צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
הציניות כאן מרטיטה . מעוררת לחשוב על פגמים במדינה , כמו גמלה ממוזערת והמלחמה הזו שאולי לא כאן, אבל בעצם המצב הוא כאילו תמיד אנחנו קרובים למלחמה . רציתי להעיר משהו נוסף לגבי האושר. זה פשוט מראה כי אפילו שנראה קצת רע יש הרבה טוב, וליהודי הכי טוב בארץ שלו תודה
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
מצבת זיכרון
רגע של שכחה, וכבר מכריזים עליו כמת ועבר ובטל מן העולם וכל שנותר ממנו הוא כמה שורות מסומנות ועמודים מקופלים.
כתוב יפהפה, שילוב מוזר של דאגה כנה ושעשוע מהורהר.
זה לא היה עובד אם הוא היה שוכח כובע, או ארנק או טלפון, או אפילו מחשב נייד. בגלל שזה ספר, ורואים עליו את השנים ואת הדפדופים, ובגלל שהוא מזדקן יחד עם הקורא וסופג את ריחו, אפשר להתפייט ולדמיין שהוא סופג גם את רוחו, עד שלא נותר מהאדם דבר ורק הספר נשאר חי ומיותם על הספסל.
"אל תדאג, אני עדיין כאן."
הדמיון הזה מדאיג. כדאי לשמור את הספר הזה סגור.
[ליצירה]
גם השיר הזה נכתב ככה ? אולי גם אני יתחיל לעשות ככה חוץ מהלקום מוקדם קצת קשה מדיי... סתם נראלי זה בכי חשוב העיתוי הזה לפני שכל העולם ואשתו מתעוררים ..יפה מאוד אהבתי שיר מעורר השראה.
[ליצירה]
תגובה לשיר
שיר יפה שמשקף גם את הרגשתי כשאני ישראלי שגר בפריז ומדי פעם בא לביקור מולדת ומרגיש את זה באופן אישי.רציתי לדעת באיזה ניסיבות כתבת את זה.
[ליצירה]
היי לאוסף (אוספת ?) הטרמפיסטים
אני בעצמי לא מבינה לעתים איך אני יורת ומשאירה זאת לחלק הסמוי באישיותי כל עוד מתרה בו להתנהג בהגינות.
הקטע של המילה "ליה" בפלשתינאית והדרך ששרדה עניין אותי, והרהרתי ביני לבין עצמי איך כותבים משהו על אליה. וכל מה שזכרתי היה הסיפור מהאיליאדה והאודיסאה, על הענק הקיקלופ פוליפמוס.
פוליפמוס זלל 6 מאנשיו של אודיסאוס לארוחת הערב והתכונן כנראה לטעום מכולם במתכונת עמי ותמי (הנזל וגרטל).
לאחר שכשישן אודיסאוס וחבריו עוורו אותו עם שפוד מלובן בעינו האחת, הם נמלטו כשהם מתחבאים מתחת לרחלים, הרחלים יצאו מהמערה צמדים צמדים ומתחת לכל צמד שכב אחד מאנשי אודיסאוס. כלומר- מתחת לאליות. וזה מה שיצא.
כן, הוא אהב לזלול בני אדם. אך היצירה הזו שאינה קשורה ישירות לאודיסאה משום מה הופיעה כך, עם האהבה שלו לרחלים (שאין לה קשר לאודיסאה).
כן, אני צמחונית כבר שנה, זה די נעים ובריא ותחושה טובה פנימית בלי רגשות אשם.
[ליצירה]
There once was a man with a tool
Who honed it every day
Till one day woe what happened
He outgrew his tool and its ways
His personality developed beyond that
And his tool stayed in its sheath
He used it only on special occasions
And was none the less for this
דרור, שירך אכן דו משמעי ולכן הרשתי לעצמי להתבדח קצת על המשמעויות ואם זה לא בסדר אני מתנצלת