[ליצירה]
כולנו, נראה לי.
אני תמיד מנסה לחשוב שהכיעור חיצוני לי. זה לא אני באמת, זה בא מצד הנפש הבהמית. מצד זוהמה שנדבקת בקליפת הגוף כמו זפת בים לרגליים. ומה אנחנו? טהורים. טובים. מוארים.
[ליצירה]
יפה! אני אוהבת את התחכום של ציורים שמציירים ומוחקים את עצמם! כמו ציור ששכחתי את שם יוצרו, שבו הדמויות נשאו דליי דבק ומכחולים והדביקו על לוח פלקטים בהם הם עצמם היו מצויירים.
[ליצירה]
הלך רוח!
כל קטע-פסקה שכתבת כאן יכול היה לעמוד בפני עצמו בתוך קטעי פרוזה קונקרטיים יותר, כדי לתת את התחושה המהורהרת והתובנות שמעבר וכו'. כשלוקחים א5וסף של אמירות שמשתלבות עם עיניים מצועפות ודיבור מהורהר, התוצאה היא, אממ... קצת דיפוזית - לא ממוקדת. כל הקטע שכתבת מעורפל ולא כ"כ זורם. זאת בכל אופן התחושה שלי, וסליחה אם פגעתי.
[ליצירה]
הוזכר כאן (בשירשור) הסיפור melancholy elephants. אז הנה קישור
[ליצירה]
[ליצירה]
יש לי הרגשה שניסית בשיר הזה להביע את מה שהוא מעבר למילים - או לפני המילים.
אם לא השורה "צעקה ברקות" הייתי אולי יכולה לזהות את ההד בעצמי שעונה לתחושות שציירת. הצעקה הזאת מפריעה לי.
בכל אופן, אהבתי את ה"לרחם חומרים כהים\ שלא ניתן לנחמם" - כמו איזשהו כאב מאוד ראשוני.
ואהבתי את כל צורת ההבעה. יפה לך.
[ליצירה]
איפה ה"כמה נקודות מבט"?
זה נראה כמו נסיון להביט על גן עם שיחים בפריחה סגולה, דרך שמשה מעורפלת בגשם שוטף, כשמישהו צייר אותיות (?) כלשהן באצבע על השמשה מבפנים.
[ליצירה]
תשובה לסומסום:
אנשים אוהבים לדבר על אומנות כאילו יש לה מקדש משלה באולימפוס של החיים. לא נכון! האומנות היא חלק מהשיח שלנו עם עצמנו, ולכן היא צריכה להיות מבוקרת לפי הקריטריון של - אילו דברים רצוי שנכלול בשיח הזה כי הם מחזקים אותנו, ואלו לא. להתמודד עם רגשות של אובדן ופרידה לגבי חבל ארץ שכרגע נאבקים עליו, זה מחזק מגמה של עזיבת המאבק וזורע זרעים של יאוש. במלחמה לא נתנו ל"ירא ורך הלבב" לצאת, כי דיבורים של פחדנות היו ממיסים את לב כולם. לדעתי כנ"ל דיבורים של יאוש - זה לא הזמן עכשיו! כל כך לא! ובעזרת ה' אני מקווה שלעולם לא יהיה בכך צורך, כי זה לא יקרה! נ.ב. "היה לא תהיה" זה יותר הבעה של תקוה חזקה מאשר של "ודאות". זה יותר כמו הבעת עמדה או הצהרת כוונות נחרצת. קפיש?
[ליצירה]
תגובות