צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
הציניות כאן מרטיטה . מעוררת לחשוב על פגמים במדינה , כמו גמלה ממוזערת והמלחמה הזו שאולי לא כאן, אבל בעצם המצב הוא כאילו תמיד אנחנו קרובים למלחמה . רציתי להעיר משהו נוסף לגבי האושר. זה פשוט מראה כי אפילו שנראה קצת רע יש הרבה טוב, וליהודי הכי טוב בארץ שלו תודה
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
מצבת זיכרון
רגע של שכחה, וכבר מכריזים עליו כמת ועבר ובטל מן העולם וכל שנותר ממנו הוא כמה שורות מסומנות ועמודים מקופלים.
כתוב יפהפה, שילוב מוזר של דאגה כנה ושעשוע מהורהר.
זה לא היה עובד אם הוא היה שוכח כובע, או ארנק או טלפון, או אפילו מחשב נייד. בגלל שזה ספר, ורואים עליו את השנים ואת הדפדופים, ובגלל שהוא מזדקן יחד עם הקורא וסופג את ריחו, אפשר להתפייט ולדמיין שהוא סופג גם את רוחו, עד שלא נותר מהאדם דבר ורק הספר נשאר חי ומיותם על הספסל.
"אל תדאג, אני עדיין כאן."
הדמיון הזה מדאיג. כדאי לשמור את הספר הזה סגור.
[ליצירה]
גם השיר הזה נכתב ככה ? אולי גם אני יתחיל לעשות ככה חוץ מהלקום מוקדם קצת קשה מדיי... סתם נראלי זה בכי חשוב העיתוי הזה לפני שכל העולם ואשתו מתעוררים ..יפה מאוד אהבתי שיר מעורר השראה.
[ליצירה]
תגובה לשיר
שיר יפה שמשקף גם את הרגשתי כשאני ישראלי שגר בפריז ומדי פעם בא לביקור מולדת ומרגיש את זה באופן אישי.רציתי לדעת באיזה ניסיבות כתבת את זה.
[ליצירה]
כנפי שחר יקרה. איני מסכימה אתך לחלוטין. בעולם העשייה אני נמצאים בקצה קרן הבריאה ואילו החלומות נמצאים במקום אחר. כאן הכללים הם אחרים . אם הכל היה כדברייך לא היה צורך בתפילה ובכמיהה כי הכל היה ניתן להשגה כאן.
אך באופן עקרוני את צודקת מאחר שלחיות לגמרי בעולם אחר זה פספוס של החיים.
פעם כתבתי יצירה שנקראת "איפה הייתי כל השני" והיא לא ב"צורה" כי אני לא לגמרי מרוצה ממנה. אך אני אשלח עותק שלה לך ולהדס.
[ליצירה]
סליחה. לא יורם. מסר כפול. ההודעה הקודמת הייתה בעבורך. מילון אבן שושן מציין שניתן לכתוב זמן גם בפתח וגם בקמץ. וכל מה שכתבתי תחת השם יורם הוא בעצם בעבורך.
[ליצירה]
צחית חביבה. קראתי בתשומת לב ואז חשבתי, כדי להבין, אלך ליצירותיך. ואני רואה שרובן יצירות "במשפט אחד".כך שאני מאמינה שיש בינינו שוני מהותי . טוב. בואי נעזוב את זה. חג שמח.
[ליצירה]
אביבסתיו
משורר היסטוריה אתה.
בקשה לי אליך אם יסתדר לך.
ספרו לי שיש בית כנסת בשם בית כנסת אברהמוף והוא נמצא בשכונת הבוכרים.
מעניין אותי אם יש שם לוח ואם שם סבי, שהיה קרוי יעקב אברהמוף (ואשתו שרה לבית דוד) מצוי שם. לא ידעתי שיש אברהמופים בארץ עד כדי כך שקרוי בית כנסת על שמם. ספרו לי שראו את בית הכנסת הנ"ל באינטרנט.
זה לא דחוף, וזה מעניין. מדהים איך ההיסטוריה של משפחה נשארת במחזור התפילות, שם רשומים תאריכים ושמות, ולפעמים על לוחות בבתי כנסת, וגם להבדיל, בבתי קברות.
בכלל, בתי כנסת, לאדם שאינו משתמש בהם כמוני, לא אומרם הרבה. נהגתי לקרוא ספרים מתורגמים וגם רואה טלוויזיה ונדמה לי שראיתי יותר על רוח האדם, מצוקותיו ופניותיו אל אלקים דרך כנסיות של נוצרים, שאני מניחה שאדם בא לשם, יושב על כיסא ומתפלל ללא משהו מובנה כמו ביהדות. אין לי מושג אם יהודים מתפללים באופן פרטי ואישי בבית כנסת. הם עושים זאת על קברות צדיקים ובכותל המערבי בתעשיות פרטיות ואישיות.
טוב
באמת הגזמתי והשתפכתי
פעם ניפגש
ליאורה
[ליצירה]
ללא ספק אין המין השני רגיל לראות עצמו בראי האישה. לדעתי אין במדינה יוצרות שהציגו את הגבר באור שונה מהאור המקובל של - כמו למשל שירה של שרית חדד - הפרח בגן הגבר.
וגברים אומרים שטויות שלא יתוארו כשקוראים יצירה זו, ועוד יצירה נוספת שלי שאינה באתר הנוכחי והיא למעשה יצירת מחאה על המתרחש במדינה בימינו.ונמצאת ב- http://www.literatura.co.il/show_creations.asp?id=9257.
אומרים שטויות לא מפני שהם שטותיים, אלא מפני שאין להם באותו רגע תשתית רעיונית להגיב בצורה נבונה ותבונית והם מגיבים כמו ילדים.
לגבי ההחלטה בין נאנח לבין גונח.
אני כלל לא חשבתי על השלכות של מעשה תשמיש - דברים כאלה אני משאירה לאתרים אחרים אשר שם (אני חיה כחילונית אך כנראה שאני לא) מתוארות פעולות פיזיות בצורה גרפית ובלתי רוחנית ולעתים דוחה.
ומסיבה זו לא בחרתי במינה "גונח". בחרתי במילה "נאנח" כדי להראות את כוחה של האישה, כאשר הגבר משתמש בה לעיצוב כל עולמו, היא הכלי והקרקע שבתוכו הוא מכה שורש, והיא גם המקום שבו הוא מסוגל לנוח בתום יום מפרך או חיים קשים, הוא נאנח - פורק מעליו את הכאב והעייפות ונרדם.
שיר זה הוא שיר מחאה ושיר זיכרון לכל אישה שלראשונה בחייה וכעת בסופם מספרים עליה בחדשות, ברדיו ובעיתונות ובטלוויזיה לאחר שנרצחה בידי בעלה.
לפעמים אני חושבת שגורלן היה טוב יותר אם לא היו חיות בתוך תדמית כללית חברתית שכזו של התמסרות עד התבטלות לבן הזוג.