ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- כבר צומח החרדל גבוה בשדות
- כְּבָר אֲוִיר צוֹנֵן מֵגִיחַ בַּלַּיְלָה
- וכל הארץ
- הִיא חַיָּה דֶּרֶךְ בְּשָׂרָהּ
- יונק הדבש שוב שר מתחת חלוני
קשור אלי
- [ליצירה] תודה חברים. פסח כשר ושמח לכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים. והערה סתם. פעם שמעתי בהרצאה שלקבל ללא מחיר את כל הפירות האסורי והמותרים של "ארץ הדימיון" זה "לחם ביזיון" (הרצאות פופולריות כאלה. לא ניכנס לזה.) ולכן אנחנו במצב של "אותה תראה ואליה לא תבוא." אך לדעתי אם ניקח בחשבון שמתוך 24 שעות ביממה יש מספיק זמן כשנחים או לפני השינה להיכנס לשם, זה כלל לא נורא. כל עוד לא מבקשים משהו כמו כסף או זהב שאי אפשר לקחת משם ולהביא לכאן. אבל בעבור ידע אפשר להתפלל. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי רוצה לדעת מימדי היצירה. שלווה ורומנטית. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] שתי שורות אחרונות חסרו שם כמדומני וכעת הן שם. [ליצירה]
- [ליצירה] מיכל שירה. מהו ההסבר החסר לך ? היום 17.11.2005 מנו בחדשות ערוץ עשר 12 (!!!) ח"כים שעומדים נגדם תביעות משפטים וכולי בשלבים שונים ומשונים. ומבקר המדינה אמר שצריך להחמיר בעונשים (טוב. הם יקימו עוד ועדה אני מניחה.) מהו ההסבר הדרוש לך ? ל"ו צדיקים יפרחו לשמיים עם המצפון של פינוקיו שהתלבש בדמות הצרצר ? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולם. וכן, השתדלתי לשמור על הטדםטאםטם טם של הקצב בשיר. שירים מסוג זה של פעם היו מסוגלים להחזיק את עצמם גם בלי מנגינה. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאת, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה ונוסטלגי. מבחינה רגשית נוגע בנימים. מבחינה רעיונית לא הכל מסתדר לי מהסיבות: שהבתים הממשיכים לא מתאחדים לי עם הבתים הפותחים. בית ראשון - לעמוד בגשם ולבד (עצוב) בית שני - רק הרוח לוחשת .. שמך (בודד) בית שלישי - ילד חופש ורוח פראית (לא עצוב בעיני) בית רביעי - ילד אבא אמא, אתה יודע איך זה לחבק (לא עצוב בעיני) בית חמישי - ילד חופש ורוח פראית (פזמון ?) בית שישי - ילד סכינים (מדוע ?) כך שאם יש לו הורים, חופש ורוח פראית, הרי הבחירה לעמוד בגשם ולבד היא שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] אריאן - למדתי משהו מאמילי (אם הבנתי נכון ) שכאשר יצירה יוצאת מהכשרה וכל אחד מוצא בה מהרהורי לבו אזי זה מוסיף לה. אני כתבתי למעשה על מחסומי האליטות והמדיה. והם הרי חיים היום שם בוירטואליות. אולי חשבתי על דודו טופז. אולי הגבתי למאמר קטן שקראתי בעיתון. מישהו שם תרגם יצירה לכבודו של אדם שהלך לעולמו וכתב שם שאת היצירה הזו כבר תרגם X ותרגם Y וגם הוא פעם תרגם וכעת הוא מלטש ומוסיף. וזה הופיע בעיתון עם שמות כל האיקסים וה-Yים (לכך התכוונתי שהם מתכתבים [ומפרסמים\מתפרסמים] בינם לבין עצמם כל עוד הם חברים ומקושרים) והרהרתי ביני לבין עצמי שהם המכובדים המקושרים מהעיתון וממקומות אחרים מתכתבים אחד עם השני ונעזרים בשמותיהם של אחד והשני וזו מין רשת וירטואלית שכזו. ולמחרת ספרו בטלוויזיה שגם האנציקלופדיה הוירטואלית ויקיפדיה - מסתבר שנשלטת על ידי 1500 מיוחסים, ומי שאינו ביניהם יקצר ממנו הסיכוי להוסיף לה. ונשאלת השאלה היכן המציאות, כאן - במקום בו אני יושבת - או שם במקום בו הם יושבים ? כי אנחנו הרי עולים\עולות על אותו GRID רעיוני ומשתתפים בו כולם, כמו בעולם של רעיונות ומחשבה, אלא שאת הקושאן על הדלת והמנעול לאותו מקום הם המחזיקים ולא אנחנו. ומסיבה זו מניחה אני כולם מגיעים לטוויטר ולפייסבוק. לא ניכנס לזה. וזו הייתה יצירה כועסת. תודה לכן אריאן ומלודי על דבריכן הנעימים וכי אתן רואות את היצירה על תקן של שיר. [ליצירה]
תגובות