כמו עוף החול לעלות מן האש
שנית להצמיח כנפיים
לעולם מתוכה לפרוח, נואשת
ולעולם לשוב ולבעור
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הצעה תחילה יש לתקן "מו" ל- "מן" או "מין". כמו עוף החול לעלות מן האש, להצמיח שנית כנפיים ולפרוח אל העולם מתוכה (או מלהבותיה=ניגוד), נואשת, לשוב ולבעור לעולם. טקסט חביב:) המ(ר)קיז דיו [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר שלום, כמה טוב לפגוש עמיתי כתיבה ותיקים מהעשור הקודם. את וב הכותבים של היום אינני מכיר ושטף הכתיבה שלהם לא מאפשר לעקוב ולהגיב עליהם..... שלא לדבר על התוכן והמטאפרות (?!?) אז אשמח להמשיך ולקרוא מייצירותייך. [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר למצוא בזה עומק - החורף *הכרחי* כדי להגיע למראה הנכסף של פריחת האירוסים. "ירידה לצורך עליה", להבנות מהקשיים וכל זה. [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי לא יתכן שהכותב התכוון לדבריו ברצינות. כלומר, לא נראה לי שמישהו עוד מסוגל להיות מספיק רדוד, סטיגמטי, ומיושן בדעותיו כדי לכתוב משהו כזה ברצינות. לדעתי מדובר בביקורת צינית על השובניסטים, או לחילופין בסתם פרובוקציה לשם שעשוע. [ליצירה]
- [ליצירה] בקשר ל"תמיד אבל תמיד" - יש לזה משמעות, שנובעת מהאינפלציה בשפה. המילה "תמיד" לבד כבר אינה חזקה מספיק כדי להעביר את מלוא המשמעות שהכותב מרגיש בה, ולכן הוא אומר "תמיד", "אבל" לא כמו שאתה תבין את זה על פי השימוש הרגיל במילה תמיד, אלא - "תמיד", במלוא המובן והעוצמה של המילה. - לדעתי אין סיבה לא להשתמש בזה גם כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] התרגשתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אה... לא כל כך הבנתי. איך תוכן של מעטפה קטנה וצהובה יכול להוציא אותך מהכלומניקיות שלך? [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי על זה והגעתי למסקנה שזה הרי כל כך קל. תנו לאדם מוכשר משימה: כתוב שיר-זעקה שמוחה על צביעות, ומיד תקבלו עשרה כאלה, וטובים. כי זה באמת לא כל כך קשה לזעוק. אבל לדעתי אפשר להיות יותר סלחניים כלפי עצמנו כחברה. קצת צביעות זה לדעתי די הכרחי. אם לא היינו צבועים היינו פוגעים באנשים הרבה יותר. שהרי אי אפשר להכריח אנשים להיות שם *באמת*, במקומות הקשים האלה, לכאוב באמת את השכול הזה. זה נורא קשה ואנחנו רק אנשים! ואם לא יהיה כל השואו מסביב ליום הזה, אנשים שלא חוו את זה אישית פשוט יעדיפו לא לחשוב על מי שכן, אף פעם. - וזה לא היה יותר כואב מצביעות? אבל זה נכון שהצביון שנותנים ליום הזה מוטעה. זה הופך להיות יום של "בואו נהיה עצובים" במקום יום של "בואו נחלוק כבוד לאנשים שמסרו את חייהם בשביל העם והארץ, ונלמד מהם". ועם יום של "הבה נבכאה הבה" באמת קשה ומכאן הצביעות. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! אני מופתעת מעצמת וכמות ההזדהות! כל כך הרבה לבבות שבורים יש כאן?... תנסו לראות בזה טרגדיה, ולא רוע מכוון. אנשים לא עושים רע כי הם רעם (ברוב המקרים...) אלא כי הם חלשים. ואנוכיים. ולא יודעים בעצמם להתמודד. ורע להם בעצמם. תחשבו על זה ככה. פורקן זה יופי. זה עוזר. אבל אחר כך בא תורה של מחשבה בוגרת (עד כמה שזה קשה כשמעורבים רגשית). [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה ומקורי! [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק! [ליצירה]
תגובות