[ליצירה]
עמוס ע, מי קבע שאין להשתמש ב"משפטים פשוטים" בשירה? מה היית משיג ע"י היפוך המילים שהצעת? דווקא בשיר הזה, שבא לתת תיאור מצב אנושי, אין מקום ליומרנות לשונית. לא הסכמתי גם עם שאר ההערות. תן ליוצר להתבטא בדרך שהוא חשב לנכון - מן הסתם זה מה שהכין נכון לו...
[ליצירה]
יש לי הרגשה שניסית בשיר הזה להביע את מה שהוא מעבר למילים - או לפני המילים.
אם לא השורה "צעקה ברקות" הייתי אולי יכולה לזהות את ההד בעצמי שעונה לתחושות שציירת. הצעקה הזאת מפריעה לי.
בכל אופן, אהבתי את ה"לרחם חומרים כהים\ שלא ניתן לנחמם" - כמו איזשהו כאב מאוד ראשוני.
ואהבתי את כל צורת ההבעה. יפה לך.
[ליצירה]
מצטערת להרוס את המסיבה...
אבל לא נמאס לכם כבר מסיפורי קיטש שמתחילים אותו דבר (הבחורה הבודדה, ומה טוב אם גם בגשם) ומסתיימים אותו דבר ("כמה טוב שיש שניים...") ומתפתחים באותו אופן? עם כל כך מעט מורכבות באמצע? האג'נדה היחידה שהסיפור נושא עימו היא העניין של פתיחות או מה (לתמונות עירום??), וגם זה בצורה שיותר מדי צפה על פני השטח.
נו.
[ליצירה]
זה כתוב אמיתי, וצובט בלב. ונורא מעורר הזדהות וסימפטיה.
במיוחד נגע בי משפט אחד קטן שכתבת -
"דווקא מי שהצליח לשמור על הנר דולק, בזהירות, עד שהנר ייכבה או אולי עד היוֹמוּלדת הבא, מגיע לו שהמשאלה שלו תתגשם". קשה לי להסביר אבל דווקא המשפט הזה הכי עצוב.
וגם אהבתי את ההומור הנוגה שלך. ובמיוחד אתה"תקרו לי בזה אחר זה".
[ליצירה]
זה שיר יפיפה. מעבר לעיצוב החיצוני שלו (שגם הוא יפה בעיני) אהבתי את האמונה הזכה והאהבה העצומה לא-ל ולעמו ישראל שעולה ממנו. (אני כותבת את כל זה לפני שאקרא את ההמשך שכתבת בימים אלה).
תגובות