ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- הִיא חַיָּה דֶּרֶךְ בְּשָׂרָהּ
- כְּבָר אֲוִיר צוֹנֵן מֵגִיחַ בַּלַּיְלָה
- ביום שנפתח בו לבו
- A Bird Came Down the Walk; א.דיקינסון. תרגום
- שישים שנה על מיכאל ....(על פי זמר עממי של י.קצנלסון)
קשור אלי
- [ליצירה] זה בֶּרָלֶה קטן ? [ליצירה]
- [ליצירה] מרתק נכנסתי ביום חום מעיק ואמרתי לעצמי - אעבור כאן על כל היצירות. מצאתי מעין עבודה סמינריונית - וגם כתוב שמדובר בפרק שלישי. שני דברים לי: כשלמדתי באוניברסיטה אמר לנו פעם אחד המורים שלא ניתן להגדיר את ההבדל בין השירה לפרוזה. כיצד נקבע מהו שירה ומהו פרוזה ? אתן לכם דוגמה העולה בדעתי (אם כי מהשפה האנגלית). כשקוראים את הספר אנקת גבהים של אמילי ברונטה, יש בספר קטעי פרוזה שהם שירה. מה הופך אותם לכאלה (לפי דעתי )? לא אדע את ההגדרה. וסרקתי בעיני לאורך המאמר אולי יתפנה חגי קמרט לסוגיה זו. והוא אמנם נגע בה - ובאמת באופן לא מדעי אלא מטאפיסי - רוחני. ומה אמר ? "כתיבה טכנית מול כתיבה מתוך השראה מובן שגם הכתיבה הטכנית יכולה להוליד שיר טוב ויותר ממנו, אך קל יהיה לו למבקר המיומן להבחין שחסרה בו בשיר אותה נשמה יתירה אותו משהו מיוחד שאנו קוראים לו השראה, ותוצאתו לדעתי היא נפש השיר או נשמת השיר." ובכן השיר מתבדל מהפרוזה בנשמתו. נשמה זה לא דבר שאפשר לייצר במבחנה או להציג במעבדה בניסוי מדעי שכל אחד יכול לחזור עליו בפני קהל. (לכן אמרתי שתשובתו מעין מטאפיסית). ואולם שימח את לבי ברעיון (שמקורו בבו) כשכתב: "עדיף שהיצירה שהיא חלק מנשמתו של היוצר תתקיים בעולם מאשר תחדל מהיות. שאם תגרום הנאה ולו רק למעט אנשים הרי שעשתה את שיוצרה ייעד לה. " אני נזכרת כעת בסבתי יוהנה האריס ברנדס, שאהבה לכתוב, וכנראה אף אחד לא התייחס לכך אז. ולא הייתה אז מרשתת. וכתבה את קורות חייה בכפר באובראולה, ואחר כך כתבה את "בין שתי מלחמות עולם" (בגרמנית) ותיאור עלית הנאצים וכיצד נמלטה מגרמניה. וכל זאת במאות דפים מודפסים על מכונת כתיבה. מחציתם באינסטיטוט להיסטוריה של המדינה בפרנקפורט, ומחציתם במכון ליאו בק. ובאמת נשמתה שרדה שם. ואני - שזכיתי לראות אותה רק פעם אחת בחיי, ולא הכרתי אותה משפחה היטב, מודה על מזלי כל יום על עליית האינטרנט ועל מזלי שהביא לי את "נשמתה" אף כי בגיל מבוגר. (את סיפורה שתורגם בעבורי לאנגלית הכנסתי באתר ליטרטורה כי כאן זה לא יעלה באתר). ולסיום - פעם אכן "גידולי נשמותיהם" של האנשים נותרו במגרות. ולפני כן מעטים מאוד ידעו לכתוב. והיו הדברים הולכים לאיבוד וכתובים אולי רק בעולמות הרוחניים (איזה כיף לכתוב כאן באתר הצורה במילים האלה באופן טבעי). והיום יש לנו אתרים וכל אחד יכול להתבטא. וזה נפלא. ואת הכותב חיפשתי בגוגל ומצאתי שהוא משורר וכותב מסות בתחום הביקורת הספרותית. האתר שלנו הוא טוב ואין בו שטויות ואני מרוצה. [ליצירה]
- [ליצירה] אותו אדם כתב את זה אך זה לא כמו אצבעות השוקולד. סורי - התמכרתי להן [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, האכזבות שבחיים ... [ליצירה]
