כשהרגשת לא טוב כולם רצו אליך עם מדחום.
אילו מדדו פחות ונתנו יותר.
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעניין. שינית סגנון כתיבה? [ליצירה]
- [ליצירה] בעצם, למה זה ב"שומקום"? כדי להגיד שאין אצלנו מקום כזה (ואז זה שיר ממש עצוב), או כי להפך - שומקום מעל המקום ולכן יכול להיות בכל מקום? [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שזה יותר מתאים ל"הרהור" מל"שירה", ולגבי התוכן, רצ"ב אנחה... [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין ויפה. בבית הראשון, את דוממת בגלל שהכנסת הרבה מדי לתוך הקופסה, חלקים גדגולים מדי של עצמך שנעלת מעצמך? או בגלל שנחנקת מהצורך להחביא כ"כ הרבה? אהבתי את הניגוד בין הקופסא ההולמת ובינך הדוממת... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי! (תגובה נדושה אומנם, אבל אין לי מה להוסיף...) [ליצירה]
- [ליצירה] הבית האחרון הוא בעצם אנטיתיזה למה שהיה לפניו? - בא להזכיר לנו את מה שצריך להיות באמת? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] הוא נראה כל כל זקוק להגנה... [ליצירה]
- [ליצירה] פחחח! אתה לא רציני!... [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת למה, אבל אני לא מאמינה לשיר הזה. זה לא עובר אלי כתפילה אמיתית מנפש טהורה, כזעקה איתית וכנה. אולי כי כל כך עמוס ודחוס שם בשיר הזה, אולי בגלל כל השיבוצים ומשחקי המילים. לא יודעת. זה לא שיר שבא לחבר רגשית. [ליצירה]
תגובות