צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
הערה\תוספת ליצירה שמתי ב
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=26451
כי לאחרונה אי אפשר להוסיף או לגרוע (במקרה שלי מכל מקום) ליצירות שכבר נכנסו לאתר הצורה.
[ליצירה]
על לא דבר.
ל"ילדה בחצאית" קראו "מלכה'לה", והיא אמרה לי את זה בשבוע בו היה הפגוע הנורא בבית לית. הייתי אז מורה לאנגלית בשני מקומות, בבית ספר של השלום [לא אנגוב בשמות] ובמכלללה דתית לאומית. הילדים בבית הספר של השלום (כיתת תיכון) בקשו ממני שנעשה שעור על הפיגוע ואמרתי להם שאני לא יכולה להפוך פיגוע לחומר פדגוגי [באנגלית]. אמרתי להם - "בשעת מחנך .?" והם אמרו שהמורים שלהם לא מדברים על הדברים האלה. באותו ערב (בערב ביום הפיגוע) המורים היו צריכים ללכת לגיבוש במועדון - ולמחרת שאלתי בחדר המורים "הלכתם ?" והם אמרו שכן. שאלתי "איך ?" מישהו ענה לי "אבל שילמנו". ויומים אחרי כן הייתי במכללה והייתי מבואסת - זה לא מילה. והמזכירה מלכה'לה שאלה אותי מה קרה - וסיפרתי לה. והיא אמרה לי:
"ליאורה'לה, את לא יודעת שאנחנו יהודים ? שזה הגורל שלנו 2000 שנה ?"
זהו. הלב נשבר. יש כאן שני עמים, עם החילונים ועם היהודים, וכל אחד פונה הפוך מרעהו, וכל אחד דוקא נעשה קיצוני יותר, והדור שלי היה בר מזל במידה שלא תתואר.
[ליצירה]
היי. תודה. אך זאת דרך כל בשר. לא הייתי רוצה שיהיה בשום דרך אחרת. טוב לי שהתנתקו ממני ושיש להם חיים אחרים. והם שונים ממני. ולא תמיד זה כך. אך לעתים, כל אדם חווה את הנבדלות שלו, אפילו מהקרובים אליו ביותר.
אני שמחה שכתיבתי מוצאת חן בעיניך. אך בחיים אנשים כמוני לעתים יחָשבו לשונים, על פי דרך התנהגותם ודיבורם.
חג פסח כשר ושמח.
[ליצירה]
כשתהחלתי לקרוא את זה הרהרתי ביני לביני שהיא כותבת יפה גם כשכותבת על דברים מציאותיים. ובהדרגה התחיל החומר "לנזול" והופיעה אותה דמות וחשבתי לי שגם כאן יש מספר מישורי מציאות אחד על רעהו ולבסוף, כשרחצה ידיים, הבנתי שהייתה בבית קברות.
תגובות