ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- סֻלָּמוֹ שֶׁל עֵשָׂו
- לְכָל מִלָּה יֵשׁ תֶּדֶר
- קלפתי שום מעל לכיור
- החיטה נבטה מאוחר
- אם השתגעת שלא בכוונה
קשור אלי
- [ליצירה] אל תסתתרי מאחרי התרגום (בדף יוצר שלך כתוב שזה תרגום). מי כתב את הפסודו-מאמר הזה שכביכול את מתרגמת אותו ? מדוע בחרת לתרגם אותו ? מדוע את מסתירה את שם הכותב או הכותבים ? [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם איה שחר. וגם - הדברים שכל כך נלקחים כמובנים מאליהם מועמדים ביצירותיך במרכז הבמה ואור נשפך עליהם. הם הופכים למיוחדים. גם ביצירתך "אנטומיה מושלמת" כשהארת אור על מבנה הגידים והיתרים בגוף אהובתך .... והכוח שלהם הוא בכך שהם דברים פעוטים טריוויאליים כביכול, ולא מדברים פה על סערות נפש, אומללויות וניכורים, לא באופן ישיר מכל מקום, ובכל זאת הם מוצבים במרכז הבמה ובעל י משקל ערכי מוחלט משלהם. הדבר היחיד שמטריד אותי לאור שיריך המרובים הוא אם נכתבו למספר מועט של נערות או למספר מרובה ... וגם הייתי חוששת לבוא במחיצתך כי אז כמו בראי הייתי משתקפת ... [ליצירה]
- [ליצירה] בד"כ לא ניתן להעריך תרגום מבלי המקור [ליצירה]
- [ליצירה] שכנה שלי הייתה *שם* והיא הראתה לי, ביום השואה, טלאי צהוב אמיתי. מזכרת (מצמררת). מעניין מה הם היו אומרים. יישר כוח [ליצירה]
- [ליצירה] התנועה הפמיניסטית התנועה הפמיניסטית הרסה לי את כל ההנאה משירים יפים כאלה. שיר כה יפה, כה ציורי וטהור ונקי כרוח המדבר. וליאורה רק חושבת -איזה אגואיסט, נתן לה להשקות גמלים. גמלים !! ועוד על הידים אצעדות כבדות ומכבידות. ועוד שואל אותה בחוצפתו אם לא קשה לה. ואחר כך הוא מתייחס אליה כאל מוצג מפרפומריה שצריך לבשם לו ולהאיר לו ולעשות לו טוב. ומה אתך ? מדוע אתה לא עוזר לה ? ותארו לכם שמדובר אם איני טועה ברחל אמנו או בדומה לה. רחל, סמל לעמנו המנוצל בעולם ובהסטוריה אשר גם היא בחייה נצל אותה אביה ולאחר מותה בני אחותה ניסו לרצוח את בניה. והשיר עצמו כה יפה באמת יפה. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] אם הצלחת להגדיר את עצמך כך, דיינו [ליצירה]
- [ליצירה] אביבסתיו יקר. אכן, בית ארוך ומ ז ד ח ל. מילים מעולות. [ליצירה]
- [ליצירה] כמדומני אתה צעיר. ושצעיר יכתוב דברים כאלה. אני מרגישה בת אלף. [ליצירה]
- [ליצירה] לא לעד בשום פנים. אמנם יש אומרים שקול באישה ערווה, אך תארי לך מה היה קורה לו מרים אחות משה לא הייתה שרה את שירת הים, ולו הנביאות שלנו היו שותקות ודוממות. הרי לא כל אחת יכולה להיות כמו חנה אמו של שמואל שהייתה מתפללת וקולה לא נשמע. וגם אם הקול דומם, אין להשתיק אותו בלב או במוח. כל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן - לא ברור שהבנתי הכול אבל - אבי התייתם בגיל 13, למד בבית מדרש למורים בירושלים אצל דינור ואולי עגנון, חי כ"מתקדם" (דהיינו כחילוני), לא צם בכיפור ואכל הכול, והביטוי הדתי היחיד שראיתי אצלו היה נר נשמה שהדליק במועדים. לדעתי היה לו ריב עם הקב"ה. הוא גידל אותי ללא אם ושלושה דברים לימד אותי (אבל לא כפה עלי !!!): את ברכת נרות השבת, שש מילים של "שמע" ולהישבע ב"הן צדק". עשה את חובתו. יצא לו להיפגש עם מלכים, עם המלך אמן אללה מאפגניסטן, עם המלכה יוליאנה, עם פידל קסטרו (יש לי תמונה) ואולם חייו היו קצרים והסוף מאכזב. בידו של הקב"ה ניתן להבחין בכך שמצדה של אמי ושתי אחיותיה לא היו ילדים מלבדי, ולאבי ושני אחיו לא היו בנים, רק בנות, וכולם מלבדי בחו"ל, ולא נדבר על השאר, ורק אני יחידה, יהודיה, בישראל שטופת המלחמות נישאתי והולדתי בת ובן וכולי. מה חשב לעצמו הקב"ה כאשר לשש נפשות, שלוש אחיות ושלושה אחים לא נתן ילדים או שלל מהגזע שלהן את המשך חיי היהדות מלבדי (בלי עין הרע) ואיפשר לי לחיות כאן בדור הזה - אין בפי הסבר. אולי במהלך הדורות היו הרבה סיפורים כאלה אלא שלא התאפשר ליהודים לחיות זמן רב ביחד ולהאריך ימים כדי לדעת מה קורה במשפחותיהם. אכן הוא היה טוב אלי וגם לאבי ז"ל. אלא שאבא הלך לעולמו לפני שכל הדברים האלה התרחשו ונגללו לפני. ייתכן שכאן חלק מדרך הנפתולים של אבי. [ליצירה]
תגובות