כשהרגשת לא טוב כולם רצו אליך עם מדחום.
אילו מדדו פחות ונתנו יותר.
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] - ואני תפילה שידיין אפשר להציל. גם עכשיו, ברגע האחרון. שהחרב החדה תושב לנדן (ותושלך למצולות). שלא נתנסה בנסיון הכל כך מר הזה!... הלוואי שאף יהודי לא יצטרך לעקור ואף יהודי לא יעקר! ה' תרחם!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מצטרפת לשבחי קודמי. כל קיטונות הבוז הכעס המרירות - הארס שאתה שופך על הקוראים עשו לי רע מאוד. אני תמהה על כל אותם ששיבחו את היצירה, איך הם כהי רגשות במידה שמאפשרת להם להנות מהאלימות המילולית הזאת?... פרט לכך, הסוף לא אמין. לכל אורך ה"יצירה" המספר מתאר בגוף שלישי את "כל אותם נכים שלמענם תוכנן היום", ולבסוף מסתבר שהוא אחד מהם? - אבל אחד מהם לא היה מתבטא כך. אלא אם כן זה מישהו שרק עכשיו נפגע התאונה וכדו', והוא עובר שלב של כעס עצום. אבל האירוע המתואר היה עבור ילדי CP וכאלה, שסובלים נכות זו משחר חייהם. אדם לא היה עומד בעוצמה כזאת של כעס כל החיים! בקיצור: גם גועל-נפש מרעיל, וגם לא אמין. ותודה לילד על ההמלצה. [ליצירה]
- [ליצירה] ו-הנה מיולת השיר שמאוזכר בסיפור: כִּכְלוֹת יֵינִי תֵּרַד עֵינִי. פַּלְגֵי מַיִם פַּלְגֵי מַיִם: שִׁבְעִים (יַיִן) הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים. וְיַכְחִידוּם תִּשְׁעִים (מַיִם) שָׂרִים. שָׁבְתוּ שִׁירִים. כִּי פֶה שָׁרִים. מָלֵא מַיִם מָלֵא מַיִם: לֶחֶם לָאֹכֵל אֵיךְ יִטְעַם. אוֹ אֵיךְ לַחֵךְ מַאֲכָל יִנְעַם. עֵת בַּגְּבִיעִים לִפְנֵי הָעָם. יֻתַּן מַיִם יֻתַּן מַיִם. מֵי יַם סוּף בֶּן עַמְרָם הוֹבִישׁ. וִיאוֹרֵי מִצְרַיִם הִבְאִישׁ. אָכֵן כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ. יִזַּל מַיִם יִזַּל מַיִם. הִנְנִי רֵע לִצְפַרְדֵּעַ. עִמּוֹ אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ. כִּי כָמוֹהוּ פִּי יוֹדֵעַ. שִׁיר הַמַּיִם שִׁיר הַמָּיִם: נָזִיר יִהְיֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ. כִּבְנֵי רֵכָב יִהְיֶה דָּתוֹ. יִהְיוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ. שׁוֹאֲבֵי מַיִם שׁוֹאֲבֵי מַיִם: (הרקע לשיר: הכותב הוזמן לסעודת פורים שבה נגמר היין והמארח , משה, נתן לסועדים מים במקום) [ליצירה]
- [ליצירה] נביש, לזה בדיוק התכוונתי! [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייבת להתייחס לשיר הזה, שכבר מזמן מזמן נמצא אצלי ב"אהודות", ועוד יותר מזה נמצא אצלי בלב, ומדי פעם אני חוזרת לקרוא ולהתבונן בו. פעם ראיתי בערוץ דיסקוורי תוכנית על ניסויים בחלל. כשחשפו צמח לתנאים של חוסר גרוויטציה, הוא פשוט התחיל "להשתגע": הוא שלח שורשים לכל כיוון, כולו הפך שורשים-שורשים, בתקווה שאולי אחד מהכיוונים במקרה יהיה "למטה", ואולי במקרה תהיה שם איזו אדמה שתקלוט אותו... זה מפחיד אותי לחשוב על זה."כשהיד המגששת בעיוורון מוצאת חלל ריק מקיום". לבד את כל המרחק הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת מה זה REBEKART, אבל הנעליים שלו נראות בהחלט מאוד גבריות, בוטחות, דורסניות משהו. זה נראה כמו איזה פרסומת, כמו ביטחון עצמי מופגן. אבל הדמות שנועלת אותן היא בלתי נראית, והחלל שמאחוריה נראה כמו קיר אפור מלוכלך באיזה מקום ציבורי מוזנח, וגם קצת מזכיר עשן. וגם מתחת לרגליים שלו אפשר לראות משהו שמזכיר דם שפוך. אין כאן אדם, ואם יש - הוא סך כל מה שמניע אותו, הקיר הזה, העולם האלים. גם החיים שלו לא משהו, הא? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש ממש נכון! הרבה פעמים עדיף צעקות חמות משתיקה קרה! [ליצירה]
- [ליצירה] לא פשוט, זה באמת לא פשוט... למה להמשיך לתת? - כי מה זה משנה כבר אם לתת או לחדול? - באוצרות הוא ממילא אינו מעוניין. גם אם מפזרים לו "סימני דרך" בולטים... [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, שיחקת אותה! אין מילים... [ליצירה]
תגובות