צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
הציניות כאן מרטיטה . מעוררת לחשוב על פגמים במדינה , כמו גמלה ממוזערת והמלחמה הזו שאולי לא כאן, אבל בעצם המצב הוא כאילו תמיד אנחנו קרובים למלחמה . רציתי להעיר משהו נוסף לגבי האושר. זה פשוט מראה כי אפילו שנראה קצת רע יש הרבה טוב, וליהודי הכי טוב בארץ שלו תודה
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
מצבת זיכרון
רגע של שכחה, וכבר מכריזים עליו כמת ועבר ובטל מן העולם וכל שנותר ממנו הוא כמה שורות מסומנות ועמודים מקופלים.
כתוב יפהפה, שילוב מוזר של דאגה כנה ושעשוע מהורהר.
זה לא היה עובד אם הוא היה שוכח כובע, או ארנק או טלפון, או אפילו מחשב נייד. בגלל שזה ספר, ורואים עליו את השנים ואת הדפדופים, ובגלל שהוא מזדקן יחד עם הקורא וסופג את ריחו, אפשר להתפייט ולדמיין שהוא סופג גם את רוחו, עד שלא נותר מהאדם דבר ורק הספר נשאר חי ומיותם על הספסל.
"אל תדאג, אני עדיין כאן."
הדמיון הזה מדאיג. כדאי לשמור את הספר הזה סגור.
[ליצירה]
גם השיר הזה נכתב ככה ? אולי גם אני יתחיל לעשות ככה חוץ מהלקום מוקדם קצת קשה מדיי... סתם נראלי זה בכי חשוב העיתוי הזה לפני שכל העולם ואשתו מתעוררים ..יפה מאוד אהבתי שיר מעורר השראה.
[ליצירה]
תגובה לשיר
שיר יפה שמשקף גם את הרגשתי כשאני ישראלי שגר בפריז ומדי פעם בא לביקור מולדת ומרגיש את זה באופן אישי.רציתי לדעת באיזה ניסיבות כתבת את זה.
[ליצירה]
אביבסתיו - עליך לקרוא שיר בשם The Flea ׁ(של ג'והן דון כמדומני) שכתב שם במאה השבע-עשרה (למדנו באוניברסיטה את השיר כקוריוז [של גאון] ואז באותם ימים לא היו קוטלי חרקים וכולי כולם סבלו מפרעושים וכינים וכולי והוא שוכב שם עם אהובתו ורואה כינה (או פרעוש כ?) ושר עליה שיר, כיצד ראשית הייתה אצלו ומצצה את דמו ואחרכך עברה לאהובתו ולכן אסור להרוג אותה כי בה דם שניהם התערבב... וכשכתבת "כעת כשמילותיי בפיך
ומעט השראה זרמה
בין שפתיי לשפתייך
יש בך מילים: ..... נזכרתי באותו שיר.
[ליצירה]
אוקיי - כעת זה עובד (מתוך היצירה) ותודה למודיעים
ליאורה
[ליצירה]
[ליצירה]
הגרסה הראשונה לדעתי קרובה יותר למקור אך לדעתי משום מה נשמעת טוב פחות.
במקור היא אומרת "לו הייתי עמך" ובגרסה השניה היא אומרת "לו היית עמי"
יש גם הבדלים של "אני" ו"אנחנו" שניתנים לתרגום כך או כך כי בשורות 5-10 אינה מציינת כינוי גוף אם כי בשורה ארבע היא עוברת ל-we
זה שיר מעניין. קיימות פמיניסטיות הטוענות שדיקינסות הייתה סאפפית, כלומר כמו המשוררת סאפו אוהבת נשים, והשפה האנגלית מסתירה ברובה את כינויי הגוף ולא ניתן לדעת. גם לא מעניין לדעתי, סתם פוליטיזציה עונתית וחיטוטים שלא לעניין.