צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
יש בויקיפדיה רשימה של משוררים ויוצרים שהתאבדו. אני חושבת שעדיף לחיות ולהיות חזקים מאשר לעמוד על זכות האגו שלנו להיות מוזר ומוכר ומקובל על ידי כל המעריצים עקב יוצאות הדופן הזו ולהגיע למצב של התאבדות. זה הסיכום שלי לעניין.אנחנו עם ששרפו לו שישה מיליון ומי ששרד התאמץ להמשיך להחיות ולא להיכנס הביתה חולה ולהשתיק את כל המשפחה ולהתהדר בשם משורר.
[ליצירה]
הרבה מאוד כאב לב מבוטא כאן, כאב לב על הטבע ההרוס וכאב לב על ההתקפות על המדינה. השורה "ארץ הצבא והצבר" אומרת הרבה מאוד, לדעתי, שורה מאוד מוצלחת, וייתכן שאת שתי השורות שאחריה הייתי מסירה או שותלת במקום אחר ביצירה.
[ליצירה]
כנפי שחר יקרה. איני מסכימה אתך לחלוטין. בעולם העשייה אני נמצאים בקצה קרן הבריאה ואילו החלומות נמצאים במקום אחר. כאן הכללים הם אחרים . אם הכל היה כדברייך לא היה צורך בתפילה ובכמיהה כי הכל היה ניתן להשגה כאן.
אך באופן עקרוני את צודקת מאחר שלחיות לגמרי בעולם אחר זה פספוס של החיים.
פעם כתבתי יצירה שנקראת "איפה הייתי כל השני" והיא לא ב"צורה" כי אני לא לגמרי מרוצה ממנה. אך אני אשלח עותק שלה לך ולהדס.
[ליצירה]
ובכן - לא ברור שהבנתי הכול אבל - אבי התייתם בגיל 13, למד בבית מדרש למורים בירושלים אצל דינור ואולי עגנון, חי כ"מתקדם" (דהיינו כחילוני), לא צם בכיפור ואכל הכול, והביטוי הדתי היחיד שראיתי אצלו היה נר נשמה שהדליק במועדים. לדעתי היה לו ריב עם הקב"ה. הוא גידל אותי ללא אם ושלושה דברים לימד אותי (אבל לא כפה עלי !!!): את ברכת נרות השבת, שש מילים של "שמע" ולהישבע ב"הן צדק". עשה את חובתו. יצא לו להיפגש עם מלכים, עם המלך אמן אללה מאפגניסטן, עם המלכה יוליאנה, עם פידל קסטרו (יש לי תמונה) ואולם חייו היו קצרים והסוף מאכזב.
בידו של הקב"ה ניתן להבחין בכך שמצדה של אמי ושתי אחיותיה לא היו ילדים מלבדי, ולאבי ושני אחיו לא היו בנים, רק בנות, וכולם מלבדי בחו"ל, ולא נדבר על השאר, ורק אני יחידה, יהודיה, בישראל שטופת המלחמות נישאתי והולדתי בת ובן וכולי. מה חשב לעצמו הקב"ה כאשר לשש נפשות, שלוש אחיות ושלושה אחים לא נתן ילדים או שלל מהגזע שלהן את המשך חיי היהדות מלבדי (בלי עין הרע) ואיפשר לי לחיות כאן בדור הזה - אין בפי הסבר.
אולי במהלך הדורות היו הרבה סיפורים כאלה אלא שלא התאפשר ליהודים לחיות זמן רב ביחד ולהאריך ימים כדי לדעת מה קורה במשפחותיהם.
אכן הוא היה טוב אלי וגם לאבי ז"ל. אלא שאבא הלך לעולמו לפני שכל הדברים האלה התרחשו ונגללו לפני.
ייתכן שכאן חלק מדרך הנפתולים של אבי.
[ליצירה]
נכון, לגוד. לי זה קרה כמדומני פעמיים או שלוש ואחר כך הסתדר מעצמו. כ"כ היצירות שלי לפעמים מתקצ'מקות והן נראות בסדר בעמוד העריכה אבל לא מופיעות או רק חלקים מהן בעמוד הציבורי. אלא שאת זה בדרך כלשהי אפשר לתקן וזה לדעתי עניין של התוכנה. וכבר היו לי (ולדעתי עדיין יש לי כי אני כבר לא נכנסת לשם יותר) יצירות שהמחשב לא מוכן לאפשר לי לתקן אותן או לשנות בהן ואומר לי משהו שאין מקום יותר (לא זוכרת בדיוק). אז זהו. לא חשוב. הכול לטובה. שבת שלום.
תגובות