ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- יהודי ציוני זל ותמים
- אומרים שהמים בים כבר חמים L.S.Berstein, They say that
- סִכּוּם מַצָּב (8.8.2014)
- זוֹ הָיְתָה חֲבוּרָה מְפֹאֶרֶת
- המשורר ...
קשור אלי
- [ליצירה] יש כישרון. נהניתי [ליצירה]
- [ליצירה] אני בעד חתולים ונגד מוסר השכל. [ליצירה]
- [ליצירה] כל טוב. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] הדס. אבל כעת זה לא ימי שלישי כמדומני. וחוץ מזה שאלה סתם - איך ידעת על הכתר הכפול ? הרי את כמדומני (שוב) ילדה קטנה ? [ליצירה]
- [ליצירה] לכל המגיבים. מלבד העובדה הנכונה שקיים בארץ חינוך אנטי דתי ושונא דת - דבר שקשה עד מאוד לשאת וגם הורס את נפשות הילדים שמגיל אפס אין להם שום אור לנפשם אלא רק חומר ותפעול שכל - קיים מצב שבו יש אנשים עובדים, אנשים שמשרתים בצבא, אנשים שנלחמים על קיומם בארץ קשה זו, ישראל.. וכפי שמדינות רבות בעולם רואות במדינת הישראל הציונית סמל לשחיתות ולדברים איומים ונוראים ומטיפים לאנטישמיות ולהשמדת המדינה (שני סעיפים נפרדים) בעזרת ותיווך הערבים הפונדמנטליסטים - כך בתוך ישראל עצמה הציבור החילוני רואה בחרדים אשר אינם משרתים בצה"ל, אינם נוהגים לעבוד עבודה המפרנסת את בעליה (ככל הידוע לי ואם לא אני מתנצלת) וגם מקבלים כספים ממסי המדינה - מעין טפילים אנושיים החיים על חשבון הציבור החילוני , מעמסה שאינה עוזרת לקיוום המדינה במלכות - בעולם החומר - אשר טענתם היא שתפילותיהם משמשות חיילים מטאפיזיים השומרים על ישראל - ולחילונים הם משמשים סמל שעליו ישליכו אבנים מתוך עגמת נפש ותסכול, מעין אנטישמיות לא נכונה בתוך ציבור חילוני ישראלי שקשה לי לכנות אותו יהודי. אני בטוחה שאם החיים לא היו כה קשים ומאוימים במדינתנו שכל שנה פורצות מלחמות על גבולותיה כלל לא היו מתייחסים למציאות הדתית. ומכל מקום, וזו האמת, רבים רבים מאוד אנשי הציבור החילוני שפשוט מהגרים לארצות אחרות, והדבר ביכולתם, כי הם בעלי מקצוע וידיעת השפה האנגלית.ותאמינו לי ששם לא אכפת להם לא מהחרדים ולא מהחילונים שהותירו מאחור. אבל ואולם - לעולם לעולם לא יקראו לבעלי הכיפות הסרוגות המשרתים בצה"ל טפילים, ואם יקרא מישהו לאדם כזה טפיל מגיעה לו סטירת לחי. מאידך פוגע מאוד וגם מבדיל מאוד בין הדתיים לחילונים היחס של מנהלי הישובות לפיגוע הנוראי בישיבה. ולא ידעתם כי כולנו שותפים לגורל הזה ? אני עצמי הייתי בפיגוע (ב"ה הכול בסדר) ואף ראש ישיבה לא יצא חוצץ בעבורי ואמר שצריך לנקום את נקמתי וכולי וכולי. וגם שואלת אני אתכם אם למשל המדינה הייתה מפסיקה לפרנס את החרדים שבמאה שערים ובבני ברק (אני מדברת מתוך אי ידע כללי ביותר) מה היו אז עושים הם והאם היו נשארים במדינה או מהגרים לארץ אחרת בה היה טוב להם יותר מבחינה כלכלית ? (אם בכלל היה מתאפשר להם זאת). שלא נדע יותר צער וזוועות ופורים שמח לכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] באיזה בגרות מדובר ? כזאת מנייר או השנייה ? [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] אביבסתיו - זו יצירה מאוד יפה. ואולם הסוף - סותר את ההפתעה והשאלה. חבל שסיפרת בסוף את הסוד -- לדעתי. יצירה מאוד יפה ומתנגנת. מה שלומך ? [ליצירה]
- [ליצירה] הדס. במפגש היוצרים שי דודיס הציע לכתוב יצירה על תמונת ילדות. ובמקרה שלי - שאני תמיד מסתכלת קדימה ולא אחורה - זה בלבל אותי והחלה משתלשלת היצירה הארוכה הזו שיש לה עוד חלק אחד שאינו גמור. השטיח הוא כמו שטיח החיים והדורות. לא רק השטיח שלי. באשר לשורה 12 - בימים ההם לא היה אולטראסאונד ולא ידעו מה יהיה מין הילוד. אני הייתי לבסוף בת יחידה. אבא נתן לי שם שני את שם אמו. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מבינה ראשים כאלה. הוא צריך להודות לך ולא להיפך. [ליצירה]
תגובות