רוצה למצוא נתיב
למילים הגבוהות יותר
לחזיונות מוארים, רוטטים
לפלס את דרכי
אל שערי דמעות -
שכך מובטחני -
לעולם
אינם ננעלים
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פששש... [ליצירה]
- [ליצירה] "לבן על לבן", זה תיאור רגיש יפה וקולע (לדעתי) של הזעקה הנואשת הזאת לקרבה, שלא מצליחה לפרוץ החוצה ולהגיע לאדם השני... זה נורא מוכר. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא לי עובי השפתיים היה עושה אסוציאציה הפוכה: שפתיים עבות מתחברות לי עם מלאות, עם נדיבות, עם חושניות וכו'. שפתיים דקות עם קרירות, קמצנות וכו'. או שאצלך בשיר הנשיקות מבלות את השפתיים ופוטנציאל הנתינה נשחק מנשיקה לנשיקה (ולפי זה לך יש עוד הרבה מה לתת כי עוד לא "נשחקו לך השפתיים")? [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד! [ליצירה]
- [ליצירה] החתול נראה כל כך לא שייך לשם! יש בזה משהו סוריאליסטי... [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי עד הסוף מי זאת "היא", אבל טוב שהיו בך הכוחות להשתחרר מחיבוק המוות שלה... [ליצירה]
- [ליצירה] זה צילום מדהים. אני אוהבת את הניגוד העז בין הפרח לבין סביבתו. תשלח את זה ל-photosig! [ליצירה]
- [ליצירה] אני נדהמת מעצמת הרגש! [ליצירה]
- [ליצירה] אני מסכימה עם התגובה של לוגן. [ליצירה]
- [ליצירה] לליאורה - דיכאון קליני הוא לא אורח חיים נבחר ולא "סבל שאנחנו מייצרים אותו בתוכנו". כלומר- כן, אבל לא מבחירה ולא בשליטה. כך למדתי, לפחות. כך עד שיוכח אחרת. ודליה היתה אדם רגיש בצורה מופרזת, עם אישיות חלשה, שסבלה מדכאון קליני ואף אושפזה. אז זה שיש "חתולים ועצים וטבע ובלוגים" - אהממ.. אולי זה לא כ"כ רלוונטי לכאן. מה את אומרת? [ליצירה]
תגובות