[ליצירה]
הממ, כן. הכחול המרתך הוא לא ממש של בדידות ותעופה, לא בשיר שלי על כל פנים. אולי בשיר ש*אתה* כתבת לך כשקראת את זה.
צריך להכיר אותה כדי להבין, איך קור חיצוני יכול לעטוף חום פנימי. אש כחולה היא באמת הרבה יותר חמה מאש אדומה.
רק פחות מפנקת...
[ליצירה]
כל משחרי ימצאוני
ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש,
ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא
וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב...
ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני,
ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים...
אהבתי עד מאוד... כנפי שחר.
[ליצירה]
מעניין. נראה לי שהבנתי.
החידלון. כמו ה"לא-כלום" שכילה את פנטזיה. זה מפחיד. כאילו אנחנו צריכים להאחז ב"יש" הזה כי אנחנו מפחדים מהאין, מהלא-להיות, מחידלון. אבל נמשכים אליו באותה מידה, אולי בגלל הפחד. - הוא הרי נמצא ב"טבורו של היש". אי אפשר לברוח...
[ליצירה]
זה יפה. דימוי מקורי. אבל מה - לפעמים אי אפשר להשיג את שני הדברים במכה: גם את הגימיק וגם את הריגוש. כאן הלכת יותר על הגימיק. אוקי, גם זו בחירה.
[ליצירה]
לא, היא לא גאה בך. ו-לא. הבכי והצעקות הן לא "מאנטרה עילגת" והיא לא "שחקנית גרועה". ו-לא, היא גם לא רוצה ש"תכיל את חייה בדקה או שתיים". כאילו אפשר. לא מעניין אותה כמה ליטרים של דמעות ובאיזו טמפרטורה כן או לא שפכת בשעה שביצעת את הפקודה הלא חוקית, פקודת השמד והחורבן, ועקרת אותה מכל מה שהיה חייה עד עתה.
חייל, שוטר, לפחות על טטמטם את המצפון.
(דרך אגב, לקטע עדיף לקרוא "עובר מסך", לא?)
[ליצירה]
מאוד מאוד יפה! אני אוהבת את תהליך השחרור שאת עוברת בשיר. לפעמים אנחנו טועים, שאנחנו מנסים להתמודד עם הכאב שלנו לבד, ולא מנסים למצוא תנחומים אצל אבא שבשמיים, כי אנחנו רואים בו את מי שגרם לכאב. כמה חשוב שנזכור שאפשר לפנות אל ה' יתברך לתמיכה.... בשלוש הנקודות יש אפקט של בכי