צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
ביתיה, תודה לך. הסוגריים הרבועים הם מעין ניסוי כזה. לא ראיתי סוגריים רבועים בשום יצירה. הבית האחרון הוא אכן מעין התרחקות. לא יודעת מדוע זה קורה לי כך. גם ביצירה שלפני זו, שנקראת "בתל אביב העצים כמשים לאטם בקיץ" קרה לי דבר כזה בבית האחרון. שמחה שנהנית.
[ליצירה]
ואני תוהה תמיד היכן מתגורר אביבסתיו שלנו, אם הוא מתגורר ברחוב מגובב בתים ואת השמיים רק רואם כשביל מצומצם מעל הכביש או אם הוא גר על רמה נישאה ומשקיף משם לפלאי הבריאה או שיש לו ראי נפש מסתורי ובו הוא מתבונן כמו בבריכת קסמים. כמה יפה וכמה רומנטי. רק חבל שהיו צריכים ליפול אלף כוכבים ע שנגיע לכוכב האלף ואחד.
באמת רומנטי ויפה.
[ליצירה]
ללגור וגם לאברהם. ייתכן שהתייחסתי בכוללניות גם מתוך התרשמות ליצירות קודמות שלו ועל כך הסליחה. מתנצלת. אברהם שיין כותב יפה מאוד. והוא גם כותב מהבטן - בלי הנחות. אלא שהוד מעלתו המוות מסתובב הרבה ביצירותיו - וגם כן בלי הנחות ובלי רומנטיקה. משהו גברי כזה שלא מפרגן לעצמו.
אני לכשעצמי מנסה לחיות כאילו אני בת אלמוות. (אף כי אי פחדנית ונזהרת). פעם אמרה לי מישהו דתייה עד מאוד שאנו מסוגלים לחיות בכלל כי הנשמה בת אלמוות היא ולכן אינה מאמינה בחדלונה.
תגובות