שום ציפור לא באה בלילה
לבקר אותי בחלומותיי
שנתי כאוצר כבדה
והחלומות נמנעים ממני.
חברתי רינה
זוכרת את כל חלומותיה
היא מספרת ואני מפרשת
הציפורים מבקרות אצלה
והעצים והמשעולים
רוקדת ריקודים סוערים
מתפרקת
ואני – כמו אמודאי בחליפת כספת
צוללת במים עמוקים
הרחק שוקעת
לחפש את הספינה
טרופה לעד בין קרחונים
אולי שם נמצאות נברשות הבדולח
מאירות בנשף על יקירי לבי
מגששת
במים קפואים אפלים
כה קרים
דבר לא שולות ידיי מהעמקים
שום חלום או שיר
רק התקרה הזקוקה לסיוד
ניבטת כעת אל עיניי הפקוחות
לרווחה.
תחלמי בשבילי