צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
ניצן ופרח - תודה. יש רגעים של חולין שכאילו
מתבהרים פתאום ואני מתלבטת ואז אומרת לעצמי: הרי כולנו אנשי חולין ואלה הרגעים שלנו. אל תדאגי. זה ראוי, גם אם זה לא "כוכב נולד," "הישרדות" או מה שמכנים "מגדלי אקירוב". זה אנחנו וטוב לך שכך הנך.
חג שבועות שמח.
[ליצירה]
לעם פלשטין מוקדש
אַין עוד עם אחד כזה פרימיטיבי;
עם, שצורת מטבע לא יִדע.
זוהי חבורת נבערים
וחלולי מֹח,
שמעצמה לא איכפת לה. וכל היום מתפוצצת
עיניהם, מביטות בקנאות לעבר גן העדן ושהידים
בעוורון חושים מלא,
במולֶך בוטחים. ובדגון
המלחמה ואויפוריית גדלות מדומה
בם אוחזת;
ובכל מקום שם רגלם דורכת היא פורצת.
חרף שהכל אל פי הפחת קְרֵבִים.
אַין עוד עם אחד כזה פרימיטיבי!
[ליצירה]
[ליצירה]
הפנימיות של המשוררת היא השיר. האוצר של המשוררת הוא שלה.
[ליצירה]
יש לזה שם באנגלית
REBOUND
זאת מילה ספציפית ואולי אפילו "פסיכולוגית" לתיאור אדם שהקשר שלו עם מישהו אהוב ניתק ומישהו אחר נכנס לחייו שעה שהוא עדיין לא עיבד את האבל שלו. אין לזה ביטוי שאני מכירה בעברית. אולי בני הנוער מכירים.
אלא שכאן יש מעין תיאור של מצב כזה ממש על הקבר.
מעין ייחוד לסיפור.
עם תוספת של גבר דוחה שלא אוהב לשמוח .....
[ליצירה]
זה מדרש אנטי פמיניסטי. היה בשקט יכול להשאיר את הנקבה. והדרשנים החליטו שאם אין לו צורך יותר בנקבה מוטב שתומט ותאכל על ידי הצדיקים. מה היה חטה ומה פשעה ? או שזה סימן לימים יבואו מבחינה אקולוגית ...
[ליצירה]
זה מקסים.
והערה סתם.
פעם שמעתי בהרצאה שלקבל ללא מחיר את כל הפירות האסורי והמותרים של "ארץ הדימיון" זה "לחם ביזיון" (הרצאות פופולריות כאלה. לא ניכנס לזה.)
ולכן אנחנו במצב של "אותה תראה ואליה לא תבוא."
אך לדעתי אם ניקח בחשבון שמתוך 24 שעות ביממה יש מספיק זמן כשנחים או לפני השינה להיכנס לשם, זה כלל לא נורא. כל עוד לא מבקשים משהו כמו כסף או זהב שאי אפשר לקחת משם ולהביא לכאן. אבל בעבור ידע אפשר להתפלל.
תגובות