צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
תודה.יש להודות לעורכת שטרחה וקראה ובחרה.
צר לי עליו מאוד מאוד. במיוחד שכעת לאחר מסע הבאתם של החללים שומעים אמרות שכעת לא כדאי יותר להחליף חיילים בשבויים. כאילו המדיה שאבה את הכל לכיוון של גולווסר ורגב ז"ל וכלום לא נשאר לגלעד.
[ליצירה]
כבר שנים שאני קוראת את יצירותיו של רון שבדרך כלל מבטאות צער קיומי עמוק, אנושי, על רקע אורבאני.
ולעניין טכני, לרון וגם לאחרים - אם נראה להם.
נא להיכנס לעמוד יוצר אל היצירה.
בסוף כל שורה לעשות DELETE (כלומר לבטל את ה"שורה חדשה" )ואז להחזיק את SHIFT ולעשות ENTER (כלומר, שוב לעשות שורה חדשה אבל עם החזקת ה"שיפט"). ואז לא יהיו רווחים גדולים וכפולים בין השורות. זה חשוב מאוד ביצירות ממוחשבות המוגבלות על ידי מסגרת המסך.
[ליצירה]
לאריאן - את לא חייבת דין וחשבון לאף אחד כאן, לא לעורכים ולא להוצאות ספרים, לא למעניקי פרסים ולא לכותבי ההיסטריה הספרותית. ולכל אחד יש את הכישרון הקטן שלו שמתבטא באלפי צורות. לאו דוקא בכתיבה. לי נראה שהיכולת ליהנות מספרות ולאהוב ספרות שווה ואולי גם עולה על יכולתו של יוצר לכתוב. כבר כתב שייקספיר: many a flower are born to die unseen - פרחים רבים נולדו ומתו אלמונים. להצלחה בכתיבה יש משקל גם למזל ולהכרת האנשים הנכונים..
[ליצירה]
דימויים
דימויים מיוחדים - העכבר והחרכים, הנחש, הצמר של השמיכות
- לפעמים כשאני כותבת אני שומעת קול אומר בפנים - אל תשקרי - תכניסי את המילה האמיתית - ולפעמים כך אני עושה ולפעמים לאו (הרי לא כתבתי מאות שירים) ומה שאני רוצה לומר הוא שהשיר שלך עדיין עטוף בהרבה צעיפים. אך אין בזאת מן הביקורת כי אני לא חיה בעולמך וייתכן שכאן בצורה יש קוראים רבים שכבר היו בתוך הצעיפים הללו.
ליאורה
תגובות