צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
תודה מיכאל. אני מנקדת כשאני חשה שהיצירה מפסיקה להיות יצירה על רמת המקאמה והופכת לשירה. לעתים היצירה נפתחת ברמה נמוכה מדי לטעמי מכדי להיחשב כשירה פרופר ואז הניקוד נראה לי מיותר, סתם ניקודומאניה. ואז מגיעים למקום שדורש את הוספת הניקוד. אני קצת אולד פשנד.
שבת שלום.
[ליצירה]
שי ומֶסֶר. נדמה לי, שמה שיצא פה הוא מעין objective correlative . (ביטוי מעולם הספרות). הכוונה היא שבעזרת היצירה מעוררים בקורא את התחושות שעברו בכותב בעת ההתנסות. וגם אם ההתנסות שעברתי לא בדיוק ברורה או ידועה, התחושות שעולות בי צריכות לעלות גם בקורא.
[ליצירה]
מסכימה עם איה שחר. וגם - הדברים שכל כך נלקחים כמובנים מאליהם מועמדים ביצירותיך במרכז הבמה ואור נשפך עליהם. הם הופכים למיוחדים. גם ביצירתך "אנטומיה מושלמת" כשהארת אור על מבנה הגידים והיתרים בגוף אהובתך .... והכוח שלהם הוא בכך שהם דברים פעוטים טריוויאליים כביכול, ולא מדברים פה על סערות נפש, אומללויות וניכורים, לא באופן ישיר מכל מקום, ובכל זאת הם מוצבים במרכז הבמה ובעל י משקל ערכי מוחלט משלהם.
הדבר היחיד שמטריד אותי לאור שיריך המרובים הוא אם נכתבו למספר מועט של נערות או למספר מרובה ...
וגם הייתי חוששת לבוא במחיצתך כי אז כמו בראי הייתי משתקפת ...
[ליצירה]
בשיר השירים כתוב "רפדוני בתפוחים" ...
חווה הקטנה משתעשעת עם הנחשים, הם רוגמים בתפוחים והיא משסה בהם את תאוותיה. אל תראוני שאני שחרחורת...
אחרי מחשבה מעמיקה נראה לי שהשורה האחרונה אכן מצביעה על הלך רוח של חינוך מוסרי תקיף שאולי אין בו צורך כאן....
[ליצירה]
שלום לך ארז ליטמן. מזמן לא קראתי את שיריך היפים והרומנטיים.
במיוחד אהבתי את השורות:
לֹא אֲדַמְיֵין דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת
וְאֶגַּשׁ לִפְתּוֹחַ לְמַרְאֶה הַחֲשֵׁכָה
תגובות