הַזְּמַן כְּבָר לֹא שֶׁלִּי
הָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת
וְהַשָּׂדוֹת כָּמְשׁוּ
וְהִתְכַּסּוּ בֶּטוֹן,
הַשֶּׁמֶשׁ מִתְעַטֶּפֶת
בְּעַרְפִלִּית אָבָק
וְגַאיָה מְזֹהֶמֶת
בְּפֶרֶשׁ הָאֱנוֹשׁ.
הָאֲנָשִׁים שׁוֹנִים
הָלַכְנוּ לְדַרְכֵּנוּ
שָאמָאנִים קַדְמוֹנִים
הָפַכְנוּ לִנְשָׁמוֹת
וְזִכְרוֹנֵנוּ נָם
בְּתֶדֶר וִירְטוּאָלִי
וְלֹא יִהְיֶה מַה שֶּהָיָה
וְלָא נַחֲזֹר אָחוֹר
כּוֹכָב קָטָן, פְּלָנֵטָה
בָּאֵינְסוֹף מְיַבֶּבֶת
גַּם אִם יָקוּם נָסִיךְ קָטָן
לַשָּׁוְא אַחֲרֶיהָ יָתוּר;
הַזְּמַן כְּבָר לֹא שֶׁלִּי
הָאֲדָמָה נוֹקֶמֶת
כְּשֶׁזֶּה יִקְרֶה כַּאן לֹא אֶהְיֶה
אֲנִי – לֹא מְעֹרֶבֶת.
