א. איך אהבת אותנו בדרכך הצנועה
בנתח הנפש שנשאר לך
פליט מן הפחד
כל חייך בפחד כל חייך
מחכָה לגרזן שיונף מחכָה
להגן על ביתך בשינייך אם צריך
שרק לא יפגעו בילדים שלא יגעו
בחלקת האלוקים הקטנה שטיפחת לך .
ב. כל כך מאושרת שוכבת
פרושת איברים על חוף הפליטה
ופשוטה ופשוטה
סוף סוף את בסדר
באפלולית הנצחית של הבית הקטן
בטרנינג אפור בלוי
תלוי ברפיון, מסמן
איברים דלים מדי .
מינימליסטית את.
למדת להנות מהדברים הפשוטים ביותר:
מפרוסת לחם.
ממנוחה.
לא זקוקה עוד לכלום מן שלוה
שבאה אחרי שוך.
ג. שפתי דובבות אל דמותך אך אָת
לא תביני;
אותך לא אלאה באֶלֶה.
וכל כך מתרגשת תמיד
מכל מחוה
ופתאום הילדה הקטנה שלי
ואני מערסלת את עינייך
שמתביישות, ששומרות -
שיחזירו לך את מה ששלך שיחזירו
את דם החיים שגזלו ממך
ואת כל כך קטנה.
מחכה בפינה בשקט בשקט
עוד מאז, ילדה טובה
את כל שעורי הבית הכנת
לילדים טובים מגיע.
הִבְטחתֶם.
את שומרת -
מתי תהיי טובה
מתי יאסוף אותך מישהו אליו
ויקשרו לך זר ויתנו מתנות ויחגגו איתך
יום הולדת חמש
וכבר בת חמישים, כל חייך
נתת
אלוקים יכול להיות מרוצה ממך
חלקת איתנו את פרוסת החיים
הדלה
הבזויה
שהיתה לך.
ד. זה בסדר, אמא, זה בסדר.
כל הנחלים כבר זרמו אל הים
בשלום.
יש מספיק אוכל.
יש בגדים חמים לכולם.
אף אחד לא חולה, לאף אחד
לא מרביצים בבית ספר
ואת בסדר, את ב ס ד ר
היית לנו אמא טובה.
את יכולה לנוח עכשיו אמא,
את יכולה.
