צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
אני קוראת את הסיפורים האלו כי כולנו אחים ויש להכיר גם את הצד הדוסי שבדוסי שלמעשה קיים את העם היהודי. אם כי כאישה החייה בחיק החילוניות הצפונית (ולא תמיד קל הדבר) יש לי הסתייגויות לגבי היחס לגלולה אשר שחררה את האישה - לטוב ולרע.
[ליצירה]
בבה בובה חביבה - מלבד הביטוי "אושר אקראי" שלא היה נראה לך - לי אישית לא נראה שהשפלתי את השכנה המבוגרת, אשר הצעיר המתבונן מהקומה השלישית מתפלא לאושרה אשר אכן *אקראי* הינו כי זה לא אושר של ארנק או הזמנה של כרטיס תיאטרון, זה קליק של רגע. וכשהצעיר אומר וְעַל פָּנֶיהָ הַבָּעָה -
עֶרְגָּה כָּזוֹ עוֹד לֹא רָאִיתִי
גַּם לֹא עַל פְּנֵי יַקִּירָתִי
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בַּמִּטָּה
לדעתי יש פה רגע גדול ומכובד. כי אותה אישה על מרפסת חיה מאוד מאוד. גם התגובות של הקוראים הצעירים חביבות ונעימות.
באשר לאביבסתיו, לדידי יכול להרשות לעצמו במה שנוגע לי כל מיני lapsus lingua ואין לו כוונות רעות. ליאורה
[ליצירה]
מסכימה באלף אחוזים עם ידידה.לגבי השם.
ועוד דבר אומר לך
גם כשאין את השלמות הזו הניוחדת עדיין אפשר לחיות חיים יפים ומלאים ונפלאים. ורק שיהיו לך חברים טובים שמקיפים.
[ליצירה]
הדס את מדהימה.
את השורה האחרונה הייתי מחליפה כי היא מוסר השכל מציאותי לחלוטין וחד ממדי לחלוטין הייתי כותבת אולי שורה אחרונה
"שמצאה את דרכה בלב הביצה"
או משהו דומה ומניחה לקורא להרהר איזוהי הדרך ותארי לך - עוד בלב הביצה.
את נהדרת.
תגובות