[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
נראה לי שבסגנון כזה אתה מצליח להפוך אותו לדמות מנוכרת והזויה ולטשטש כמה שאפשר את הכאב. "גופו שוכב" חוזר ומיד עטוף כמומיה במילים יפות ובדמיון עשיר.
קצת פיספוס, לדעתי.
[ליצירה]
שיר יפה וטוב שנתון לפרשנות ענפה. המילה האחרונה לא מתנגנת כל כך.
יש בשיר הזה איזה מיזוג בין חומר לרוח. את החומר מבטאים מושגים כגון: הארץ, בור, צלקת. ואת הרוח: החור הריק, יד שמימית וכדו'; עכשיו, היד השמימית מבטאת יותר מכל את אותו מיזוג, כי יד היא אחד האברים שפעולתם חומרית גם רוחנית. מצד אחד ערטלאית בנתינה, ליטוף, תפילה. מצד שני היא אחד הכלים המרכזיים להכרת העולם בדרך בלתי אמצעית, מגיל הינקות ועד זיקנה, דרך חוש המישוש המגושם. מאידך החוש הזה מזוכך ומעודן יותר בדרך כלל בעור כף היד.
כך "אצבע אלוהים" מורה על תנועה ארצית-פיזית שאינה אלא אות וסימן לגילוי האל.
גם המים הפורצים לבסוף מצלקת ההלחמה מבטאים את זה. מים נוזלים ממרומים ומפרים את האדמה. ישראל מתפללים לגשם גשמי משמים כדי להצמיח יבול שעשרות מצוות רוחניות תלויות בו ומתממשות.
[ליצירה]
כולו להט , ואודי עשן וגחלים
הבו לי אש !הגעת לנקודת הרתיחה לשיא לכתר. קריאה שנובעת מיאוש?
זנב בוער של שועל או חתול ?
את הבערה תיקח מעם המזבח מעם המחת
מריצפת האש .את האפר מעם התפוח , של פרות קדושות נשחטות ,תחת שמיים אדומים ואויר צחיח זרה אותם על לשונך .ישרף כפי שאתה כלכך רוצה , אבל על תמות בצמא אל תכווה לנצח אל תאבד את האוביקטיביות ו הפכחון ,שללא מי טל מרוים מצננים וממתנים ,אי קימים ? נשרפים. ואל יהיו דברי אלו בענך לצנינים , לקש יבש מאוכל ,קבל את חסד המיים לצד תבערת הדין, " יקוב הדין את ההר " לצד "פוטר מיים ראשית מדון "-- ויאוש החזון .
ואז תוכל להקדיש לנטשה זאת בשלמות
במדה הנכונה ולא כצונמי ככפית הגיגית.
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
זה התחיל בצורה משעשעת ונחמדה (למי שאוהב ציניות), ובהמשך נמאס לגמרי והפך להיות מלא יתר על המידה בפרטים. הרגשה שהכותב חוסר על עצמו ומיגע את הקורא לחינם עד שהחיוך מתחיל להימחות מהפנים. עשה עלי רושם של ילדותיות וטיפלות.
[ליצירה]
היא ראתה שהכל כה יפה כי היא הביטה ל"תכלת עניה שלה" היא הייתה שקוע באהבה ...אהבה עצמית !
ואתה מפוכח ראיתה את האמת ... האמת המרה ותוך תוכה אש ותקווה .
ויכלת לחייך ...
משהו אחד לא ברור לי , מנקודת הנחה שפרשתי נכון , למה היא ראתה יאוש ?מרירות ? כעס ? יאוש? ועוד נקודה אולי זה טעם אישי ואולי יש לך בזה כוונה אבל קרח ירוק נשמע כלכך ההפך מהנ"לים כלכך מלבב מרענן , כמו שהיא באמת ראתה
מתוך מבטה האגוצנטרי.
[ליצירה]
לא מסכים, להיפך! לדעתי, כל יכולת היצירה נובעת מיכולתו של אדם להסתכל על עצמו מהצד.. מי שמסוגל להסתכל מהצד מסוגל לכתוב גם עד כדי התמזגות והזדהות ברמה גבוהה.
[ליצירה]
ראובי היקר,
כבודו חשב להתחכם ולהיות חכם בכך שיכתוב את היין, כי קשה לו להגיע לחכמה (דעת) זו מתוך שיכורות, קשה לו כי גופו אינו תורה והחושים אצלו לא מבטאים מגמות כל כך גבוהות, כך כשהאדם-בקבוק נפתח במילותיו הוא מגלה שהוא בעצם שוטה וענן אפור רחוק רחוק מהאדום החי.
לא נורא, אולי בשנה הבאה.