צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
צר, צר מאוד על מה שקרה.
נראה לי שהמשוררת, חתן פרס ישראל, שזכתה במאבק על מלכות הכיתה בביצת הבוהמה והיחצנות הישראלית שהתהבבדידותה בפסגתה.
הדיכאון כמו חלודה מאכל את הנפש.
הרי יש דברים נוספים בעולם, אם רק מוכנים לוותר קצת על המקום הראשון באולימפיאדה של התרבותניקים. יש חברים, יש ילדים, יש אהובים, יש עצים וחתולים וטבע, ולמי שיש לו תפילה יש גם אב בשמיים.
ובנוסף קיימים לכולם כעת גם פורומים ובלוגים ופופוליזם
אין מי שלא סבל. אבל יש סוגים של סבל שאינו קיים ושאנחנו מייצרים אותו בתוכנו ללא טעם כי פשוט לא מוכנים לוותר עליו. כמו גירוד של עקיצה של יתוש.
חבל. היינו יכולים לקרוא יצירות נוספות שלה.
[ליצירה]
אנשים כאלה הם כמו יצורי מעבדה שמעולם לא עמדו בפיתוי.מה לך לקנא בהם ? תמיד שמרו עליהם. הם נולדו מסודרים מראש ושומרים עליהם ועל עצמם כמו על בגד לבן בתוך כספת מבוצרת שכל מגע עם העולם יתיר עליו כתמים בלתי ניתנים לניקוי. ועוד קוראים לעצמם, כמו לבגד הבלתי שימושי הזה, שהוא יקר, שהם יקרים וחשובים. את לא צריכה אף אחד כדי לחזור בתשובה. ברכת נרות השבת מספקת והיא שלך בלי טובות של אף אחד.את יהודיה ממילא וזאת זכותך. לפחות זה בעולם האנטישמי שלנו. אל תלכי איפה שלא רוצים אותך. והיי שמחה.
[ליצירה]
לא לעד בשום פנים.
אמנם יש אומרים שקול באישה ערווה, אך תארי לך מה היה קורה לו מרים אחות משה לא הייתה שרה את שירת הים, ולו הנביאות שלנו היו שותקות ודוממות. הרי לא כל אחת יכולה להיות כמו חנה אמו של שמואל שהייתה מתפללת וקולה לא נשמע. וגם אם הקול דומם, אין להשתיק אותו בלב או במוח. כל טוב.
תגובות