פעם בשנה עלו הפרחים הצהובים בשדה
והיומפארים את המתלולים פשוטי הַסֵּבֶר
עדשקמלו עם בוא הקיץ
מותיריםמאחור זיכרון מופלא כְּטֶנֶא עמוס יִפְעָה
והייתהשומרת אותו בלבה.
וכשהלךוהתקצר החורף
והשמשאת להטה הגבירה על הקרחונים
החלוהפרחים שלה מתמעטים
והייתההולכת וקוטפת אותם מהשדות המתייבשים
ושמה אותם במים בביתה ומגיפה את החלונות
מביטה בהם שמורים אצלה וביופיים החולף
והמוות בחוץ נוקש על התריסים
פִּתְחִי פִּתְחִי...

©28.4.2014 יום הזיכרון