רוצה למצוא נתיב
למילים הגבוהות יותר
לחזיונות מוארים, רוטטים
לפלס את דרכי
אל שערי דמעות -
שכך מובטחני -
לעולם
אינם ננעלים
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכון, אבל הייתי רוצה ללמוד לראות גם כמה ש*היה* טוב, גם כשלא היה מתוק... [ליצירה]
- [ליצירה] מה זה "ממנו אך זכרון נותר"?? ככה השלמת עם הגזירה.? ככה אתה מספיד את גוש קטיף?? כמו שהרבי מליובאויץ' היה אומר (ואביטל ציטטה בשורה מעלי) היה לא תהיה!!! ואם היצה לי אפשרות הייתי כותבת את זה בפונט 20 [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט חמוד לאללה, אין מה להגיד! [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין, אני קיבלתי את זה אחרת - חשבתי שהוא שם קץ לחייו (ואז יש משמעות ל"כשעוד אפשר היה להציל"... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! אם מותר להצטרף לדיון שניהלתם כאן, אני הייתי כותבת את כל השיר בהווה. אם כבר - ככה מתקבלת תחושה יותר חזקה של כאוס - כי הוא מתחולל *עכשיו*, בPRESENT PROGRESSIVE... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כיף להרגיש ככה! [ליצירה]
- [ליצירה] הדס - בסיפור הזה השתמשת בנוסחה מוכרת, של -אגדה אלגורית עם מסר כאילו-עמוק לחיים. אבל כדי להשתמש בנוסחה כזאת צריך שבאמת יהיה לך מה להגיד. וזהו - שאני לא כ"כ הבנתי את המסר: חד הקרן הציג את התיזה שהטוב מנצח את הרע מעצם היותו טוב, שהחיים מנצחים את המוות בעצם חיותם. המלכה לא קיבלה את זה משום שבכ"ז יש רע ויש מוות: יש חיה על החוף. והתשובה הסופית של חד הקרן, שבאה לתת כביכול נחמה כלשהי, היא ש"תמיד יהיה שם מישהו שיחכה לך" - איך זה קשור? א. הדייג לא חיכה לחד-הקרן, אלא היה זה חסד שזר העניק לזר. ו-ב. איך זה נותן נחמה אל מול החיה? במה מתנחמים, בכך שגם כשאנחנו שבורים ורצוצים עדיין ביכולתינו להעניק זה לזה? - אם זה המסר הוא לא מספיק ברור ואת לא מספיק מובילה אליו - לענ"ד. עוד עניין - הפתיחה: הפסקה הראשונהנותנת את הרושם שמדובר בסיפור על עוד צדף מיני רבים, שחיה אחת מיני רבות שברה אותו, כדבר שבשגרה, בלא רוע-לב מכוון. ואילו בהמשך הסיפור האירוע הקטן הזה הופך פתאום לסכנה שאורבת לכל חיות המים, והחיה התמימה של ההתחלה הופכת למפלצת אימתנית שיש למצוא "סוד" מיוחד כדי להלחם בה. לא ברור... אלה הדברים שהפריעו לי. ועם כל זה הכתיבה שלך יפה קסומה ונוגעת. כרגיל. כל טוב :) כנפי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו וואו! והעימוד ממש ממחיש את הפחד, וגם המקפים, כמו זעקות חנוקות שנבלעו. אני ממש יכולה להרגיש את החוויה. את האימה ואת ההתרוצצות הנפשית האינסופית כשאין שום מקום שטוב להיות בו ושום מפלט אמיתי מהתהום.(כמו שרומזת גם הכותרת. השקיעה, האסיות, תחושת האין מוצא. והשאלה בסוף - "איך אעלה אל אבי/ ואין בנפשי מתום?" וואו. זה ממש חזק. (תודה על ההמלצה.) [ליצירה]
- [ליצירה] משהו בסגנון [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל כך יפה! "גם אני הייתי פעם תפילה"... ולא - לא קוראים לזה להתבגר! [ליצירה]
תגובות