ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- בְּלֵייז חָתוּל בֵּן שֶׁבַע
- עוד יבואו שירים
- לא שרתי על במות הקולקטיב*\עץ היתמות של מרגריטה(2 יצירות)
- הצער הוא שלי וגם האושר
- ביתי קטן כראש סיכה אגדת זרע החרדל א The Mustard Seed*
קשור אלי
- [ליצירה] ואני סתם הרהרתי לתומי אם מגיע לכם מזל טוב. שיר מלא אהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] קיבלתי מייל להעביר למדינה: [אני מתנצלת בפני שומרי שבת שבכאן] במייל כתוב: כמו שהוא יושב בחושך,גם אנחנו נשב תשלחו מייל זה לכמה שיותר אנשים כי ביום שישי ב-5/12/08 בשעה 22:00 בערב בדיוק,כולם מכבים את האורות בבתים למשך עשר דקות כאות הזדהות עם מצבו של גלעד שליט. כי כמו שהוא יושב בחושך,גם אנחנו נשב!! [ליצירה]
- [ליצירה] דוד, כי עד שֶשַּי לא ניקד חשבתי שכתובה שם מילה באַלִיפִית (שפת האֶלְפִים) או שפה מסתורית אחרת וחשבתי שכתוב שם "אִינְגָּבּוּל' , מילה יפה וחזקה, נורדית או כתונית (כלומר, מהעולם התת קרקעי שבתוך הקדמה), אני חושבת שכרגע המצאתי / המצאנו מילה. בתוך גומה באדמה חי לו אינגבול בן שנה קרניו עוד לא צמחו ממש ופרוותו בצבע דבש וקול לו יש של געייה כחצוצרת ברזל הומה ואמא אינגבולה מגיבה בשעטה אל הגומה אל אינגבולי עוללה עטין נחושת לו שלפה ובחלב אדום היא מניקה. [ליצירה]
- [ליצירה] נ.ב.למצלול. בקשר ל"עִיבְרוּת". כן, זה עלה בדעתי אם כי איני יודעת אם שנינו מתכוונים לאותו הדבר. אני מתכוונת למשפט "משוט בארץ ומהתהלך בה" וביצירה מופיע במשפט "ויש ימים ביער עד נשוט ונהלך". אך לא תמיד זה מתאפשר ואין זה עקרוני לי. איך שיוצא. [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר יקרה. איני מסכימה אתך לחלוטין. בעולם העשייה אני נמצאים בקצה קרן הבריאה ואילו החלומות נמצאים במקום אחר. כאן הכללים הם אחרים . אם הכל היה כדברייך לא היה צורך בתפילה ובכמיהה כי הכל היה ניתן להשגה כאן. אך באופן עקרוני את צודקת מאחר שלחיות לגמרי בעולם אחר זה פספוס של החיים. פעם כתבתי יצירה שנקראת "איפה הייתי כל השני" והיא לא ב"צורה" כי אני לא לגמרי מרוצה ממנה. אך אני אשלח עותק שלה לך ולהדס. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, אמילי. לפעמים אני מתפלאה בעצמי כשמחזירים אותי ליצירות שכתבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל המגיבים. מלבד העובדה הנכונה שקיים בארץ חינוך אנטי דתי ושונא דת - דבר שקשה עד מאוד לשאת וגם הורס את נפשות הילדים שמגיל אפס אין להם שום אור לנפשם אלא רק חומר ותפעול שכל - קיים מצב שבו יש אנשים עובדים, אנשים שמשרתים בצבא, אנשים שנלחמים על קיומם בארץ קשה זו, ישראל.. וכפי שמדינות רבות בעולם רואות במדינת הישראל הציונית סמל לשחיתות ולדברים איומים ונוראים ומטיפים לאנטישמיות ולהשמדת המדינה (שני סעיפים נפרדים) בעזרת ותיווך הערבים הפונדמנטליסטים - כך בתוך ישראל עצמה הציבור החילוני רואה בחרדים אשר אינם משרתים בצה"ל, אינם נוהגים לעבוד עבודה המפרנסת את בעליה (ככל הידוע לי ואם לא אני