[ליצירה]
מרק יקר (תגיד, רק לי זה נשמע לא שפוי לקרוא למישו מרק יקר?) אני יודעת שכתבת את זה לפני מלמלא זמן, אבל בכל זאת:
אפשר היה להחליף את "שסק" ל"גזר", ואז הסיסמא היתה: ALL TO GEZER!
[ליצירה]
אצלי זה יצר רושם שהכל קרעים, פיסות בד שלא קשורות אחת לשניה.. כאילו גם החלון זה איזה חתיכת דגל, עקומה וקטועה, שמצטרפת לדגלים החשוכים האחרים כדי לשאול "נו, אז מה המשמעות של כל זה עכשיו?"
[ליצירה]
אין ספק שיש משהו חזק במבט שלה, אבל זה לא נראה לי כמו רוך או עדינות או נשיות.
יותר מכל היא מזכירה לי טובעת. (השיער דומה לגלים. המבע חלול, מנותק כזה. עצוב. אולי מיואש...
[ליצירה]
זה שיר שמתנגן יפה ויוצר אוירה נעימה.
רק קצת חבל ש"שוקטת" ו"צומחת" לא ממש מתחרזות.
וגם, קצת מפריע לי התאור של התקווה כרגש "שקט וצונן".תקווה זה דבר צונן?
והדימוי של החסד המקווה (ה-ו הראשונה שרוקה) ל"טיפת מים" ברור אומנם, אבל גם לא מתחבר כ"כ לשום דבר שנאמר לפני כן בשיר, לכל הדימויים הקודמים שנארגו.
אבל מעבר לזה, יש בשיר הזה הרבה יופי.
כנפ"ש
[ליצירה]
אבל אתה כן! המחשבות והרגשות שלך הם לא "קיא לעוס". יש שכבה חיצונית של חול מכסה, ויש אוצרות של זהב מתחתיה. לא כולם מגלים וחבל. אבל - אנחנו כן כל כך חשובים, רק הטעות שלנו שאנחנו חושבים שמה שחשוב בנו זנ מצד החיצוניות שלנו, ולכן מפתחים אותה ונשארים בה. מה שצריך לומר לאדם - אתה בריה יפיפיה וחד פעמית של אלוקים - עכשיו לך תחשוף את זה, כי בינתיים לא רואים!
[ליצירה]
כולנו, נראה לי.
אני תמיד מנסה לחשוב שהכיעור חיצוני לי. זה לא אני באמת, זה בא מצד הנפש הבהמית. מצד זוהמה שנדבקת בקליפת הגוף כמו זפת בים לרגליים. ומה אנחנו? טהורים. טובים. מוארים.