[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
מומלץ
הדבר הנפוץ ביתר בשירה היום זו התרשלות.
כאן יש את אותו טון מתרשל, אבל למרות זאת כאן אין רישול... (גם להתרשל צריך לדעת ואת עושה את זה מצויין) כשאני אומר התרשלות אני מתכוון מן הרהור כזה לא מסודר כמו חלום... ואין את הרכוז של כל שורה בפניי עצמה בסדר הגיוני-רצוף.
הכי אהבתי את ה ( ) איך שהפכת את המשמעות של: אוכל ת'לב.
זה מתחיל שמח ועליז, ועובר לכבדות מסויימת
כאילו מצב הרוח עבר מנרגש-צהל לפילוסופי--כבד--ראש וכשהשורות הראשונות חוזרות על עצמן זה משאיר מועקה מסויימת. מה עוד שהן עצמן התחילו קיציות וקלילות.
[ליצירה]
אסף- זה כולל את כולם גם את הרבנים.
תסביר לי בצורה משכנעת למה מדגישים את "אשתו כגופו" ולא את 'נשים דעתן קלה ופסולות לעדות' למה את האחרון מתרצים בצורה עלובה במקרה הטוב.
כשכתבתי שתפילות גלותית התכוונתי לזה. לא כי יש לעקור. התורה כיום היא 'משהו' מנותק מהחיים. בבחינת "הציבי לך ציונים" מקסימום הלכות לא ברורות ולעתים "מצחיקות"
הדו"ג של הציפור באה לומר שתי דברים:
1. תראה כזו ברבריות- לך תסביר את זה, העיקר רוצים מקדש, משיח... קודם תבין על מה אתה מדבר. רק אחר-כך תנסה להפוך את זה לשירה.
2. התורה מתייחסת לדברים פיזיים לחלוטין.
כשהדס כתבה שירה לא חשבתי רק על שירה פיוטית....
אֵין זוֹ נְגִינָה אֲמִתִּית- לא נגינת הנפש של יוצר כזה או אחר; עליהם אפשר לסמוך בדר"כ שנגינתם נגינת הנפש, אלא נגינת היהדות, נגינת התורה שממזגת חומר ברוח, נגינה אלוהית פה ולא נגינה של בתי כנסיות מעץ ומאבן.
[ליצירה]
טוב, זה מעט ארוך. אני מקווה שברור.
צריכים לבחון מהי "יצירה יהודית" והאם כיום אנו מסוגלים ליצור שכזאת.
חורבן המקדש הראשון
הוא חורבן החומר.
נטילת השכינה מגוף העולם
צורותיו וחומריו
מעצי התומר.
מן ארזי הלבנון
שתכונת הגודל שבם
מקבילה לגודל האלוהי
כמו ריצוף לסלון
ואני מחפש את האומן
שיביע בפסלים קטנים
עוצמה בלתי נתפסת
שיצר עבודה זרה
יהיה גמד לידו
כמו קוטן בית ראשון לעומת
הבית השלישי שיבנה.
אומן אשר בקצה אצבעותיו
יש רטט שכזה
לא יוצר יותר אומנות
הוא בורא!
************
" וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל כִּי גָדוֹל
אֱלֹהֵינוּ מִכָּל הָאֱלֹהִים:(ה) וּמִי יַעֲצָר כֹּחַ
לִבְנוֹת לוֹ בַיִת כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא
יְכַלְכְּלֻהוּ וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה לּוֹ בַיִת כִּי
אִם לְהַקְטִיר לְפָנָיו:(ו) וְעַתָּה שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם
לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל
וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ
פִּתּוּחִים"
רש"י בדבריו לא רק שאינו מרחיק מ"הגשמה" זו אלא דווקא מחזק
אותה:
"והבית אשר אני בונה גדול - לפיכך צריך אני שתשלח לי מבניינך
וא"ת תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים איני יכול כי גדול
אלהינו מכל האלהים ולכך איני יכול להקטינו ולהמעיטו"
ביאור רש"י את סיבת הזדקקות שלמה לחירם מתוך הצורך הזה לבנות
"בית גדול" ל"אלוהים גדול", מחייב אותנו להבין שכנראה לחירם
אומניו וחומרי הגלם שלו יש את התכונות המתאימות ליצור בניין
המסוגל להחיל את גודלו של הקב"ה, ואכן יש תכונות חומר, צורה,
ודרכי אומנות המסוגלים להחיל בתוכם גודל שכזה.
ההבנה שהעצים והאבנים המיועדים למקדש ואפילו אומנות צורתם יש
בהם תכונה מקדימה של "גודל" התואמת את גודלו של הקב"ה מחייבת
אותנו למסקנה מדהימה המשנה את כל התפיסה המיסטית אליה אנו
רגילים ביחס לבית המקדש. בהבנתנו ה"מיסטית" היכולת של בית
המקדש להחיל את שכינת ה' נובעת היא מרצונו ומציוויו של ה'
ה"מחליט" שבחומרים המסוימים ובצורות המסוימות הוא יתגלה. אכן
מצד החומרים עצמם והצורות עצמם אין מאום המסוגל להחיל את ה',
אלא שבאופן ניסי רצון ה' להופיע בהם הוא שמביא לכך שכך יהיה.
אולם עתה מן השיח של שלמה אל חירם מלך צור אנו למדים שתכונת
ה"גודל" המקבילה ל"גודל" האלוהי, היא תכונה עצמית בחומרי הגלם
מסוימים הקיימת דווקא באלו המגיעים ממקור מחצב מסוים מאוד (מן
הלבנון), והצורה המסוגלת להביע את הגודל האלוהי היא צורה
הקיימת בכישרונם הטבעי של אומנים מסוימים בלבד (שמדברי שלמה
אנו למדים שהם בעיקר מאומני חירם).
******************
לסיכום:
צריכה להיות דרך לקחת את
הערכים העליונים של המצוות לחיי היומיום ולהדפיס אותם במותרי
הפרט הרגילים. במיוחד באומנות. דבר זה ישדרג את כל מערכת
חיינו.הוא יהפוך אותה לדינאמית יותר וחיה. לא יהיה הבדל בין
חיי הדת שלנו לתרבות; אלה וגם אלה ישאבו עוצמה של אינסוף.
הסיבה היא כי הערך העליון שמאחרי המצווה יהיה גלוי ומורגש.
האומנים ידעו להופיע את עוצמות היצירה והחיים האלה כך שזְהַב
פַּרְוָיִם יהיה פרה ורבה כדם פרים.