[ליצירה]
עוד משהו:
כשחושבים על זה, ניתן לדמות את העניין לפיזיולוגיה האנושית: יש בסה"כ כללים מאוד ברורים שמגבילים את ה"יצירתיות" של הפיזיולוגיה שלנו, וישנו מאגר סופי של גנים, אך למרות זאת כל אדם יחודי בDNA שלו וייחודי במאפייניו הגופניים; כך גם לגבי "מאגר הגנים" של האומנות האנושית. כך בעיני. גם אם הרעיון יהיה מאוד דומה, זה לעולם לא יהיה אותו דבר. בהכרח תביא לשם את הייחוד שלך כאדם שונה ונבדל. הרוח האנושית היא באמת אינסופית, וכך גם האומנות שהיא ביטויה.
[ליצירה]
אני לא יודעת אם הבנתי או לא, אבל האוירה שיצרת בהחלט נוגה ונוגעת.
אבל יש כאן דברים קצת לא מובנים, שכנראה לקוחים מעולם אסוציאציות מאוד פרטי שלך (חיפוש הזהב למשל?)
ולנשמת: ברור לחלוטין שהמספר הוא מלאך המוות - הוא אפילו מצוייר בהתאם לדגם הנוצרי: עם קלשון וזה.
[ליצירה]
זה מעניין לראות איך כל כך הרבה אנשים לקחו את השיר הזה למקום מאוד שונה ממה שהתכוונתי!
אבל זה כנראה יופיו של שיר...
בכל אופן, מה שאני התכוונתי היה לתאר תחושה של חיפוש חום אמיתי ועומק רגשי אצל אדם שהוא מאוד מתוק אבל גם מאוד ילדותי וחסר עומק. את התוצאה דימיתי לקפיצת ראש לבריכה רדודה. (אולי דימוי מעט חזק ודרמטי מידי, יהיו שיגידו).
ממש לרגע לא חשבתי לכיוון של ילד פגוע-מוחין אחרי תאונה בבריכה!
אבל עדיין, זה שיר, וכל אחד יכול לפרשו כטוב בעיניו!
[ליצירה]
דוד ובית דינו גזרו שרווקה לא תטבול במקוה, כדי להוסיף חומרה לאיסור של בעילה בלא נישואין. משום שהאיסור האחרון הוא דרבנן, ואיסור לבוא על אישה בטומאת נידתה הוא מדאוריתא. והעניין שלא לגעת נגזר כהרחקה, משפאת שני האיסורים האלה גם יחד.
ומשהו קטן לביבלברוקס: אהבתי את הכל חוץ מהשורה האחרונה. אין דבר כזה "ובעצם לא יעזור כלום"!
דבר תורה חסידי שואל - למה יש א' במילים "חטא" ו"טמא"? הרי ממילא לא שומעים אותה, היא מיותרת לגמרי! אלא, ש-א' מייצגת את "אלופו של עולם", את ה' יתברך, ששוכן גם בעומק החטא ובמצולות ה"טמא"!! - כן, אתה א-ל מסתתר... ומכיוון שה' מקיף וחובק את כל העולם, כשאדם צולל לתהום רבה, ונופל ונופל ונופל ונופל... איפה הוא נוחת שם בסוף אם לא בידיים של ה' יתברך שכבר מזמן מוכנות לאסוף אותו?...
תקרא את "אורות התשובה"!
תגובות