ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- חומס - Homs
- השירה הפכה לדבר מגונה
- עֲצֵי הַזַּיִת בַּכִּכָּר חִיְּכוּ אֵלַי הַיּוֹם
- לָעֲצִיצִים שֶׁלִי לֹא קָרָאתִי בְּשֵׁם
- גן האהבה וויליאם בלייק (1757-1827),W.Blake, Garden of Love
קשור אלי
- [ליצירה] מעורר מחשבה רבה ... [ליצירה]
- [ליצירה] ובקריאה שנייה ממש יפה בעיני [ליצירה]
- [ליצירה] אוי.יצירה זו יש לשמור ביומן. אם רוצים להציק למישהו, סופר או משורר ( אהוב או להיפך ), אותה אפשר לשלוח על כרטיס ברכה. היא כתובה היטב ובקיצור (לטעמי), בחוש הומור ולעומק, ואין בה שלמות ללא בן זוג שעליה היא תשתלח או משתלחת. למרות הנסתר כאן של הממוען או הממוענת, יש לי הרושם שאלישע הועלה לרמות התדר הפיוטי פה על פסגת תדר גל מבזיק וזועם במקצת ..... [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה עדיין נאיבית אבל אהבתי.כן. [ליצירה]
- [ליצירה] יש פתגם: God is as big as your heart is [ליצירה]
- [ליצירה] Mashehoo ! [ליצירה]
- [ליצירה] חג שמח [ליצירה]
- [ליצירה] הרבה מאוד כאב לב מבוטא כאן, כאב לב על הטבע ההרוס וכאב לב על ההתקפות על המדינה. השורה "ארץ הצבא והצבר" אומרת הרבה מאוד, לדעתי, שורה מאוד מוצלחת, וייתכן שאת שתי השורות שאחריה הייתי מסירה או שותלת במקום אחר ביצירה. [ליצירה]
- [ליצירה] מי מדברת ? [ליצירה]
- [ליצירה] אריאן - למדתי משהו מאמילי (אם הבנתי נכון ) שכאשר יצירה יוצאת מהכשרה וכל אחד מוצא בה מהרהורי לבו אזי זה מוסיף לה. אני כתבתי למעשה על מחסומי האליטות והמדיה. והם הרי חיים היום שם בוירטואליות. אולי חשבתי על דודו טופז. אולי הגבתי למאמר קטן שקראתי בעיתון. מישהו שם תרגם יצירה לכבודו של אדם שהלך לעולמו וכתב שם שאת היצירה הזו כבר תרגם X ותרגם Y וגם הוא פעם תרגם וכעת הוא מלטש ומוסיף. וזה הופיע בעיתון עם שמות כל האיקסים וה-Yים (לכך התכוונתי שהם מתכתבים [ומפרסמים\מתפרסמים] בינם לבין עצמם כל עוד הם חברים ומקושרים) והרהרתי ביני לבין עצמי שהם המכובדים המקושרים מהעיתון וממקומות אחרים מתכתבים אחד עם השני ונעזרים בשמותיהם של אחד והשני וזו מין רשת וירטואלית שכזו. ולמחרת ספרו בטלוויזיה שגם האנציקלופדיה הוירטואלית ויקיפדיה - מסתבר שנשלטת על ידי 1500 מיוחסים, ומי שאינו ביניהם יקצר ממנו הסיכוי להוסיף לה. ונשאלת השאלה היכן המציאות, כאן - במקום בו אני יושבת - או שם במקום בו הם יושבים ? כי אנחנו הרי עולים\עולות על אותו GRID רעיוני ומשתתפים בו כולם, כמו בעולם של רעיונות ומחשבה, אלא שאת הקושאן על הדלת והמנעול לאותו מקום הם המחזיקים ולא אנחנו. ומסיבה זו מניחה אני כולם מגיעים לטוויטר ולפייסבוק. לא ניכנס לזה. וזו הייתה יצירה כועסת. תודה לכן אריאן ומלודי על דבריכן הנעימים וכי אתן רואות את היצירה על תקן של שיר. [ליצירה]
תגובות