- [ליצירה] ארז יקר תודה שהיית השראה שלי וגרמת לי להוסיף לעניין, כפי שמופיע בהערות לשירך זה היפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי - כעת זה עובד (מתוך היצירה) ותודה למודיעים ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] שי וחברים היום ניסיתי להכניס יצירה לפייסבוק. נסו והיווכחו מה יקרה לכם. הפייסבוק מתוכנן לאנגלית וכל יצירה שנכתבת בעברית מתהפכת לשמאל על ימין (אף כי המילים לא הפוכות) ולבסוף העתקתי שורה והמתנתי ועשיתי אנטר והעתקתי שורה והמתנתי ועשיתי אנטר - וזאת מכיוון שעד שהפייסבוק קולט מה שנעשה לו שם גם כן לוקח זמן. ועד כמה שאני מבינה בהודעה ראשונה לא ניתן להכניס יותר מ-450 תווים אך בתגוביות להודעה אפשר להכניס הרבה. כן - רבה הזילות היום לחומר הכתוב. ורב הכבוד היום לחומר החומרי. והכול התהפך. ולא נאמר יותר טוב שם טוב משמן טוב אלא נאמר שטוב השמן הטוב מהשם הטוב ואת הספרים נקבל במתנה, כמו את העיתון ישראל היום שמניחים כל בוקר ללא תשלום על סף ביתי. בעבור "ישראל היום" אני משלמת בדרכי, וכאשר אני מואילה להביט בו אני ראשית נכנסת לפרסומות ועוברת עליהן, כי העיתון מתפרנס מפרסומות וזאת דרכי לשלם לעיתון. וחדשות לא בא לי לקרוא ולא בא לי לראות בטלוויזיה בזמן האחרון. [ליצירה]
- [ליצירה] ה-objective correlative הזה (על פי ההגדרה של ט.ס. אליוט. אינו מוצלח מאחר שהוא מתנגש עם סמלים קמאיים חזקים הרבה יותר מהיצירה. הנחש הוא סמל החטא הקדמוני בגן העדן. לאחר שאכלו מהתפוח הם ידעו שהם ערומים. הנחש הוא סמל המוות, לאחר שאכלו מעץ הדעת שממנו פיתה אותם הנחש לאכול הם הפכו לבני תמותה וכתוב בפירוש "מות תמות". ואת כל זה מאחדים עם המילה "תאווה". ולכל זה מצטרפת גם "השלווה שלאחר החטא. ....הבלים, ואתה לבד, מרחף על פסגות שלא ידעת שהן קיימותה...."הנחש מסמל כ"כ את הפאלוס וכל מיני דברים במשנתו של פרויד ובפשר החלומות. לא ניתן לנתק את הסמלים האלה שהם בני אלפי שנים ממשמעותם, ומכל המחשבות שבני אדם הגו עליהם אלפי שנים (אם יש כאן באתר אנשים שמאמינים שהמחשבות נרשמות באיזשהו מקום או יוצרות תדרים באיזשהו מקום ) ועל כן עם כל הרצון הטוב כל זה מתגבר על כוונתו של המשורר לייצר תחושה של הדבר האמיתי על ידי שימוש בסמלים אחרים. אלא שכמו שיש יוצרים המשתמשים בשם עט, וכמו שאנו משנים סוף של סיפורים כדי שיתאימו, וכמו שבאגדות האחים גרים לא שומעים את צרחות הילדים מתבשלים בתנור, כך יש ליוצר כל הזכות לייצר מה שהוא רוצה בהתאם לכוונותיו והשקפותיו. כל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מזדהה עם שאיפתך להפסקת ההרג והמלחמות המובעת כאן בכלליות וללא נטילת צד. [ליצירה]
- [ליצירה] שי יש לו פנינים אינטימיות כאלה, כמו אדם שמהלך על חוף הים ובמקום לדרוך על אתם יודעים מה הוא דורך על פנינים קטנות לבנות. מדהים. [ליצירה]
תגובות