[ליצירה]
הבית האחרון מאוד נגע בי. ממש הרגשתי בתוכי את הלבד ואת הפחד ואת הזעקה שעולה ממנו. את הראשון לא הבנתי - איך האמונה יכולה להפוך לשלשלאות ברזל?? מישהו רוצה להסביר לי?
[ליצירה]
שושנת בר יקרה. אני מניחה שהמכתב הזה הוא אמיתי ולא פיקציה. ואם כך אני רוצה שתדעי שאני מעריכה אותך על האומץ להודות בדברים האלה ולהעלות אותם כך על הכתב, למרות הכאב שהם לבטח גורמים...
[ליצירה]
חמוד. גם כתוב נחמד. ו-זה בסדר. יש הרבה מסלולים. כשיהיה לך משהו ששווה לך בשבילו לקום - זה יקרה בלי צורך להכריח את עצמך. ככה נראה לי. צריך אומץ לשאול את עצמך מה אתה רוצה לעשות ולא ללכת במסלול שאחרים בחרו בשבילך. ואצל חלק -מ זה לא מצריך אומץ אלא זה פשוט האנשים שהם: *לא מסוגלים* לעשות דברים שאין להם הנעה עצמית לעשות אותם. אז אתה כנראה מהסוג הזה.
[ליצירה]
אני לא יודעת למה, אבל אני לא מאמינה לשיר הזה. זה לא עובר אלי כתפילה אמיתית מנפש טהורה, כזעקה איתית וכנה. אולי כי כל כך עמוס ודחוס שם בשיר הזה, אולי בגלל כל השיבוצים ומשחקי המילים. לא יודעת. זה לא שיר שבא לחבר רגשית.
תגובות