אז בנינו בתים טובים וישבנו
ונושָנּוּ בארץ
והיינו כחולמים
ועשינו עצמנו קבע
שגרת יומנו תחנונים.
זה המבצר האחרון שלנו,
עשוי מקלקר
מכוסות קפה-של-בוקר
מאטבים משרדיים
ובמקום אחר, בשדות האש
בורא לנו ה´ אלוקינו בדם
את אורו של משיח
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "העת לכם אתם לשבת בבית ארזים והבית הזה חרב" (חגי) אנו בורחים מהרע, מקימים מקלט בטוח של שגרה, ומתעלמים ממי שהרע פוגע בו. והרע הזה עצמו הוא האופציה היחידה להגאל... הלואי והכל היה פשוט יותר. וכמעט שכחתי... כתוב נפלא. מילים שנבחרו בקפידה ומשקל שמסתדר מצוין. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה עם שדות האש. האם הכל נכתב בדם? רעיון נוצרי משהו. בכל אופן, שני הבתים הראשונים יפים. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מתייחסת למציאות שמתרחשת כאן מסביבנו, בזמן שאנחנו מתחפרים בשגרה הקטנה שלנו. מציאות שהיא אכן, למרבה הצער, רוויה דם. "שדות אש" הוא בעיני לא רק ביטוי למציאות אלימה, אלא גם כבשן גדול כזה, שבו נוצרים דברים. בכאב, תמיד בכאב. זה לא נוצרי. יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] לצערנו המציאות כיום היא אכן אלימה וזה המצוי אך הרצוי הוא באמת "אורו של משיח" כמו שכתבת.אבל עם כל זאת,ה' אלוקינו לא בורא לנו בדם את אורו של משיח.באמת דם נשפך ויש כאב.כאב עצום.אבל לא תמיד צריך להיות כאב.אפשר גם בלעדיו לחזות באורו של משיח. כתבת את השיר בצורה ממש יפה וקולעת אך קצת כמו קודמיי הפריע לי הבית האחרון.שדות האש הם לא במקום אחר,הם בנו.בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.בתוכנו בתור חברה.לע"נ זה נוצרי משהו לחשוב שהגאולה תבוא רק בכאב,בדם ובקרבן אך זה לא נוצרי לבכות על המצב. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל השיר בכלל לא מדבר על גוש קטיף - תקראו ותראו! [ליצירה]
- [ליצירה] בגלל שהוא מחרף ומגדף ופוגע במה שקדוש לי, לנו - עם ישראל, עם ה'. וחוץ מזה, הבנאדם כותב שירה שאף ווגון לא היה מתבייש בה... [ליצירה]
- [ליצירה] הלך רוח! כל קטע-פסקה שכתבת כאן יכול היה לעמוד בפני עצמו בתוך קטעי פרוזה קונקרטיים יותר, כדי לתת את התחושה המהורהרת והתובנות שמעבר וכו'. כשלוקחים א5וסף של אמירות שמשתלבות עם עיניים מצועפות ודיבור מהורהר, התוצאה היא, אממ... קצת דיפוזית - לא ממוקדת. כל הקטע שכתבת מעורפל ולא כ"כ זורם. זאת בכל אופן התחושה שלי, וסליחה אם פגעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד מאוד יפה! אני אוהבת את תהליך השחרור שאת עוברת בשיר. לפעמים אנחנו טועים, שאנחנו מנסים להתמודד עם הכאב שלנו לבד, ולא מנסים למצוא תנחומים אצל אבא שבשמיים, כי אנחנו רואים בו את מי שגרם לכאב. כמה חשוב שנזכור שאפשר לפנות אל ה' יתברך לתמיכה.... [ליצירה]
- [ליצירה] באמת, כתוב בספר התניא: "ולכן כל מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו, כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ב סוף פרק ד." זה עולם הקליפות והסטרא אחרא, עולם שמצד עצמו מעלים על הקדושה - על הטוב האלוקי. ואני חושבת שהחוויה הקשה שתוארה כאן כחווית הקיום האנושי, העלוב המוגבל והמקולל במוות ובמודעות לו - היא בסה"כ מאוד אמיתית. אבל בכלופן, אני לא הייתי נותנת יותר מדי צל"שים לשיר: זה קל מדי לכתוב שירים שמתריסים ומביעים מחאה וכעס. אירוניה מרה זה דבר אופנתי. במיוחד כשהיא מופנה נגד אלוקים, ולא מסתכנים בלהרגיז אף אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי! (תגובה נדושה אומנם, אבל אין לי מה להוסיף...) [ליצירה]
- [ליצירה] מלכודת מסוכנת! הצלחת לתאראת ההרגשה בצורה מדוייקת. את ההתמכרות לדכאון ולרחמים העצמיים. זה כל כך קל ונח להשאר שם... [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק! [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין, מעורר מחשבה... [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן... מעניין. כאילו כבר אי אפשר אפילו לחלום בשקט, כי "המצב" משתלט אפילו על החלומות? באופן כלליאני חושבת שהסיפור קצת מאולץ, ובד"כ אתה כותב *הרבה* יותר טוב מזה... רק בטוב! (ובלי חציל אם אפשר...) יו"נ [ליצירה]
תגובות