את רק מציגה את העובדה, וזה יפה. הייתי מצפה ליותר... מה זה אומר שהעולם "מעבר אחד" ואת "בשני"? וכן וכִּי וכו'
ככה זה נשאר ברמה של המנון לאומי קטוע.
[ליצירה]
יש הרבה מתח ועוצמה בשיר הזה, לו רק היה יותר מובן... וגם מעט יותר רגש אישי מעצמך יכול לעזור (כי רגש לגבי הנושא בכללי קיים ומורגש לי), אבל קודם כל בהירות.
[ליצירה]
ביקורת ופתרונה
אין מה לומר ההתמודדות עם הנושא ראויה להתפעלות כמו הרבה שירים שלך ואין צורך להרחיב על כך.
הדס, קחי נשימה, אני החלטתי להשאיר את הביקורת הדינמית והבוטחת שלי. תראי כמה שזה פשוט לבסוף.... או שלא
החריזה איכזבה אותי. לא נראה לי שצריך להשקיע כזה מאמץ כדי לקרוא. עד שמגעים לסוף - החרוז הסוגר מתגנח. שני החורזים באמצע הרבה פעמים מתמלמלים כש-השני מקוטע יותר ולא משלים כמו שצריך את החרוז שלפניו. אולי זה נובע מהנסיון לשמור על החריזה החיצונית. אם כך צר לי זה לא עוזר.
***************************************
שמתי לב פתאום שאם אני קורא לאט יותר זה מסתדר, אך אין בזאת לבטל לעניות דעתי את הביקורת כי במבט ראשון-שני-שלישי ועדיין נראה שמדרך הטבע והתנהלות השורות הקריאה מהירה
מסקנתי היא שכך זה צריך להיות כתוב:
יסתלק לו!
נער רועים מן הפלך
על נבלו ודוביו,
שירתו הלוהבת
איך העזת לחשוב
שאולי ואוהבת -
לא תתן בת שאול
את עיניה בהלך
הכיוון ברור יש כאן צורך לשנות את מבני הבתים, אלא שנראה לי שאז לא תסיגי הדס את הרצף התבניתי המאוחד, כי בית-בית ומבנהו, לא כן? או אז או שתוותרי על כך או שתכתבי כמה בתים מחדש!!
בהצלחה!
בעז
[ליצירה]
אמת
החרוזים דורשים... אבל מה אני מדבר. כל-כך נהנתי- חזק ביותר במיוחד 'הליליות- ביחד' אתה הנצחת בשיר הזה רגעים היסטוריים נדירים: משל איש אצ"ל כתב שיר.. אני מדפיס אותו לזכרון: חולצה קרוע, דוקרן.. ושיר!