דַּלְתוֹת הַבִּנְיָן הָיוּ פְתוּחוֹת לִרְוָחָה.
בּוֹנִי הֶחָתוּל הַזָּקֵן הִצְלִיחַ לְטַפֵּס הַבַּיְתָה
עָלָה אֶת הַמַּדְרֵגוֹת אַחַת לְאַחַת
כְּשֶׁגַּבּוֹ מְאֻמָּץ בְּגִבֶּנֶת  שֶׁל זִקְנָה.
נִיחוֹחַ יַסְמִין הִתְנַשֵּׂא מֵהַמַּרְצָפוֹת
שֶׁנִּשְׁטְפוּ הַבֹּקֶר עַל יְדֵי הַמְנַקֶּה.
יוֹם שִׁשִּׁי חֹל הַמּוֹעֵד.
בַּחוּץ מֵעֵבֶר לִזְגוּגִית דֶּלֶת הַכְּנִיסָה
הִמְתִּינוּ הַחֲתוּלִים -
"לְכוּ, לְכוּ מִכָּאן, עוֹד מֻקְדָּם" -
אָמַרְתִּי לָהֶם וְנִכְנַסְתִּי לַמְּכוֹנִית.
לֹא הִתְנַעְתִּי.
בָּרְאִי הַצְּדָדִי רָאִיתִי אֶת הָאֵם הַטְּרִיָּה
מְגַלְגֶּלֶת עֲגָלָה חֲדָשָׁה מִבַּעַד לַדֶּלֶת;
הִיא לֹא הִבְחִינָה בִּי וַאֲנִי שָׁתַקְתִּי.
צָפִיתִי בָהּ בַּחֲשָׁאִי, בַּהֲנָאָה מְצִיצָנִית.
הָיְתָה מְחַיֶּכֶת וּמְמַצְמֶצֶת
מְמַלְמֶלֶת לַתִּינֹקֶת שֶׁלָּהּ
מִלִּים שֶׁל שְׁטוּת
אַחַר כָּךְ יָצְאָה אֶל הָרְחוֹב,
מוֹתִירָה בְּעִקְבוֹתֶיהָ שֹׁבֶל סָגֹל
שֶׁל אֹשֶׁר שָׁקוּף,
שֶׁהִתְלַוָּה לְזִמְרַת הַצִּפּוֹרִים.
הֵן הִמְתִּינוּ.
לְאַחַר שֶׁהַחֲתוּלִים יְסַיְּמוּ אֶת אֲרוּחָתָם
יִצְנְחוּ וְיִתְפַּרְנְסוּ מִן הַשְּׁיָרִים.