נסיגה
קולי באין הד לו גווע
אני חוזרת אל תוך הים
להבלע בו
משאירה אחרי שובל קצף רך
שיעיד
שיזכיר
שפעם הייתי
(עכשיו יש אלם גדול)
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מזויע!!! מזויע! זה מה שיש לי להגיד! זאת אומרת, לא הכתיבה. הכתיבה טובה, כמובן, כמיטב המסורת הצינית של ימינו. "מפוקחת", הם היו קוראים לזה, ואני סתם חושבת לי... כמה יותר קל (לכולנו, מסתבר) להרוס מלבנות. להמליך את היאוש עלינו למלך, לסגוד לנחש ביודעין.... מה רצית להגיד פה, הדס? ש-"עזב ה' את הארץ"? שהאדם הוא קליפת-כלום נבובה (ולכן) מלאה בעצמה? רצית להציב מראה בפני כל הכיעור של העולם הזה, של האדם שבתוכו? אבל בשביל מה?... הרי לכיעור כולנו כל כך מודעים כבר, מודעים יותר מדי, מודעים עד אובדן-כאב... אולי הגיע הזמן (להתאמץ ו-) לחשוף את היופי? [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי על זה והגעתי למסקנה שזה הרי כל כך קל. תנו לאדם מוכשר משימה: כתוב שיר-זעקה שמוחה על צביעות, ומיד תקבלו עשרה כאלה, וטובים. כי זה באמת לא כל כך קשה לזעוק. אבל לדעתי אפשר להיות יותר סלחניים כלפי עצמנו כחברה. קצת צביעות זה לדעתי די הכרחי. אם לא היינו צבועים היינו פוגעים באנשים הרבה יותר. שהרי אי אפשר להכריח אנשים להיות שם *באמת*, במקומות הקשים האלה, לכאוב באמת את השכול הזה. זה נורא קשה ואנחנו רק אנשים! ואם לא יהיה כל השואו מסביב ליום הזה, אנשים שלא חוו את זה אישית פשוט יעדיפו לא לחשוב על מי שכן, אף פעם. - וזה לא היה יותר כואב מצביעות? אבל זה נכון שהצביון שנותנים ליום הזה מוטעה. זה הופך להיות יום של "בואו נהיה עצובים" במקום יום של "בואו נחלוק כבוד לאנשים שמסרו את חייהם בשביל העם והארץ, ונלמד מהם". ועם יום של "הבה נבכאה הבה" באמת קשה ומכאן הצביעות. [ליצירה]
- [ליצירה] כואב. וכתוב מקסים. התרגשתי מהקטע: "זרועותייך מקרבות אותי היטב אליך לבל אחסיר פעימה מליבך החם ואספוג אותן אליי כולן אחת אחת בנשימותיי הרכות החדשות החוששות ובעורי הדק". ואני מרגישה את הבור הריק שנפער בסוף השיר. איזה חסר נורא! [ליצירה]
- [ליצירה] לא פשוט, זה באמת לא פשוט... למה להמשיך לתת? - כי מה זה משנה כבר אם לתת או לחדול? - באוצרות הוא ממילא אינו מעוניין. גם אם מפזרים לו "סימני דרך" בולטים... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, אני כל כך אוהבת! למרות שזה כל כך לא נכון! - הרי זאת היתה הקללה לנחש, על פי המדרש - לא היה לו חשש לאבדן הנשנש! ועכשיו ברצינות, יחסי התלות הם המקשרים את האנושות - לאלוקות. אחרת מה היה אלוקים עבורנו - אידיאה פילוסופית?? [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, את כותבת טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה בלשון חז"ל הרחם אכן נקרא "קבר".. הרעיון דווקא יכול להיות יפה, לעורר רגש, וחבל שהכתיבה לא מושקעת... [ליצירה]
- [ליצירה] משו-משו [ליצירה]
- [ליצירה] מה זה "ועפי האהבה"? (ולדעתי היה אפשר אולי לעשות סינתזה בין הבית האחרון לזה שלפניו, ולהוריד ככה כמה שורות משניהם ואז היה יותר חזק. אבל זאת רק דעתי) [ליצירה]
- [ליצירה] תת הכרה - המשפט לא שלי, הוא שבוץ מקוהלת !!! [ליצירה]
תגובות