בת מלך אני, לא גנבת
את רגעי האושר שלי
אקבל מידך בהיתר
בפנים שוחקות.
את שלך אשיב לך,
אוהבת.
מי יתן ותהא מנחתי לרצון.
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה מקסים ויפה. אבל ההסתכלות הזאת על אפביות האדם צריכה להיות מאוזנת בצד השני של התמונה - האינסופיות שלנו עצמנו, של נפשינו האלוקית, חלק אלוק ממעל ממש, בלי דהיה ודעיכה לנצח... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. מזדהה. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל השיר בכלל לא מדבר על גוש קטיף - תקראו ותראו! [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל כך עצוב, זה כל מה שיש לי להגיד... [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אוהבת את הזמן הזה (אבל בד"כ לא יכולה להינות ממנו, כי אני נלחצת מזה שצריך לקום בבוקר...) [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל כך יפה! "גם אני הייתי פעם תפילה"... ולא - לא קוראים לזה להתבגר! [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין ויפה. בבית הראשון, את דוממת בגלל שהכנסת הרבה מדי לתוך הקופסה, חלקים גדגולים מדי של עצמך שנעלת מעצמך? או בגלל שנחנקת מהצורך להחביא כ"כ הרבה? אהבתי את הניגוד בין הקופסא ההולמת ובינך הדוממת... [ליצירה]
- [ליצירה] הלואי שאזכה גם אני לחיות כך. סומסום, להיות "בועה" זה לא אומר חוסר פעילות. זה אומר חוסר *אגו*, ופעילות לשם שמיים... תאחלו לי שאזכה!! [ליצירה]
- [ליצירה] הבית האחרון מאוד נגע בי. ממש הרגשתי בתוכי את הלבד ואת הפחד ואת הזעקה שעולה ממנו. את הראשון לא הבנתי - איך האמונה יכולה להפוך לשלשלאות ברזל?? מישהו רוצה להסביר לי? [ליצירה]
