צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
אמונה תחיה חיים - תודה לך. מכל מקום, אני משתמשת ברבמילים לניקוד ובודקת מילה מילה. אליבא דרבמילים:
חוֹף שֵם ז' (חוֹפֵי)
שפת הים, האגם וכד';
חוֹף שֵם ז' (חוֹפִים)
shore, coast
כך שרואים שלעתים יש מן התועלת בהאחדה הנובעת ממחשוב. אם כולם היו משתמשים ברבמילים שהוא גם אנטראקטיבי וגם הולך ומתפתח - לפחות באשר לניקוד - הייתה מתפתחת האחדה. ברבמילים הם שמים בהערות גם נוסחים מקובלים על פי הדיבור ושאינם מקובלים על פי השפה.
שיהיה שבוע טוב לכולנו
[ליצירה]
אכן.
מרוב שאנשים חיים בממד הוירטואלי ולמדיה ולמילים יש עוצמה כל כך רבה אזי רשת המילים מסוגלת ללכוד דגיגונים רבים.
צייד המילים הקלאסי (אם כי לא כמו ביצירה הזו כמובן,) היה שחור העור אותלו, גיבורו של שייקספיר, שסיפוריו על עלילות קרבות כבשו את לבה של דסדמונה היפה.
להבדיל מצייד הלילות זה שבכאן...
[ליצירה]
לרדף והשיג: מדוע זאת התגרות ? אני פשוט מסתגלת לאווירת הישראליות המודרנית הצעירה. אמנם אני שייכת לדור ההוא שעוד היה מנומס ומתחשב אך היום מנומס ומתחשב זה מת ודרוס. לא רוצה. אין זאת התגרות. זה מה שכולם עושים. תראה איך כל הרופאים והמדיה "מתגרים" כעת על מיטת חוליו של א.שרון.
תגובות