רוצה למצוא נתיב
למילים הגבוהות יותר
לחזיונות מוארים, רוטטים
לפלס את דרכי
אל שערי דמעות -
שכך מובטחני -
לעולם
אינם ננעלים
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוף! אוף! אני אף פעם לא מצליחה להבין שירים כאלה. כל אלה עם הסוגריימים הרמזים והשפה החידתית! גם כשאתה חושב שהבנת, אתה אף פעם לא יכול להיות בטוח... אולי שמישהו ימציא בשבילי איזה מילון או משהו [ליצירה]
- [ליצירה] איה, אני כל כך מזדהה!!! פשוט הוצאת לי את המילים מהלב!... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] הלך רוח! כל קטע-פסקה שכתבת כאן יכול היה לעמוד בפני עצמו בתוך קטעי פרוזה קונקרטיים יותר, כדי לתת את התחושה המהורהרת והתובנות שמעבר וכו'. כשלוקחים א5וסף של אמירות שמשתלבות עם עיניים מצועפות ודיבור מהורהר, התוצאה היא, אממ... קצת דיפוזית - לא ממוקדת. כל הקטע שכתבת מעורפל ולא כ"כ זורם. זאת בכל אופן התחושה שלי, וסליחה אם פגעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. הכותרת היא כמובן מהשיר של גלי עטרי (שכתב מיר גולדברג) - סתם בשביל הקרדיט. [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה, זה כל כך נכון! (עכשיו הבנתי לאיזה שיר שלך התכוונת, ואכן השיר האחרון שפרסמתי עוסק בנושא דומה, רק שאני התכוונתי לאאלה שחושבים, והעולם חושב ביחד איתם, שהם אכן כותבים שירה. ובכלל, לכל השעמום וההרס שמתבטא גם בסוגים אחרים של אומנות) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרגישות והחום שעולים מהיצירה הזאת [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. רגיש ויפה, ומאוד עדין. רק..אפשר כמה הערות? א. איכשהו הדמות הנסיכית, הקסומה הזאת, לא כל כך מסתדרת לי עם "ד' 4" ותאורי בית-ספר. לא היה עדיף להשאיר אותה חסרת גיל וסביבה מוגדרים? הרי היא בעצם כ"כ על-זמנית ועל-גילית, הדמות הזאת. ב. חוץ מזה, לפעמים הפריעה לי קצת המליציות של השפה, נגיד - העדר מילת היחס "את" (כמו ב-"אך יותר מכל אזכור עיניה"), או מילים כמו "שוקטה" או "פסקה לבוא"(לביה"ס) במקום "הפסיקה" וכאלה. אולי זו שאלה של טעם, אבל לי זה נראה קצת מלאכותי. נראה לי שאיפושהו צריך למצוא את האיזון הזה - עד איזה גבול השפה הגבוהה-יותר מיפה, ומאיזה גבול זה כבר מלאכותי. (אני יודעת שזה קשה...) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. את האוירה. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע מה, הלוואי ואמרנו אפילו את זה. אבל אני חוששת שאפילו "כחי ועוצם ידי וגו'" אין אנחנו אומרים. יש מן הלך רוח מובס ועייף כזה. אנחנו מרגישים את עצמנו כמי שאין לו יכולת לעשות יותר כדי לזקוף את קומתו, למרות שאנחנו לא משתמשים בעשירית מהעצמה שלנו... [ליצירה]
תגובות