קח אותי איתך
למקום אליו עיניך שטות
חולמניות
כל פעם שאתה בורח
מהסערות שלי
ילד.
מה לך אצל הים...
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואולי במקום שהוא יקח תקחי את עצמך א-ליו? והים הוא נפלא יש בו המון קשה לי להבין את השא-לה... [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי במקום שהוא יקח תקחי את עצמך א-ליו? והים הוא נפלא יש בו המון קשה לי להבין את השא-לה... [ליצירה]
- [ליצירה] וווווווווווואו זה מדהים!!! התחברתי לזה מאד מאד! התרגשתי..... [ליצירה]
- [ליצירה] כזה יפה, שבא לשוט לאותו מקום. [ליצירה]
- [ליצירה] רגע, אם המות של הבעל לא קשור לאישה, אז למה "ומת *בה*"? הפירוש של אביב וסתיו דוקא נתן לשיר יותר עומק, אם כי לא אהבתי את המסר שעלה מהשיר לפיו. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש ממש טוב. מצחיק ושנון! אהבתי! (אולי *אתה* היית צריך לקרוא לעצמך "אוסף טרמפיסטים"?...) [ליצירה]
- [ליצירה] באמת, כתוב בספר התניא: "ולכן כל מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו, כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ב סוף פרק ד." זה עולם הקליפות והסטרא אחרא, עולם שמצד עצמו מעלים על הקדושה - על הטוב האלוקי. ואני חושבת שהחוויה הקשה שתוארה כאן כחווית הקיום האנושי, העלוב המוגבל והמקולל במוות ובמודעות לו - היא בסה"כ מאוד אמיתית. אבל בכלופן, אני לא הייתי נותנת יותר מדי צל"שים לשיר: זה קל מדי לכתוב שירים שמתריסים ומביעים מחאה וכעס. אירוניה מרה זה דבר אופנתי. במיוחד כשהיא מופנה נגד אלוקים, ולא מסתכנים בלהרגיז אף אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] איתך... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות אבל... זה יותר מורכב ממה שנראה. כלומר, זה מצב שיש בו גם הקרבה גדולה, (של ה"שמים הצלולים"), לא רק אושר. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה בטוח שהשיר הזה בכלל ראוי לתרגום (או לקריאה בכלל)? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי! רק חבל שהסגרת את הסוף בכותרת - היה עדיף לתת לנו לגלות לבד את הפואנטה... (וגם לא לסווג את זה ב"שיר בדיחה", כי הסיווג הורס את הבדיחה!) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... הניתוחים שלך די מעניינים, כך לפחות אני חושבת בתור מורה ואם צעירה. אבל באמת מה הקשר לכאן? [ליצירה]
- [ליצירה] זאת גישה מאוד נכונה ובריאה, לדעתי. תודה על התובנות (אמא בפוטנציה) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! אני אוהבת את התחכום של ציורים שמציירים ומוחקים את עצמם! כמו ציור ששכחתי את שם יוצרו, שבו הדמויות נשאו דליי דבק ומכחולים והדביקו על לוח פלקטים בהם הם עצמם היו מצויירים. [ליצירה]
תגובות