[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
אפשר ומוכרחים
אסף לא הבינות אותי עד הסוף, אולי לא הייתי מספיק ברור. אומר זאת באפס מילים כמעט:
"דָּמוֹ דּוֹהֵר לַשָּׁוְא בְּמֵיתָרִים" - לא!!
"אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת
בֵּטְהוֹבֵן
לַאֲדוֹן עוֹלָם?" כן!! (זו מטרתנו)
"מִלִּים בְּנוֹת אַלְמָוֶת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת" - שם שורר המוות.
שירה ותורה אמיתיים הם בחומר, בנפש, בעולם הזה.
השאלה היחידה היא איך?---
*
אין כוונתי להתריס ולהכעיס ולעקור ולשרש
אני מודע לעובדה קיימת, כואבת, בת שנות אלפיים.
את הלשון החיו ככל האפשר - ממנה השירה.
את התורה צריך וחובה(סוף-סוף)להחיות!
*
נ.ב הביטויים החרפים על התורה לא לחינם ב " "
[ליצירה]
נראה ש"האומנם" מעורר ספק לשם הספק.. ברור שהמסר הוא שזו דרכה של אהבה. נראה לי שזו מעלה לשיר, ומה שהציל אותו בעיניי, היכולת לתהות על הידוע
ולעלות אותו מתהום הקלישאות.
אולי כמו שנעמי שואלת את רות אחרי הלילה בשדה בעז- "מי את?"
[ליצירה]
מעולה!
נשאבתי פנימה. טוב, איך אפשר לעמוד בפני ילדים?
[רק הילדים המתים צרמו לי שם..]
אגב, [אני שונא משפטים שמתחילים ב"אגב"] חשבתי על זה.. עוד משהיר הקודם "מלאכים" הם באמת עיוורים. אם יצחק היה עיוור למציאות האנושית ברגע שראה אלוהים בעקדה (לפי המדרש שהמלאכים טיפטפו לו דמעות מלאכיות לעיניים), משמע שגם המלאכים עיוורים למציאות האנושית שלנו.