[ליצירה]
"ראוי לדלג על השבירה, אפשר להתקדם ללא נפילות."
... אני לא בטוחה שזה נכון. על שאר הקטע אין לי מה לומר, אך השורה הזאת ספציפית...
כשאדם בא לעלות מדרגה, הוטלים ממנו לגמרי את האחיזה במדריגה שהיה בה קודם, ואז זמנית יש מצב של כאילו-נפילה. לפי הידוע לי אי אפשר להמנע מנפילות, אלא כשאינך מתקדם...
[ליצירה]
מעניין. נראה לי שהבנתי.
החידלון. כמו ה"לא-כלום" שכילה את פנטזיה. זה מפחיד. כאילו אנחנו צריכים להאחז ב"יש" הזה כי אנחנו מפחדים מהאין, מהלא-להיות, מחידלון. אבל נמשכים אליו באותה מידה, אולי בגלל הפחד. - הוא הרי נמצא ב"טבורו של היש". אי אפשר לברוח...
[ליצירה]
אוי ואבוי!
"במותי אפסיק להכעיסך"??
" חי אני נאם אדני יהוה אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה"
ובחרת בחיים, ולא במוות! גם לא כמטאפורה, גם לא "עליך". ה' לא מעוניין בכלות הנפש, ב"רצוא" ללא שוב! זה היה חטא נדב ואביהו לפי פנימיות התורה.
ה' רוצה ש"נחיה עליו", לא שנמות עליו!...
[ליצירה]
מעניין ויפה.
בבית הראשון, את דוממת בגלל שהכנסת הרבה מדי לתוך הקופסה, חלקים גדגולים מדי של עצמך שנעלת מעצמך? או בגלל שנחנקת מהצורך להחביא כ"כ הרבה?
אהבתי את הניגוד בין הקופסא ההולמת ובינך הדוממת...
[ליצירה]
שי, אני לא מסכימה איתך בקשר ל"לא הבין עברית". זה לא מיותר, לא מבינים את זה מ"עיניים מלוכסנות" (העובדים-זרים שאני פגשתי הבינו ברובם עברית בסיסית.)
2. אני מסכימה עם קודמי, הבית השני כ"כ יותר יפה ונוגע בלי הראשון! ( נו באמת - לא להגיע לעבודה זה לא אותו דבר כמו להיות ציפור עם כנף שבורה שלא יכולה להגיע לקן! ) בלי הבית הראשון, המשמעות של השני היתה הרבה יותר רחבה וכוללת, והרבה יותר נוגעת.
תגובות