ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- פיאנטו אנטיקו, קרדוצ'י, G.Carducci
- אֲנִי חָיָה כְּמוֹ בְּאֵירוֹפָּה (לָמְפָּדוּזָה)
- אַל תֵּלְכִי פְרַנְצֶ´סְקָה
- האיש שצועד בלילות
- האנשים שמנהלים את העולם
קשור אלי
- [ליצירה] מעניין. אני לא בטוחה שניתן לגזור מ"שכל" וכמיהה "להשכיל" את שם העצם הכללי "השתכלות" כי זה מזכיר לי את השכול (לא עלינו).התרגום כולל שמירה על מקצב ועל צליל (חריזה קרובה). רק שהנושא עצמו לא מדבר אלי. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל המגיבים. מלבד העובדה הנכונה שקיים בארץ חינוך אנטי דתי ושונא דת - דבר שקשה עד מאוד לשאת וגם הורס את נפשות הילדים שמגיל אפס אין להם שום אור לנפשם אלא רק חומר ותפעול שכל - קיים מצב שבו יש אנשים עובדים, אנשים שמשרתים בצבא, אנשים שנלחמים על קיומם בארץ קשה זו, ישראל.. וכפי שמדינות רבות בעולם רואות במדינת הישראל הציונית סמל לשחיתות ולדברים איומים ונוראים ומטיפים לאנטישמיות ולהשמדת המדינה (שני סעיפים נפרדים) בעזרת ותיווך הערבים הפונדמנטליסטים - כך בתוך ישראל עצמה הציבור החילוני רואה בחרדים אשר אינם משרתים בצה"ל, אינם נוהגים לעבוד עבודה המפרנסת את בעליה (ככל הידוע לי ואם לא אני מתנצלת) וגם מקבלים כספים ממסי המדינה - מעין טפילים אנושיים החיים על חשבון הציבור החילוני , מעמסה שאינה עוזרת לקיוום המדינה במלכות - בעולם החומר - אשר טענתם היא שתפילותיהם משמשות חיילים מטאפיזיים השומרים על ישראל - ולחילונים הם משמשים סמל שעליו ישליכו אבנים מתוך עגמת נפש ותסכול, מעין אנטישמיות לא נכונה בתוך ציבור חילוני ישראלי שקשה לי לכנות אותו יהודי. אני בטוחה שאם החיים לא היו כה קשים ומאוימים במדינתנו שכל שנה פורצות מלחמות על גבולותיה כלל לא היו מתייחסים למציאות הדתית. ומכל מקום, וזו האמת, רבים רבים מאוד אנשי הציבור החילוני שפשוט מהגרים לארצות אחרות, והדבר ביכולתם, כי הם בעלי מקצוע וידיעת השפה האנגלית.ותאמינו לי ששם לא אכפת להם לא מהחרדים ולא מהחילונים שהותירו מאחור. אבל ואולם - לעולם לעולם לא יקראו לבעלי הכיפות הסרוגות המשרתים בצה"ל טפילים, ואם יקרא מישהו לאדם כזה טפיל מגיעה לו סטירת לחי. מאידך פוגע מאוד וגם מבדיל מאוד בין הדתיים לחילונים היחס של מנהלי הישובות לפיגוע הנוראי בישיבה. ולא ידעתם כי כולנו שותפים לגורל הזה ? אני עצמי הייתי בפיגוע (ב"ה הכול בסדר) ואף ראש ישיבה לא יצא חוצץ בעבורי ואמר שצריך לנקום את נקמתי וכולי וכולי. וגם שואלת אני אתכם אם למשל המדינה הייתה מפסיקה לפרנס את החרדים שבמאה שערים ובבני ברק (אני מדברת מתוך אי ידע כללי ביותר) מה היו אז עושים הם והאם היו נשארים במדינה או מהגרים לארץ אחרת בה היה טוב להם יותר מבחינה כלכלית ? (אם בכלל היה מתאפשר להם זאת). שלא נדע יותר צער וזוועות ופורים שמח לכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים. והערה סתם. פעם שמעתי בהרצאה שלקבל ללא מחיר את כל הפירות האסורי והמותרים של "ארץ הדימיון" זה "לחם ביזיון" (הרצאות פופולריות כאלה. לא ניכנס לזה.) ולכן אנחנו במצב של "אותה תראה ואליה לא תבוא." אך לדעתי אם ניקח בחשבון שמתוך 24 שעות ביממה יש מספיק זמן כשנחים או לפני השינה להיכנס לשם, זה כלל לא נורא. כל עוד לא מבקשים משהו כמו כסף או זהב שאי אפשר לקחת משם ולהביא לכאן. אבל בעבור ידע אפשר להתפלל. [ליצירה]
- [ליצירה] מי זה ? [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] החתול הפך "תרבותי" רק מזה 4000 שנה. החתול השכיל להמעיט קומתו וכך, כאשר הנמרים והאריות הולכים ונכחדים מהעולם הוא עדיין משגשג ופורה. לחתול אין אוייבים טבעיים באוסטרליה ומאז שמספר חתולים (וחתולות) עלו לחופיה בטעות דרך אוניה כלשהי - הפך החתול לאוייב בעלי חיים ילידים" סוגי שפנים וציפורים, ואין מה לעשות. החתול מצליח להחזיק מעמד בחוצות העיר הגדולה בעוד כלב ללא בית גורלו נגזר. החתול אינו טיפוס משועבד כמו הכלב אשר עליו אמר שייקספיר רק מילים גרועות (דהיינו, עבדותי וסרבילי). כשיש לי זר שושנים באגרטל אינני מצפה ממנו שילקק לי את היד או מקום אחר - אני נהנית מיופיו וזה מספיק. וכשיש לי חתול לידי אני נהנית מיופיו וחינניותו וגם זה מספיק. ולסיום - ראיתי תוכנית בערוץ המדע לגבי השאלה מי חכם יותר, החתול או הכלב, ולא נעים לומר אך החתול חכם יותר. אלא שהכלב קל יותר לאילוף. ויש עוד ועוד לומר - מליאורה אוהבת החתולים (וגם אוהבת כלבים ושאר בעלי חיים.) [ליצירה]
- [ליצירה] הקטע הזה, שאין בו הבעת רגש, רק תיאור עובדות, הוא מיוחד במינו. כל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] המלחמה קשה לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] הוכנס ביום הבאת רגב וגולדווסר לקבורה בישראל, כדי שידע העולם כולו עם מי יש פה עסק... השם יקום דמם [ליצירה]
- [ליצירה] יש מקומות שלא שוכחים ויש מקומות שמכסים אותם בצעיף (ויש כאלה שבטוריה) ואלה גם אלה הם שלנו. [ליצירה]
תגובות