צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
לרון, ראיתי השיר זכה להמלצת העורך ב"במה". כל הכבוד.
[ליצירה]
[ליצירה]
לפעמים הסיפור על השם הוא כל מה שאנו יודעים על בן אדם.
סבי ז"ל שמעולם לא פגשתי, ושמו יעקב, מסתבר שלא היו לו ילדים שנים רבות. הייתה לו רק בת אחת. והוא התנדב להיות שמש בבית כנסת. איני יודעת אם בבוכרה או באפגניסטן. מכל מקום, הסיפור הוא שיום אחד בא לבית הכנסת איש, מגולח, אבל כנראה יהודי, והסיפור היה שהאיש קצץ לעצמו את האגודל (או את האצבע המורה ?) כדי שלא יצטרך לשרת בצבאו של הצאר הרוסי (שאז יאכל טריפה וכל מיני מה שהיה אז). וקראו לו "נפתלי". וסבי אמר: אם יוולד לי בן, אקרא לו: נפתלי.
ואכן - שלושה בנים נולדו לסבי והבכור, נפתלי, היה אבי ז"ל. ואבא סיפר לי פעם את הסיפור הזה. משמע - הייתה לסיפור משמעות עבורו. וגם נפתלי האלמוני היהודי המגולח למשעי שקצץ את אצבעו כדי לא לשרת בצבא הצאר - ומי יודע מה עלה בגורלו - גם הוא מסתובב אצלי ואולי ימשיך הלאה בסיפורים אם משהו יימשך מזה כאן. ולילדיי לא סיפרתי ...
[ליצירה]
פעם היה שיר על עבודה עברית, מסוג אחר. כך אבי ז"ל היה שר לי:
"חבריה, חבריה, מה נעשה בלי עבודה.
איפה, ואיפה, ואיפה נעבוד!
בפתח תקווה ערבים
בנס-ציונה בדואים
בכפר-סבא לא רוצים
איפה נעבוד !
אבל עברית הוא ידע היטב
[ליצירה]
תודה אמילי. אני דווקא לא הייתי בטוחה שזו שירה ולא הייתי בטוחה אם בכלל להכניס אותה לאתר ואם אולי לא נמוג פלג היצירה שלי. עד שלבסוף חשבתי, אולי את היא שהשתנית, ליאורה, אבל אולי מה שזאת אומרת הוא שגם מהמראה שאת רואה מסביב (של שחיתות וטינופת ורשע וחמדנות ועולם שמכלה את עצמו וזולל את עצמו) אולי עדיין את מסוגלת "לשיר"
תגובות