ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- שִׁיר הַמִּלִּים ( שיר המילים )
- קטע בגווד גיטה - שירהּ של הודו
- הַפֵיוֹת ֹשָבוּ לַבַּיִת שֶׁל עֶדְנָה
- יצירות נוספות תחת שמות אחרים additional works under other names
- געגועים
קשור אלי
- [ליצירה] כן. לדעתי עושה מצב רוח טוב. חג שמח שיהיה לנו. [ליצירה]
- [ליצירה] ליוסף ק. טעות עשית כשאיחדת את שירי עם שירך באתר http://www.sign4y.org. ובניגוד להסכמתי לאיחוד הלא קדוש הזה. ביקשתי ממך בפירוש לא לאחד את השירים. וכעת אומר לך בפירוש: שיר זה הוא שיר על אישה מוכה. זאת אישה ששמים אותה גבוה על איצטבא, אם היא תזוז היא תיפול ותישבר. והיא לא הגיעה לשם בעצמה. מישהו שם אותה שם. זאת אישה שאינה יכולה לזוז, אולי אין לה מכונית, אולי היא קשורה, זאת אישה שלמעשה כלואה בביתה ואם תזוז היא תיפול ותישבר כי שם אותה הגבר כאגרטל על איצטבא במקום גבוה ומסוכן עבורה ועליה להיזהר. ובנוסף, הגבר שדד את פנימיותה ולא נותר ממנה הרבה, רק שאריות. וזה כתוב בשיר בפירוש "שאריותיה" ומה הוא עושה בשאריותיה ? הוא חובט אותן. וכך כתוב: "והיא כבדה, לזוז לא יכולה והוא חובט בה את שאריותיה." כל זה מתרחש בבית של המשפחה האידיאלית הזו. אולם כלפי חוץ - איזה יופי, ששון ושמחה, כולם משבחים ומקלסים, היא השולחן, הבית, היא כבוד, איזו בעלת ביית. וחוץ מזה, היא גם חתיכה לא נורמלית משהו, כל כך נשית - "ריח של אישה על ירכיים", וגם הוא הגבר מנצל אותה עד הסוף , את המסכנה שכלואה למעלה על האיצטבא כבדה ולא יכולה לזוז ורק שארית - בלילה הוא עושה בה את מעשיו. אני ביקשתי ממך לא להשתמש כך בשיר .עשית מעצמך צחוק כי אינך קורא שירים עד הסוף, רק באופן סלקטיבי, והתעלמת משורות קובעות לגבי המשמעות, ובמיוחד מהשורה "והוא חובט בה את שאריותיה" שאינה משתמעת לשתי פנים. אני מציעה לך להסיר את השיר משם. ליאורה שבת שלום [ליצירה]
- [ליצירה] והכי קשה שזה נכון ... [ליצירה]
- [ליצירה] להציץ והקיץ: על משאית זבל ירוקה בתל אביב הופיעו המילים: אז חוורון גדול האיר את הרחובות והשוקים. עמד נטוי על פני העיר נחשול שמים ירוקים. אלתרמן - ואכן ציטטתי זאת כאן ב: http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=27815&code=3497 ולדעתי יש מצבי קליטה של העולם אשר השפה של בני המערב אין לה מילים בעבורם ..... [ליצירה]
- [ליצירה] לעם פלשטין מוקדש אַין עוד עם אחד כזה פרימיטיבי; עם, שצורת מטבע לא יִדע. זוהי חבורת נבערים וחלולי מֹח, שמעצמה לא איכפת לה. וכל היום מתפוצצת עיניהם, מביטות בקנאות לעבר גן העדן ושהידים בעוורון חושים מלא, במולֶך בוטחים. ובדגון המלחמה ואויפוריית גדלות מדומה בם אוחזת; ובכל מקום שם רגלם דורכת היא פורצת. חרף שהכל אל פי הפחת קְרֵבִים. אַין עוד עם אחד כזה פרימיטיבי! [ליצירה]
- [ליצירה] שלום. גניבה לא משתווה לי עם "תאווה" "הנחש" "הממית". יכול לכתוב סיומות כרצונו אך גניבה בסופרמרקט אינה - "תאוות הנחש הממית". [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה הזו הייתה פעם ביצירה לפי השידרוג אולם אינה מעוצבת שם באורח הנכון. ולא ניתנת לתיקון. אז הכנסתי שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] Imho a distinction should be drawn between an unclean soul and an unclean body. And it is seen i n this work. Both consider the woman`s *body* there unclean. But their thoughts and minds are different. [ליצירה]
- [ליצירה] לאילה יקרה מזל טוב וכל טוב. ליאורה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, כן, ילד. אך לא. בסוף היצירה נאמר: "פעם חשבתי שאני לבד" בגוף העבר. ולא בגוף ההווה בו קיימות הציפורים - אתם כמובן. וּבְלִיל סַגְרִיר סוּפָה וְגֶשֶׁם חוֹמֵק מֵעַיִן אָדָם וְסֵפֶר הִבְקִיעַ שְׁלַל פֵּרוֹת קְטַנִּים לַצִּפּוֹרִים וּכְלֵי הַזֶּמֶר וַאֲדוֹנוֹ אֲשֶׁר שֵׂיבָה זָרְקָה מִכְּבָר בשערו פָּתַח תְּרִיסִים אֶל הֶחָצֵר אָמַר "שָׁלוֹם", לָחָבֵרוֹ. [ליצירה]
תגובות