"הרוח סובב והולך ועל סביבותיו שב הרוח" - איזה יופי של משפט. והרוח שב גם בשורה האחרונה... אני לא יכולה להגיד בוודאות שהבנתי את השיר, אבל בפירוש נהניתי ממנו. פורים שמח!
[ליצירה]
"הרוח סובב והולך ועל סביבותיו שב הרוח" - איזה יופי של משפט. והרוח שב גם בשורה האחרונה... אני לא יכולה להגיד בוודאות שהבנתי את השיר, אבל בפירוש נהניתי ממנו. פורים שמח!
[ליצירה]
טוב שיש את הרשימה של האקראיות.
איזה יפי של קטע! איך זה שאף אחד לא הגיב?? - זה בדיוק העניין של פורים - עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" - כי נמצאים בנקודה פנימית יותר, גבוהה יותר. והחיפוש של הנקודה הזאת בין כל התחפושות, "מסיכות האני". זה מאוד נכון. נו, עכשיו תכתוב משהו על פסח.
[ליצירה]
אהבתי את השורה "יצור מוזר - תמיד על סף שבירה", ואת הסיום שמאוד מתחבר לי עם השיר "הפסק טהרה" - ההתכנסות שאחרי המשבר, כדי לגלות בתוך עצמך עוצמות "ואלטג'" שלא חלמת עליהן...
[ליצירה]
עשוי ממש טוב. ויפה שבכל זאת השארת פתח לתקוה - אילו היה אותו צעיר מספיק אמיץ להתמיד בקשר העין איתה, היו שניהם ביחד יכולים לעמוד מול כולם (כמו שעשו לכמה רגעים)...
[ליצירה]
עוד משהו:
כשחושבים על זה, ניתן לדמות את העניין לפיזיולוגיה האנושית: יש בסה"כ כללים מאוד ברורים שמגבילים את ה"יצירתיות" של הפיזיולוגיה שלנו, וישנו מאגר סופי של גנים, אך למרות זאת כל אדם יחודי בDNA שלו וייחודי במאפייניו הגופניים; כך גם לגבי "מאגר הגנים" של האומנות האנושית. כך בעיני. גם אם הרעיון יהיה מאוד דומה, זה לעולם לא יהיה אותו דבר. בהכרח תביא לשם את הייחוד שלך כאדם שונה ונבדל. הרוח האנושית היא באמת אינסופית, וכך גם האומנות שהיא ביטויה.
תגובות