חוט האור בו תפרתְ אותי
טלאים זוהרים
נאסף מאלי
מתקפל ונסוג
מותיר את חדרי שממון מדברי
אך ניבט במשובה וקורא אלי עוד –
אותיות פורחות
ולוחות נושרים.
צרי חיוכך, רוך קרניו הנסות
אל החלון, והחוצה והלאה משם
אך לאט
כמו עשרת מסעי השכינה
כל דקה שעוברת
עוד תפר נפרם.
אותיות פורחות
ולוחות נשברים.
* * * *
אור גנוז – הבטחה לאחרית הימים
ואחרי האחרית –
ימים אחרים
ושוב ייגנז האור.
וכך ה´ מחריב ובונה עולמי
בונה ומחריב
ובין אחרית לאחרית
עידני ציפיה
הבטחה לא כתובה
אותיות פורחות
ולוחות מתפוררים
לחול.
(תשס"א)
תגובות