[ליצירה]
זה כתוב אמיתי, וצובט בלב. ונורא מעורר הזדהות וסימפטיה.
במיוחד נגע בי משפט אחד קטן שכתבת -
"דווקא מי שהצליח לשמור על הנר דולק, בזהירות, עד שהנר ייכבה או אולי עד היוֹמוּלדת הבא, מגיע לו שהמשאלה שלו תתגשם". קשה לי להסביר אבל דווקא המשפט הזה הכי עצוב.
וגם אהבתי את ההומור הנוגה שלך. ובמיוחד אתה"תקרו לי בזה אחר זה".
[ליצירה]
חשבתי הרבה על היצירה הזאת.זאת תובנה אמיתית וכואבת, בעיני. איך שאנחנו מציבים לנו מטרות מטרות, ציוני דרך והשגים "חשובים" ו"גדולים", שייתנו משמעות לחיינו, שירצפו את דרכנו בהם.
בלעדיהם היו החיים נטולי משמעות. איתם יש אשליה של משמעות.
ולפעמים האשליה היא כל מה שיש לנו.
[ליצירה]
צחוקים! אני מחזיקה עפרון בדרך מאוד דומה! וכולם כל הזמן מעירים לי על זה! לא קלטתי את זה בכיתה א', מסתבר...
לגבי הציור - היה יותר יפה עם היה מלא יותר. הצללה וזה. וגם - המפרק שמעל האצבע שנקראת "אצבע" בולט מדי, לדעתי.
[ליצירה]
אני חולקת עליך. לעבור את שלב הייסורים דרך התרסה זה לבעט בייסורים - ולכן להיתקע בהם ולא להתעלות מהם.
לא שאני כן יודעת בחיי הפרטיים לקבל ייסורים בהכנעה ובאהבה, אבל אני יודעת שו השאיפה
תגובות