צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
שי ומֶסֶר. נדמה לי, שמה שיצא פה הוא מעין objective correlative . (ביטוי מעולם הספרות). הכוונה היא שבעזרת היצירה מעוררים בקורא את התחושות שעברו בכותב בעת ההתנסות. וגם אם ההתנסות שעברתי לא בדיוק ברורה או ידועה, התחושות שעולות בי צריכות לעלות גם בקורא.
[ליצירה]
תודה.יש להודות לעורכת שטרחה וקראה ובחרה.
צר לי עליו מאוד מאוד. במיוחד שכעת לאחר מסע הבאתם של החללים שומעים אמרות שכעת לא כדאי יותר להחליף חיילים בשבויים. כאילו המדיה שאבה את הכל לכיוון של גולווסר ורגב ז"ל וכלום לא נשאר לגלעד.
[ליצירה]
דימויים
דימויים מיוחדים - העכבר והחרכים, הנחש, הצמר של השמיכות
- לפעמים כשאני כותבת אני שומעת קול אומר בפנים - אל תשקרי - תכניסי את המילה האמיתית - ולפעמים כך אני עושה ולפעמים לאו (הרי לא כתבתי מאות שירים) ומה שאני רוצה לומר הוא שהשיר שלך עדיין עטוף בהרבה צעיפים. אך אין בזאת מן הביקורת כי אני לא חיה בעולמך וייתכן שכאן בצורה יש קוראים רבים שכבר היו בתוך הצעיפים הללו.
ליאורה
[ליצירה]
לצחית יקרה, את לא הראשונה. בני אמר לי "זה סתם מילים לא מחוברות ואין בזה כלום." "הקודם" [התכוון ל'שכנה שלי יושבת במרפסת'] אמר, "היה יותר טוב." כך שאני מקבלת את דברייך ברוח טובה. האמת - כבר אמרו לי לא לחרוז, ואמרו לי לא להאריך, ועוד דברים אמרו לי. לא ברורה לי הקונצפציה הכללית של מהות השירה בדור שלנו, אני חושבת - אולי טיפות טיפות של מיצויי מחשבה או הגות.
אלא שלדברייך, חושבת אני גם שאני פשוט מורגלת למחשבות ארוכות ומורכבות. בימינו לא נראה לי שאורך שורה יכול להיות יותר מ 13 מילים, כך מציעים המתמקצעים למיניהם וכך גם בערך אורך הכתוביות מתחת לטלוויזיה. יוצרים של פעם שהיו כותבים באריכות לא היו מתקבלים היום ולדעתי בעוד כמה עשורים כלל לא יהיו מובנים והעברית שלהם תיהפך בהדרגה למעין ובדומה לערבית הספרותית של היום, שתי שפות יווצרו (תיווצרנה ?). אחת עונתית ואחת ספרותית "קלאסית" ואחת משהו באמצע.
[ליצירה]
הנסיבות - הלכתי לחפש כתובת - וכשיצאתי משם הרחוב היה יפה ושקט בין ערביים והיה ספסל. כתבתי על פיסת נייר. הרגשתי שאני לא משתייכת לשם. איך זה בפריס? כל טוב לך.
[ליצירה]
כן. שמעתי שהפסיפלורה חומר מרגיע. אבל יפה כל כך. ממרפסת ביתי רואים את דרך נמיר, והצמח הזה שהופיע כאילו מאין, רק מכיוון ששמתי כמה גרגרים באדמה, מתנה נפלאה של העולם ללא קשר אלי, בלי כסף, בלי ףמעצב צמחים וכולי, והפרחים היפים שלא ידעתי שהם כאלה. בן אדם יכול להיות פרופסור למדע הכי מורכב בעולם (לא אני) ולא לדעת שיש צמח צנוע כזה בשם פסיפלורה עם פרחים כל כך יפים. ועל זה כבר אמר ודבריו לנצח אמת: "כי אראה שמיך, ףמעשה אצבעותיך ....." שבת שלום.
תגובות