רוצה למצוא נתיב
למילים הגבוהות יותר
לחזיונות מוארים, רוטטים
לפלס את דרכי
אל שערי דמעות -
שכך מובטחני -
לעולם
אינם ננעלים
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "אנפילאות"? מאיפה המילה הזאת באה - מהפסיכומטרי?? [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] מעריכים דברים רק כשמאבדים אותם, או כשנהיים מודעיםן לאפשרות לאבד אותם. זה נכון, וזה חבל. [ליצירה]
- [ליצירה] מקורות יודעי דבר מסרו לי שמדובר ב"שיר מחאה"... [ליצירה]
- [ליצירה] אתה בהחלט נותן תיאור מפורט מאוד של כל דבר שעשית במשך שהייתך בישובי הגוש יובב"א. אני לא בטוחה שאי אפשר לקצר מעט, להעביר את תמצית ורוח הדברים שאתה מבקש למסור. בכל אופן, נראה שיש לזה ערך גם כך כסוג של "מסמך תיעודי" [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין ויפה. בבית הראשון, את דוממת בגלל שהכנסת הרבה מדי לתוך הקופסה, חלקים גדגולים מדי של עצמך שנעלת מעצמך? או בגלל שנחנקת מהצורך להחביא כ"כ הרבה? אהבתי את הניגוד בין הקופסא ההולמת ובינך הדוממת... [ליצירה]
- [ליצירה] מעורר מחשבה [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר קשה, על אדם שגורם כאב ופירוד, וחושב באמת שזה רצון אלוקים. העמדה העקשנית הזאת של "יקוב הדין את ההר" כל כך מתסכלת! [ליצירה]
- [ליצירה] מעניינת הפרשנות שלך לרגשותיה של מיכל. אלא שזה לא נראה לי מתאים, כי דוד כרכר ופיזז לא בעת המלכתו, ולא אחרי שגבר על בית שאול, אלא כשזכה להכניס את ארון ברית ה' לירושלים. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, "אוי מזרוחניקים"... אתה יודע מה אומרים - אקדח שמונח במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית. אנחנו נמצאים כרגע באיסרו-חג פסח,ולכן זה כל כך בלט לי לעין, עוד בחלק הראשון של הסיפור, שם עוד היה צ"ל "רגש דתי". והעניין הוא - איך לעזאזל קורה בכלל שמגיעים למצב של מקטורן עם פירורים בפסח!! ריבונו של עולם - פסח!!! כעקרת בית עם נסיון "עשיר ורב" של שלושה פסחים מאחורי , אני יכולה להגיד לך שחלק מהנקיון ההכרחי לפסח כולל ניעור כל הבגדים, וכיבוס כל בגד שיש בו כיסים, כשכיסיו הפוכים. בגדים שלא עברו טיפול כנ"ל נסגרים בארון לאלתר, ונמכרים לגוי יחד עם שאר החמץ. אז כן, הדמעות בהחלט היו במקום, רק שלא אתה היית צריך להוריד אותן, אלא אמא שלך.אתה מבין, מאוירה כזאת של אי-הקפדה, אי-החמרה, וזילות -מה של דברים שנחשבו חמורים שבחמורים בעם ישראל לאורך כל הדורות - מגיעים לבסוף (בדור הבא) גם ל"חמץ שעבר ממנו הפסח", כשלא מצליחים להרגיש שום רגש של קדושה, או של שאיפה אמיתית לקדושה. הדברים לא נאמרים חלילה וחלילה מתוך ביקורת אישית כלפי הכותב, אלא רק כלפי הגישה שמתוארת בשיר הזה. הכותב מציג סיפור של "חלום ושברו", ואני באה לטעון, ששורשי השבר היו כבר בחלום. נ.ב. תודה על ההפניה לדיון בפורום - בהחלט שווה קריאה! [ליצירה]
תגובות