[ליצירה]
הדס, אני לא בטוחה שאין מקום להשוואה. כי האדם הוא עולם קטן והעולם הוא אדם גדול, ובצד הגלות והגאולה הכללית ישנה גם גאןלה מגלות פרטית, של כל אחד ואחד.
[ליצירה]
כואב.
וכתוב מקסים.
התרגשתי מהקטע:
"זרועותייך מקרבות אותי היטב אליך
לבל אחסיר פעימה מליבך החם
ואספוג אותן אליי כולן אחת אחת
בנשימותיי הרכות החדשות החוששות
ובעורי הדק".
ואני מרגישה את הבור הריק שנפער בסוף השיר. איזה חסר נורא!
[ליצירה]
זה פשוט כל כך נכון! זה קרה פעם גם לחתן חידון התנ"ך באיזו שהיא שנה, כשראש הממשלה או הנשיא שאל אותו אחרי החידון איזו שאלה, והבחור המופתע ענה שזה לא בחומר...
[ליצירה]
וואו! אני מופתעת מעצמת וכמות ההזדהות! כל כך הרבה לבבות שבורים יש כאן?... תנסו לראות בזה טרגדיה, ולא רוע מכוון. אנשים לא עושים רע כי הם רעם (ברוב המקרים...) אלא כי הם חלשים. ואנוכיים. ולא יודעים בעצמם להתמודד. ורע להם בעצמם. תחשבו על זה ככה. פורקן זה יופי. זה עוזר. אבל אחר כך בא תורה של מחשבה בוגרת (עד כמה שזה קשה כשמעורבים רגשית).