לו רק שמעת אל הלב המשווע
באין מנחם ומשקיט
ובאין לו מילים או צווחה או שירה רק כמיהה
הסודרת עצמה לפעימות
מערסלת עצמה תמיד.
כשכולי עטופה וכולי סימני
קריאה ושאלה ותפילה ובכיות.
הכאב העיוור הרֶה אותי
בבטן אדמה חמימה מדמעות
אני משקה אותה בהן
ומהן היא תרווני,
שאצמח.
עוד איוולד בבוא יום,
זכה ועולה אל האור.
הנח עכשיו.
אל תדרוש ממני כנפיים.
תגובות