פעם, כשכולם יהיו טובים ותבוא הגאולה, אזי בארץ בה למטר השמים תשתה מים, יהיה סופסוף גשם. מטר סוחף, שיומטר עלינו מענן כבוד, מרווה חרולים וקמשונים, גואל כרם ומקשה.
ואז, נוכל לגאול את עצמנו מטינוף חטאינו במקלחת ארוכה ארוכה, ובכל אורכה לא נצטרך לשמוע אפילו פעם אחת בתוך ראשינו את הקול המטריד שאומר לנו לחסוך במים. לא נצטרך לכאוב כל טיפה. נוכל להתקלח עד אין קץ, ולהביא טהרה לגוף מיוגע.
אבל אולי, רק אולי, אין פירושה של הגאולה מטר מבורך מיוחד. אולי הגשם ישאר כשהיה, נדיר ומרגש. אבל יהיו מספיק מים- כי אנחנו נדע לשלוט בצרכינו. ובמקום להיות משועבדים לצורך במקלחת, ובהמון מים לשטיפת כלים, נוכל להסתפק במועט ולהותיר לאחרים.
אולי משמעות הגאולה אינה יכולת לצרוך אינסוף מוצרים, בלי להותיר רישום של אשפה בעולם, אלא יכולת לשלוט בצריכה. אולי בעיות איכות הסביבה לא ייעלמו, אלא אנחנו הרעים נעלם.
אולי, אתם חושבים, את לוקה בעודף רמב"מיסטיות.
אולי, אז מה?
אז מה? אתם שואלים, אז מה יהיה על הברקים שלנו? על קולות השופר ועל הבית הבנוי באש שייפול לנו על הראש יום בהיר אחד, ולמרבה הפלא לא יגרום לנו לכאב ראש נוראי? ומה יהיה על נמר המחמד שחלמנו לגדל?
נו טוב, אתם יכולים להאמין בטוב ליבם העתידי של הנמרים. אני מעדיפה להאמין בבני אדם.
תגובות