צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
הדימוי מיוחד ועם זאת מפריע לי מבחינה של פרספקטיבה. אני מסוגלת לראות את מי ש"הפך לאבן" כתוצאה מהתנהגות פוגעת ומאידך, הדימוי של הפסל שמתעופפים שחפים סביבו מעלה באסוציאציות שלי את פסלי הענק שבמאונט ג'פרסון בארה"ב, אלה פסלים של פני אדם במחצית פלג גוף (נשיאי ארה"ב) והם גדולים ביותר.
יצירה יפה. אולי באמת צריך לעשות משהו עם הכתב אך אני לא יודעת איך.
[ליצירה]
שלום לך ארז ליטמן. מזמן לא קראתי את שיריך היפים והרומנטיים.
במיוחד אהבתי את השורות:
לֹא אֲדַמְיֵין דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת
וְאֶגַּשׁ לִפְתּוֹחַ לְמַרְאֶה הַחֲשֵׁכָה
[ליצירה]
לפרידמן.
מספרים שגדולתה של ג'יין אוסטין הייתה בכך שכתבה רק על חומרים מהחיים. היא הייתה רווקה, לא נשואה, חייתה כמדומני לצד אחותה, אולי כמו התוכונה שהיו מביאים לתוכון המגעיל רוצח הנשים שכל כך עצבן אותך (מדוע ?)
והצליחה ג'יין אוסטין לברוא מהעולם היומיומי ואני מתארת לי הצייקני והדתי (כמדומני גיסה היה כומר, אך לא קתולי) עולם המדבר באנושיות האדם באשר הוא.
מכל מקום, מאיר, רק תחליף את המילה תוכונים במילה גבר, אישה, אז תראה שאישה שבעליה מתים, אומרים עליה שהיא קוטלת גברים, וגבר שנשותיו מתות, בסיפור הזה מכל מקום - שמדבר רק בתוכונים, יקנו לו תוכונה חדשה, כי כל אחד צריך לחיות ממשהו.
אז יש אנשים שרואים בסיפורים את דפי זהב. ובתוכון אולי צלי תרנגולת בגריל.
ויש אנשים שרואים כל מיני דברים בהם.
אתגר לך - כתוב נא אתה סיפור ואנו כאן באתר נקרא אותו בעניין.
[ליצירה]
וגם קטע של תובנה חדשה הרווחתי מקטע אנושי זה. אמת שאנו משוחחים לעתים עם המתדלקים והם בתקן דומה לשל הספר (במספרה) ששומע את כל הרכילויות ומצבי הרוח.
נקודת המפנה מהקדורנות אל האור בקטע כה צנועה ויפה, כשהמספרת מסוגלת להביט כלפי חוץ ומבחינה בשמו של המתדלק, יעקב, הופך למשהו אישי, וכל העולם נעשה יפה יותר כאילו כעת העולם מכיר אותנו ולא יפגע בנו
תגובות