[ליצירה]
מעניין ויפה.
בבית הראשון, את דוממת בגלל שהכנסת הרבה מדי לתוך הקופסה, חלקים גדגולים מדי של עצמך שנעלת מעצמך? או בגלל שנחנקת מהצורך להחביא כ"כ הרבה?
אהבתי את הניגוד בין הקופסא ההולמת ובינך הדוממת...
[ליצירה]
חמוד חמוד! (רק מעניין למה בחרת בשיר שבעצם כולם מכירים ועדיין שרים? היית לוקח שיר כמו "אליך ה' אקרא" וקורא לו "אלההך השמקרא" וממציא לו סיפור. )
[ליצירה]
טוב שיש את הרשימה של האקראיות.
איזה יפי של קטע! איך זה שאף אחד לא הגיב?? - זה בדיוק העניין של פורים - עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" - כי נמצאים בנקודה פנימית יותר, גבוהה יותר. והחיפוש של הנקודה הזאת בין כל התחפושות, "מסיכות האני". זה מאוד נכון. נו, עכשיו תכתוב משהו על פסח.
[ליצירה]
וואו! אני מופתעת מעצמת וכמות ההזדהות! כל כך הרבה לבבות שבורים יש כאן?... תנסו לראות בזה טרגדיה, ולא רוע מכוון. אנשים לא עושים רע כי הם רעם (ברוב המקרים...) אלא כי הם חלשים. ואנוכיים. ולא יודעים בעצמם להתמודד. ורע להם בעצמם. תחשבו על זה ככה. פורקן זה יופי. זה עוזר. אבל אחר כך בא תורה של מחשבה בוגרת (עד כמה שזה קשה כשמעורבים רגשית).
[ליצירה]
- מה שתואר פה זה המקרה הטוב. במקרה הפחות טוב הוא נכנס לתוך החנות הוורודה ביותר, הצועקת ביותר, הקיטשית ביותר שהוא רואה - וקונה שם את הכרית הורודה ביותר, הצועקת ביותר, הקיטשית ביותר שהוא מוצא - כי הוא חושב שזה מה שנשים אוהבות . ואת צריכה להעמיד פנים שאת אוהבת את זה!
[ליצירה]
יפה התיאור של המאבק הפנימי הזה, הניגוד בין היופי והקלילות של הפרפר והאביב, לבין הדוברת ה"שרועה". (אולי אפשר היה לרכך את הבית השני, שרק ירמוז ולא "יאכיל בכפית", אבל גם כך זה יפה)
אני מאמינה שאם ממשיכים לכמוה אל התכלת הזאת, בסוף גם הגוף לובש לבן ומתעופף...
יום טוב! : )
תגובות