לעולם לא תראוני בוכה, היא אמרה
וההוא האפל שאינו נותן מנוח
צחק והתפשט בין קירות האבן.
לעולם
לא תראוני בוכה היא אמרה
אך הם היו אוכלים דמעות שתוקות
לחם חוק בוקר וערב
והילדים מיהרו לסיים את האוכל וללכת למקום
אחר, כל מקום,
שלא תלויות על קירותיו דִמְעות
זעם שקט
בין תמונות של שמיים וים
לעולם לא תראוני בוכה, לעולם,
אך הלחץ כבר כבד על קירות האבן
והחלל טחוב
ומי יודע,
מתי
ועד כמה
והיא כבר צועקת
עליהם, על כולם,
בקול גדול כדי לשמוע
את עצמה מבעד לשאון האדיר
והים מלא זעף
הים סוער ומלוח
לעולם
לעולם
לעולם.
תנו לה כבר
תנו לה כתף
