רוצה למצוא נתיב
למילים הגבוהות יותר
לחזיונות מוארים, רוטטים
לפלס את דרכי
אל שערי דמעות -
שכך מובטחני -
לעולם
אינם ננעלים
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עשוי ממש טוב. ויפה שבכל זאת השארת פתח לתקוה - אילו היה אותו צעיר מספיק אמיץ להתמיד בקשר העין איתה, היו שניהם ביחד יכולים לעמוד מול כולם (כמו שעשו לכמה רגעים)... [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי אפשר היה להשאיר את השיר המקורי כמו שהוא, ואולי לכתוב מה"תוספות" שיר חדש. לא לוקחים דבר שלם ויפה לכשעצמו ומדביקים לו חלקים נוספים... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם! [ליצירה]
- [ליצירה] באמת חמוד! [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד! חמוד ביותר. אני הייתי לוקחת את השורה הראשונה ועושה ממנה "במשפט אחד". [ליצירה]
- [ליצירה] - מה שתואר פה זה המקרה הטוב. במקרה הפחות טוב הוא נכנס לתוך החנות הוורודה ביותר, הצועקת ביותר, הקיטשית ביותר שהוא רואה - וקונה שם את הכרית הורודה ביותר, הצועקת ביותר, הקיטשית ביותר שהוא מוצא - כי הוא חושב שזה מה שנשים אוהבות . ואת צריכה להעמיד פנים שאת אוהבת את זה! [ליצירה]
- [ליצירה] אוקי, אז אל תתעלמי. מה את חושבת שהיא אומרת? [ליצירה]
- [ליצירה] ו-הנה מיולת השיר שמאוזכר בסיפור: כִּכְלוֹת יֵינִי תֵּרַד עֵינִי. פַּלְגֵי מַיִם פַּלְגֵי מַיִם: שִׁבְעִים (יַיִן) הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים. וְיַכְחִידוּם תִּשְׁעִים (מַיִם) שָׂרִים. שָׁבְתוּ שִׁירִים. כִּי פֶה שָׁרִים. מָלֵא מַיִם מָלֵא מַיִם: לֶחֶם לָאֹכֵל אֵיךְ יִטְעַם. אוֹ אֵיךְ לַחֵךְ מַאֲכָל יִנְעַם. עֵת בַּגְּבִיעִים לִפְנֵי הָעָם. יֻתַּן מַיִם יֻתַּן מַיִם. מֵי יַם סוּף בֶּן עַמְרָם הוֹבִישׁ. וִיאוֹרֵי מִצְרַיִם הִבְאִישׁ. אָכֵן כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ. יִזַּל מַיִם יִזַּל מַיִם. הִנְנִי רֵע לִצְפַרְדֵּעַ. עִמּוֹ אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ. כִּי כָמוֹהוּ פִּי יוֹדֵעַ. שִׁיר הַמַּיִם שִׁיר הַמָּיִם: נָזִיר יִהְיֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ. כִּבְנֵי רֵכָב יִהְיֶה דָּתוֹ. יִהְיוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ. שׁוֹאֲבֵי מַיִם שׁוֹאֲבֵי מַיִם: (הרקע לשיר: הכותב הוזמן לסעודת פורים שבה נגמר היין והמארח , משה, נתן לסועדים מים במקום) [ליצירה]
- [ליצירה] לא בוגר במיוחד, הייתי אומרת. [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר שמתנגן יפה ויוצר אוירה נעימה. רק קצת חבל ש"שוקטת" ו"צומחת" לא ממש מתחרזות. וגם, קצת מפריע לי התאור של התקווה כרגש "שקט וצונן".תקווה זה דבר צונן? והדימוי של החסד המקווה (ה-ו הראשונה שרוקה) ל"טיפת מים" ברור אומנם, אבל גם לא מתחבר כ"כ לשום דבר שנאמר לפני כן בשיר, לכל הדימויים הקודמים שנארגו. אבל מעבר לזה, יש בשיר הזה הרבה יופי. כנפ"ש [ליצירה]
תגובות