ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- אינו יודע שפת אדם
- עֲצֵי הַזַּיִת בַּכִּכָּר חִיְּכוּ אֵלַי הַיּוֹם
- עוֹד מְעַט יִפְרַח הַקַּיִץ
- שנאת תל אביב
- ניסן בחרציות (קובץ)
קשור אלי
- [ליצירה] אני אחפש אותו. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] טוב שי (והדס). יצירה זו נמצאת על אותו דף במחשב שלי עם היצירה ששמתי היום (המשורר) ועם יצירה נוספת על משוררים שעוד לא שמתי בצורה. למעשה הופיעו כולן בפרק זמן אחד (אולי יום אולי שעה) אולי עקב צפיה על יוצרים מיוחצנים בטלוויזיה. ועל דליה רביקוביץ נכתב "אטיוד לטיוטה". חבל שהלכה. [ליצירה]
- [ליצירה] מנחם, בָּשורה שָׁם הֵד הֲיִי אֶל הַסָּמָאדְהִי צְאִי ניסיתי לכתוב את המילה סמאדהי בעברית, אותם צלילים, שם-הד-היי -> סם-אד-הי הרגשת ? [ליצירה]
- [ליצירה] מחזוריות והתפתחות יפים מאוד אשר מובילים את הקורא כחלק מהיצירה הנוסף לתוכנה, והסיום אשר מעלה לתחיה מחדש את היונה "בלב ילוד נבואי". [ שורה שניתן לנחש את משמעותה בדרכים שונות]. והייתי מוסיפה - ללא קשר ליצירה - ורק באשר לדימוי ולצבע הלבן: ויש יונה לבנה אחת שוכנת, נכמרת ונשמרת בלבם האדום של בני העדה הזהב השחור של בת ישראל וארץ מולדת [ליצירה]
- [ליצירה] ל-אנוכי ק. אני חושבת שעינת היא משוררת גם כשכותבת פרוזה והקטע הזה יצא ממקום של שירה ולא פרוזה ועל כן הדברים שאתה (את ?) מציינ(ת) כחסרים לא שייכים שם לעניין. רק הרגע, מגע האבנים , הוויה מתמשכת. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] היי, אולי מספיקה אמונה ולא צריך להוכיח ? [ליצירה]
- [ליצירה] גם הרעיון עצמו וגם תיאור האישיות ... והגברת עם הציפורן (ציפורן של אצבע) כמו (זה הדמיון שלי) שולה משהו ארוך מבין העלים ומכניסה אותו למקורה ... [ליצירה]
- [ליצירה] על לא דבר. ל"ילדה בחצאית" קראו "מלכה'לה", והיא אמרה לי את זה בשבוע בו היה הפגוע הנורא בבית לית. הייתי אז מורה לאנגלית בשני מקומות, בבית ספר של השלום [לא אנגוב בשמות] ובמכלללה דתית לאומית. הילדים בבית הספר של השלום (כיתת תיכון) בקשו ממני שנעשה שעור על הפיגוע ואמרתי להם שאני לא יכולה להפוך פיגוע לחומר פדגוגי [באנגלית]. אמרתי להם - "בשעת מחנך .?" והם אמרו שהמורים שלהם לא מדברים על הדברים האלה. באותו ערב (בערב ביום הפיגוע) המורים היו צריכים ללכת לגיבוש במועדון - ולמחרת שאלתי בחדר המורים "הלכתם ?" והם אמרו שכן. שאלתי "איך ?" מישהו ענה לי "אבל שילמנו". ויומים אחרי כן הייתי במכללה והייתי מבואסת - זה לא מילה. והמזכירה מלכה'לה שאלה אותי מה קרה - וסיפרתי לה. והיא אמרה לי: "ליאורה'לה, את לא יודעת שאנחנו יהודים ? שזה הגורל שלנו 2000 שנה ?" זהו. הלב נשבר. יש כאן שני עמים, עם החילונים ועם היהודים, וכל אחד פונה הפוך מרעהו, וכל אחד דוקא נעשה קיצוני יותר, והדור שלי היה בר מזל במידה שלא תתואר. [ליצירה]
תגובות