[ליצירה]
יוסף שמח - אין צורך בעשיה. זה מה שהשיר מבטא בעצם - את השלמות של ה"להיות". שלימות שהיא חלק מהזרימה האינסופית שמחברת את כולנו, חלק מאלוקים
(נ.ב. אני ראיתי ישר את המילים "אל הים" כ"אלוקים", ובהחלה לא הבנתי איפה החולם החסר באמצע...)
מזל טוב לכם! המון אושר! בניין עדי עד!
[ליצירה]
זה כתוב בצורה מושכת וסוחפת. אני הבנתי כבר מההתחלה שזה משל, ותהיתי לעצמי איך תסיים ומה יהיו המסקנות שלך, אך בחרת שלא לסיים.
אתה יודע, יואש, שבאמת כשמשיח יתגלה כולנו אכן נבין לשם מה כל זה היה נחוץ, עד שנאמר "אודך ה' כי אנפת בי". אנחנו נודה לה' על כל הרוע חסר הפשר הזה, כשנראה איך כל זה באמת חלק מתוכנית גדולה, ואיך הכל טוב.
באמת בסוף הכל טוב...
[ליצירה]
אתה בהחלט נותן תיאור מפורט מאוד של כל דבר שעשית במשך שהייתך בישובי הגוש יובב"א. אני לא בטוחה שאי אפשר לקצר מעט, להעביר את תמצית ורוח הדברים שאתה מבקש למסור. בכל אופן, נראה שיש לזה ערך גם כך כסוג של "מסמך תיעודי"
[ליצירה]
חשבתי על זה והגעתי למסקנה שזה הרי כל כך קל. תנו לאדם מוכשר משימה: כתוב שיר-זעקה שמוחה על צביעות, ומיד תקבלו עשרה כאלה, וטובים. כי זה באמת לא כל כך קשה לזעוק. אבל לדעתי אפשר להיות יותר סלחניים כלפי עצמנו כחברה. קצת צביעות זה לדעתי די הכרחי. אם לא היינו צבועים היינו פוגעים באנשים הרבה יותר. שהרי אי אפשר להכריח אנשים להיות שם *באמת*, במקומות הקשים האלה, לכאוב באמת את השכול הזה. זה נורא קשה ואנחנו רק אנשים! ואם לא יהיה כל השואו מסביב ליום הזה, אנשים שלא חוו את זה אישית פשוט יעדיפו לא לחשוב על מי שכן, אף פעם. - וזה לא היה יותר כואב מצביעות?
אבל זה נכון שהצביון שנותנים ליום הזה מוטעה. זה הופך להיות יום של "בואו נהיה עצובים" במקום יום של "בואו נחלוק כבוד לאנשים שמסרו את חייהם בשביל העם והארץ, ונלמד מהם". ועם יום של "הבה נבכאה הבה" באמת קשה ומכאן הצביעות.
תגובות