מתנצלת) וגם מקבלים כספים ממסי המדינה - מעין טפילים אנושיים החיים על חשבון הציבור החילוני , מעמסה שאינה עוזרת לקיוום המדינה במלכות - בעולם החומר - אשר טענתם היא שתפילותיהם משמשות חיילים מטאפיזיים השומרים על ישראל - ולחילונים הם משמשים סמל שעליו ישליכו אבנים מתוך עגמת נפש ותסכול, מעין אנטישמיות לא נכונה בתוך ציבור חילוני ישראלי שקשה לי לכנות אותו יהודי. אני בטוחה שאם החיים לא היו כה קשים ומאוימים במדינתנו שכל שנה פורצות מלחמות על גבולותיה כלל לא היו מתייחסים למציאות הדתית. ומכל מקום, וזו האמת, רבים רבים מאוד אנשי הציבור החילוני שפשוט מהגרים לארצות אחרות, והדבר ביכולתם, כי הם בעלי מקצוע וידיעת השפה האנגלית.ותאמינו לי ששם לא אכפת להם לא מהחרדים ולא מהחילונים שהותירו מאחור. אבל ואולם - לעולם לעולם לא יקראו לבעלי הכיפות הסרוגות המשרתים בצה"ל טפילים, ואם יקרא מישהו לאדם כזה טפיל מגיעה לו סטירת לחי. מאידך פוגע מאוד וגם מבדיל מאוד בין הדתיים לחילונים היחס של מנהלי הישובות לפיגוע הנוראי בישיבה. ולא ידעתם כי כולנו שותפים לגורל הזה ? אני עצמי הייתי בפיגוע (ב"ה הכול בסדר) ואף ראש ישיבה לא יצא חוצץ בעבורי ואמר שצריך לנקום את נקמתי וכולי וכולי. וגם שואלת אני אתכם אם למשל המדינה הייתה מפסיקה לפרנס את החרדים שבמאה שערים ובבני ברק (אני מדברת מתוך אי ידע כללי ביותר) מה היו אז עושים הם והאם היו נשארים במדינה או מהגרים לארץ אחרת בה היה טוב להם יותר מבחינה כלכלית ? (אם בכלל היה מתאפשר להם זאת). שלא נדע יותר צער וזוועות ופורים שמח לכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, כן, ילד. אך לא. בסוף היצירה נאמר: "פעם חשבתי שאני לבד" בגוף העבר. ולא בגוף ההווה בו קיימות הציפורים - אתם כמובן. וּבְלִיל סַגְרִיר סוּפָה וְגֶשֶׁם חוֹמֵק מֵעַיִן אָדָם וְסֵפֶר הִבְקִיעַ שְׁלַל פֵּרוֹת קְטַנִּים לַצִּפּוֹרִים וּכְלֵי הַזֶּמֶר וַאֲדוֹנוֹ אֲשֶׁר שֵׂיבָה זָרְקָה מִכְּבָר בשערו פָּתַח תְּרִיסִים אֶל הֶחָצֵר אָמַר "שָׁלוֹם", לָחָבֵרוֹ. [ליצירה]
- [ליצירה] אל העורך מדוע הלינקים ששמתי לא פועלים ? [ליצירה]
- [ליצירה] פאתוס יקר. יפה הפירוש שלך. אני השתדלתי לא להיכנס לאינסוף הפירושים ופשוט תרגמתי ככתובו והעמדתי פנים שהיא מדברת בשמו של רובה .... זה הידיד ובן הלוויה של הגבר והצייד. אך המשך הפירושים בדרגה שניה ושלישית, דהיינו מהמשוררת אל הרובה ומהרובה אל בן הלוויה של הגבר ומבן הלוויה העברה לבת לוויה לאישה וכולי וכולי לא נכנסתי כי זה לאינסוף. ובאמת רואים שאתה נכנס לשם ואני מניחה שמפרשים ומבקרים רבים נכנסו לשם. קראתי שבימי חייה רק 7 יצירות שלה התפרסמו. ובסך הכול היא חייתה כרווקה, בבידוד, כמעט לא יצאה מביתה. קשה לדעת איך פועל מוח של אישה מחוננת בשנים ההן לפני 200 שנה ואיך הוא מחווט ואיזה נתיבים יש בו ... זו יצירה שמראה את שני הקטבים האולטימטיביים בנפש ... האחת מראה את מה הייתה יכולה להיות לבן זוגה, והשניה מראה את הטרגדיה - חייה אינם בידה ואין לה את הכוח למות ... [ליצירה]
תגובות