בת מלך אני, לא גנבת
את רגעי האושר שלי
אקבל מידך בהיתר
בפנים שוחקות.
את שלך אשיב לך,
אוהבת.
מי יתן ותהא מנחתי לרצון.
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה פשוט כל כך נכון! זה קרה פעם גם לחתן חידון התנ"ך באיזו שהיא שנה, כשראש הממשלה או הנשיא שאל אותו אחרי החידון איזו שאלה, והבחור המופתע ענה שזה לא בחומר... [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר קשה, על אדם שגורם כאב ופירוד, וחושב באמת שזה רצון אלוקים. העמדה העקשנית הזאת של "יקוב הדין את ההר" כל כך מתסכלת! [ליצירה]
- [ליצירה] עשוי ממש טוב. ויפה שבכל זאת השארת פתח לתקוה - אילו היה אותו צעיר מספיק אמיץ להתמיד בקשר העין איתה, היו שניהם ביחד יכולים לעמוד מול כולם (כמו שעשו לכמה רגעים)... [ליצירה]
- [ליצירה] הכינוי שלך עמוק משירך! [ליצירה]
- [ליצירה] צחית, ... אבל למה ה"בנאלי" כל כך מפחיד אותנו? לפעמים אני מרגישה שכותבים משחקים עם הקוראים שלהם בתשבצי-הגיון. מרגישים צורך להיות הכי מתוחכמים, הכי ציניים, הכי מרוחקים מהתוכן הרגשי שעליו הם בעצם מדברים. ... למה בעצם? מה רע בצורת העברת מסר יותר ישירה, תמימה, פשוטה? את כותבת להרבה יוצרים שהיצירה שלהם (או פרט בתוכה) ילדותית. נו, נגיד. אז מה רע בזה? [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה מדובר על חוויות אמיתיות של הכותב או על פיקציה? [ליצירה]
- [ליצירה] הדס- 1.אל תבלבלי בין הישות הממוסדת הנקראת "מדינת ישראל" (שיכלה להתקיים עקרונית גם באוגנדה), וביןארץ ישראל, מולדתו ונחלתו של עם ישראל לעולם. 2. חבל קטיף שנעקר הוא חלק מארץ ישראל, ומשם הגלו יהודים, נקודה. אומנם הם לא הוצאו מחוץ לתחומי הארץ אלא עברו למקום אחר בארץ ישראל, אבל *משם* הם הוגלו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] הדס - בסיפור הזה השתמשת בנוסחה מוכרת, של -אגדה אלגורית עם מסר כאילו-עמוק לחיים. אבל כדי להשתמש בנוסחה כזאת צריך שבאמת יהיה לך מה להגיד. וזהו - שאני לא כ"כ הבנתי את המסר: חד הקרן הציג את התיזה שהטוב מנצח את הרע מעצם היותו טוב, שהחיים מנצחים את המוות בעצם חיותם. המלכה לא קיבלה את זה משום שבכ"ז יש רע ויש מוות: יש חיה על החוף. והתשובה הסופית של חד הקרן, שבאה לתת כביכול נחמה כלשהי, היא ש"תמיד יהיה שם מישהו שיחכה לך" - איך זה קשור? א. הדייג לא חיכה לחד-הקרן, אלא היה זה חסד שזר העניק לזר. ו-ב. איך זה נותן נחמה אל מול החיה? במה מתנחמים, בכך שגם כשאנחנו שבורים ורצוצים עדיין ביכולתינו להעניק זה לזה? - אם זה המסר הוא לא מספיק ברור ואת לא מספיק מובילה אליו - לענ"ד. עוד עניין - הפתיחה: הפסקה הראשונהנותנת את הרושם שמדובר בסיפור על עוד צדף מיני רבים, שחיה אחת מיני רבות שברה אותו, כדבר שבשגרה, בלא רוע-לב מכוון. ואילו בהמשך הסיפור האירוע הקטן הזה הופך פתאום לסכנה שאורבת לכל חיות המים, והחיה התמימה של ההתחלה הופכת למפלצת אימתנית שיש למצוא "סוד" מיוחד כדי להלחם בה. לא ברור... אלה הדברים שהפריעו לי. ועם כל זה הכתיבה שלך יפה קסומה ונוגעת. כרגיל. כל טוב :) כנפי. [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב! [ליצירה]
