צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
תודה מיכאל. אני מנקדת כשאני חשה שהיצירה מפסיקה להיות יצירה על רמת המקאמה והופכת לשירה. לעתים היצירה נפתחת ברמה נמוכה מדי לטעמי מכדי להיחשב כשירה פרופר ואז הניקוד נראה לי מיותר, סתם ניקודומאניה. ואז מגיעים למקום שדורש את הוספת הניקוד. אני קצת אולד פשנד.
שבת שלום.
[ליצירה]
שי וחברים
היום ניסיתי להכניס יצירה לפייסבוק.
נסו והיווכחו מה יקרה לכם.
הפייסבוק מתוכנן לאנגלית וכל יצירה שנכתבת בעברית מתהפכת לשמאל על ימין (אף כי המילים לא הפוכות) ולבסוף העתקתי שורה והמתנתי ועשיתי אנטר והעתקתי שורה והמתנתי ועשיתי אנטר - וזאת מכיוון שעד שהפייסבוק קולט מה שנעשה לו שם גם כן לוקח זמן. ועד כמה שאני מבינה בהודעה ראשונה לא ניתן להכניס יותר מ-450 תווים אך בתגוביות להודעה אפשר להכניס הרבה.
כן - רבה הזילות היום לחומר הכתוב. ורב הכבוד היום לחומר החומרי. והכול התהפך. ולא נאמר יותר טוב שם טוב משמן טוב אלא נאמר שטוב השמן הטוב מהשם הטוב ואת הספרים נקבל במתנה, כמו את העיתון ישראל היום שמניחים כל בוקר ללא תשלום על סף ביתי.
בעבור "ישראל היום" אני משלמת בדרכי, וכאשר אני מואילה להביט בו אני ראשית נכנסת לפרסומות ועוברת עליהן, כי העיתון מתפרנס מפרסומות וזאת דרכי לשלם לעיתון. וחדשות לא בא לי לקרוא ולא בא לי לראות בטלוויזיה בזמן האחרון.
[ליצירה]
כבר שנים שאני קוראת את יצירותיו של רון שבדרך כלל מבטאות צער קיומי עמוק, אנושי, על רקע אורבאני.
ולעניין טכני, לרון וגם לאחרים - אם נראה להם.
נא להיכנס לעמוד יוצר אל היצירה.
בסוף כל שורה לעשות DELETE (כלומר לבטל את ה"שורה חדשה" )ואז להחזיק את SHIFT ולעשות ENTER (כלומר, שוב לעשות שורה חדשה אבל עם החזקת ה"שיפט"). ואז לא יהיו רווחים גדולים וכפולים בין השורות. זה חשוב מאוד ביצירות ממוחשבות המוגבלות על ידי מסגרת המסך.
[ליצירה]
דימויים
דימויים מיוחדים - העכבר והחרכים, הנחש, הצמר של השמיכות
- לפעמים כשאני כותבת אני שומעת קול אומר בפנים - אל תשקרי - תכניסי את המילה האמיתית - ולפעמים כך אני עושה ולפעמים לאו (הרי לא כתבתי מאות שירים) ומה שאני רוצה לומר הוא שהשיר שלך עדיין עטוף בהרבה צעיפים. אך אין בזאת מן הביקורת כי אני לא חיה בעולמך וייתכן שכאן בצורה יש קוראים רבים שכבר היו בתוך הצעיפים הללו.
ליאורה
[ליצירה]
ה-objective correlative הזה (על פי ההגדרה של ט.ס. אליוט. אינו מוצלח מאחר שהוא מתנגש עם סמלים קמאיים חזקים הרבה יותר מהיצירה. הנחש הוא סמל החטא הקדמוני בגן העדן. לאחר שאכלו מהתפוח הם ידעו שהם ערומים. הנחש הוא סמל המוות, לאחר שאכלו מעץ הדעת שממנו פיתה אותם הנחש לאכול הם הפכו לבני תמותה וכתוב בפירוש "מות תמות". ואת כל זה מאחדים עם המילה "תאווה". ולכל זה מצטרפת גם "השלווה שלאחר החטא. ....הבלים, ואתה לבד, מרחף על פסגות שלא ידעת שהן קיימותה...."הנחש מסמל כ"כ את הפאלוס וכל מיני דברים במשנתו של פרויד ובפשר החלומות. לא ניתן לנתק את הסמלים האלה שהם בני אלפי שנים ממשמעותם, ומכל המחשבות שבני אדם הגו עליהם אלפי שנים (אם יש כאן באתר אנשים שמאמינים שהמחשבות נרשמות באיזשהו מקום או יוצרות תדרים באיזשהו מקום ) ועל כן עם כל הרצון הטוב כל זה מתגבר על כוונתו של המשורר לייצר תחושה של הדבר האמיתי על ידי שימוש בסמלים אחרים.
אלא שכמו שיש יוצרים המשתמשים בשם עט, וכמו שאנו משנים סוף של סיפורים כדי שיתאימו, וכמו שבאגדות האחים גרים לא שומעים את צרחות הילדים מתבשלים בתנור, כך יש ליוצר כל הזכות לייצר מה שהוא רוצה בהתאם לכוונותיו והשקפותיו. כל טוב.
תגובות