מייחלת לרגע בו לא אצטרך עוד
לצבוט אותך
עד כאב
רק כדי לומר לך כמה
אני אוהבת
וזקוקה
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יונה! אני אוהבת את סיפורי הזכרונות שלך! מעניין לגלות את העולם של א"י של אז דרך אנקדוטות ותמונות מעיניים של ילדה. תמשיכי! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!! פשוט מקסים, כל כך אהבתי!! [ליצירה]
- [ליצירה] איזו יפה ומפתיעה השורה האחרונה. נכון - החיטוט העצמי הזה כל כך לא בריא. מטחלת לך שתחווי את החיים עד תום. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש חזק! מתאר יפה את המציאות האבסורדית שאנחנו חיים בה... [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! כמה רוך, כמה עדינות יש כאן! זה ממש שיר רוחני - כשאדם נותן את עצמו לשאת את כאב השני ביחד איתו, זה פותח פתח לריפוי עדין, איחוי, ולבסוף גם להתמרה רוחנית, כשמ"את שתינו עוטפת תפילה אחת", מגיעים לשמיים עצמם שנפרשים כמו חופה, ול"וכבר שתי ידיים/חובקות עולם". מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך מכירה את ההרגשה!! ואין לי מה להגיד חוץ מ-אאוץ'!... [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה, זה כל כך נכון! (עכשיו הבנתי לאיזה שיר שלך התכוונת, ואכן השיר האחרון שפרסמתי עוסק בנושא דומה, רק שאני התכוונתי לאאלה שחושבים, והעולם חושב ביחד איתם, שהם אכן כותבים שירה. ובכלל, לכל השעמום וההרס שמתבטא גם בסוגים אחרים של אומנות) [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא לי עובי השפתיים היה עושה אסוציאציה הפוכה: שפתיים עבות מתחברות לי עם מלאות, עם נדיבות, עם חושניות וכו'. שפתיים דקות עם קרירות, קמצנות וכו'. או שאצלך בשיר הנשיקות מבלות את השפתיים ופוטנציאל הנתינה נשחק מנשיקה לנשיקה (ולפי זה לך יש עוד הרבה מה לתת כי עוד לא "נשחקו לך השפתיים")? [ליצירה]
תגובות