ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- בוני
- שיר העניים
- הטרובדורים כבר חצו מזמן
- אומרים שהמים בים כבר חמים L.S.Berstein, They say that
- ואילו אני הפסקתי
קשור אלי
- [ליצירה] יורם, אתמול קניתי בפתח לסופרמרקט ספרי קריאה הוצאת מודן, ג'פרי ארצ'ר "בני מזל" 483 עמודים, "ג'ודית מייקל, "ירושה" 702 עמודים. כל אחד ב-29.99 ש"ח ו-7% הנחה עליהם. עודפי ספרים. אז פינקתי את עצמי וקניתי. היודע אתה שמשכורת של אקדמאי מתחיל בתחום מדעי הרוח, עו"ס, מורה, וגם רופא, היא בסביבות 3800 ש"ח לחודש ? תחי לימור לבנת המפטרת מורים "לא טובים" ומוסיפה במקומם מורים "בלתי פורמליים" בתשלום 20 ש"ח לשעה. המקום שאתה מספר עליו הוא "נגוז" ו"עבר עליו הקלח". יש ספריות אך גם שם צריך לשלם. לספריה של אוניברסיטת תל אביב לא ניתן להיכנס לקרוא את הספרים על המדפים מבלי לשלם תשלום חד פעמי. בספריית בית אריאלה לא משלמים בעבור כניסה חד פעמים ואני רואה שם בני נוער רבים יושבים וקוראים. זאת תגובתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה - אביבסתיו, כידוע לך קיים באיזהמקום בסייברספייס הישראלי אתר המוקדש למדע הבדיוני. ואמנם לא ברור לי אם יקבלו שם את כתביך היפים, כיוון שהם גם בדרנִיִים וגם קצת יהודִיִים, אך נראה לי שכדאי לחשוף אותם לתוצרי אומנותך המיוחדת והיחידנית. אני אוהבת את יצירותיך אך אני לא קהל ממוצע. נ.ב. קראתי גם את החלק השני. [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע ללב. טיפה ארוך מדי, כי הרגש חזק ואולי התקשת להציג אותו בפחות מילים. והפיתרון הרי מצוי בשיר עצמו, במילים: "לגלות מחדש את כול מה שלא היה לי אף פעם" איך אפשר לגלות משהו שלא היה קיים מעולם ? מבדידות [ליצירה]
- [ליצירה] המילים יבואו כשתתאזן בארצך החדשה ארז. הן לא נעלמו. כמו שאומר שי - גם כשקוברים דברים בטוריה הם צומחים, ושלך העדינות בודאי ובודאי. רק סבלנות, תהנה מהזמן. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יפה ועדין. [ליצירה]
- [ליצירה] חג שמח לכל באי האתר מליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] . [ליצירה]
- [ליצירה] על לא דבר. ל"ילדה בחצאית" קראו "מלכה'לה", והיא אמרה לי את זה בשבוע בו היה הפגוע הנורא בבית לית. הייתי אז מורה לאנגלית בשני מקומות, בבית ספר של השלום [לא אנגוב בשמות] ובמכלללה דתית לאומית. הילדים בבית הספר של השלום (כיתת תיכון) בקשו ממני שנעשה שעור על הפיגוע ואמרתי להם שאני לא יכולה להפוך פיגוע לחומר פדגוגי [באנגלית]. אמרתי להם - "בשעת מחנך .?" והם אמרו שהמורים שלהם לא מדברים על הדברים האלה. באותו ערב (בערב ביום הפיגוע) המורים היו צריכים ללכת לגיבוש במועדון - ולמחרת שאלתי בחדר המורים "הלכתם ?" והם אמרו שכן. שאלתי "איך ?" מישהו ענה לי "אבל שילמנו". ויומים אחרי כן הייתי במכללה והייתי מבואסת - זה לא מילה. והמזכירה מלכה'לה שאלה אותי מה קרה - וסיפרתי לה. והיא אמרה לי: "ליאורה'לה, את לא יודעת שאנחנו יהודים ? שזה הגורל שלנו 2000 שנה ?" זהו. הלב נשבר. יש כאן שני עמים, עם החילונים ועם היהודים, וכל אחד פונה הפוך מרעהו, וכל אחד דוקא נעשה קיצוני יותר, והדור שלי היה בר מזל במידה שלא תתואר. [ליצירה]
- [ליצירה] שתי שורות אחרונות חסרו שם כמדומני וכעת הן שם. [ליצירה]
תגובות