צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
loops שיר הלולאות
למצוא יופי ונוי בתחום כה אבסטרקטי וירטואלי וגם לתרגם זה נפלא.
וזה נדיר ולדעתי לא מסחרי אבל זה י פה. קצת מנפח את השכל למי שלא ממש מתמצא. אך הרעיון עצמו נהדר.
ליאורה
[ליצירה]
תודה תודה. כן, הייתי בקנדה וראיתי את נכדותיי ועשה לי טוב על הלב. במיוחד הקטנה, שעדיין לא דברה כשנסעו, והייתה לכן כמו ניצן סגור שאין יודעים טיבו וניחוחו. וכעת זה אחרת. ליאורה
[ליצירה]
[ליצירה]
ה-objective correlative הזה (על פי ההגדרה של ט.ס. אליוט. אינו מוצלח מאחר שהוא מתנגש עם סמלים קמאיים חזקים הרבה יותר מהיצירה. הנחש הוא סמל החטא הקדמוני בגן העדן. לאחר שאכלו מהתפוח הם ידעו שהם ערומים. הנחש הוא סמל המוות, לאחר שאכלו מעץ הדעת שממנו פיתה אותם הנחש לאכול הם הפכו לבני תמותה וכתוב בפירוש "מות תמות". ואת כל זה מאחדים עם המילה "תאווה". ולכל זה מצטרפת גם "השלווה שלאחר החטא. ....הבלים, ואתה לבד, מרחף על פסגות שלא ידעת שהן קיימותה...."הנחש מסמל כ"כ את הפאלוס וכל מיני דברים במשנתו של פרויד ובפשר החלומות. לא ניתן לנתק את הסמלים האלה שהם בני אלפי שנים ממשמעותם, ומכל המחשבות שבני אדם הגו עליהם אלפי שנים (אם יש כאן באתר אנשים שמאמינים שהמחשבות נרשמות באיזשהו מקום או יוצרות תדרים באיזשהו מקום ) ועל כן עם כל הרצון הטוב כל זה מתגבר על כוונתו של המשורר לייצר תחושה של הדבר האמיתי על ידי שימוש בסמלים אחרים.
אלא שכמו שיש יוצרים המשתמשים בשם עט, וכמו שאנו משנים סוף של סיפורים כדי שיתאימו, וכמו שבאגדות האחים גרים לא שומעים את צרחות הילדים מתבשלים בתנור, כך יש ליוצר כל הזכות לייצר מה שהוא רוצה בהתאם לכוונותיו והשקפותיו. כל טוב.
[ליצירה]
אריאן - למדתי משהו מאמילי (אם הבנתי נכון ) שכאשר יצירה יוצאת מהכשרה וכל אחד מוצא בה מהרהורי לבו אזי זה מוסיף לה.
אני כתבתי למעשה על מחסומי האליטות והמדיה. והם הרי חיים היום שם בוירטואליות. אולי חשבתי על דודו טופז. אולי הגבתי למאמר קטן שקראתי בעיתון. מישהו שם תרגם יצירה לכבודו של אדם שהלך לעולמו וכתב שם שאת היצירה הזו כבר תרגם X ותרגם Y וגם הוא פעם תרגם וכעת הוא מלטש ומוסיף. וזה הופיע בעיתון עם שמות כל האיקסים וה-Yים (לכך התכוונתי שהם מתכתבים [ומפרסמים\מתפרסמים] בינם לבין עצמם כל עוד הם חברים ומקושרים) והרהרתי ביני לבין עצמי שהם המכובדים המקושרים מהעיתון וממקומות אחרים מתכתבים אחד עם השני ונעזרים בשמותיהם של אחד והשני וזו מין רשת וירטואלית שכזו.
ולמחרת ספרו בטלוויזיה שגם האנציקלופדיה הוירטואלית ויקיפדיה - מסתבר שנשלטת על ידי 1500 מיוחסים, ומי שאינו ביניהם יקצר ממנו הסיכוי להוסיף לה. ונשאלת השאלה היכן המציאות, כאן - במקום בו אני יושבת - או שם במקום בו הם יושבים ? כי אנחנו הרי עולים\עולות על אותו GRID רעיוני ומשתתפים בו כולם, כמו בעולם של רעיונות ומחשבה, אלא שאת הקושאן על הדלת והמנעול לאותו מקום הם המחזיקים ולא אנחנו. ומסיבה זו מניחה אני כולם מגיעים לטוויטר ולפייסבוק. לא ניכנס לזה. וזו הייתה יצירה כועסת.
תודה לכן אריאן ומלודי על דבריכן הנעימים וכי אתן רואות את היצירה על תקן של שיר.
תגובות