מרובעים(רובעיאת) מאת עומר כיאם
Rubaiyat of Omar Khayyam (Persian: رباعیات عمر خیام)
The Rubaiyat
By Omar Khayyam
Written 1120 A.C.E.

http://classics.mit.edu/Khayyam/rubaiyat.html
www.omarkhayyamrubaiyat.com/ - Cached - Similar
Rubaiyat of Omar Khayyam

FitzGerald´s Rubaiyat of Omar Khayyam was first published in 1859. It contained 75 quatrains, and was an interpretation not a literal translation of the ...
www.omarkhayyamrubaiyat.com/background.htm -
http://www.therubaiyat.com/

להלן כ-60 מרובעים שתרגם אברהמוף. (הוא תרגם ב-120). המרובעים, או "הרביעיות" כפי שקרא להם שעה שתרגם אותן מהמקור הפרסי, נמצאים היום במרשתת וניתן להשוות ולבדוק מה תרגם.

תוספת להקדמה, יולי 2010.
לאחרונה התברר לי שברשותו של אברהמוף היו שני ספרי תרגום

האחד: The Quatrains of Abolefat`H Ghia`th-E-Din jEbrahim Khayam …Published by Tahrir Iran Co.,

ספר אירני זה הוא מפואר ! התרגום מופיע בו בארבע שפות, בצד אחד אנגלית, צרפתית, גרמנית – ופרסית (כנראה פרסית), ובצד השני ציור ומתחתיו מרובע נוסף.  לא מצאתי תאריך הוצאה לאור אלא שמההקדמות של המתרגמים בשפות לעז מצאתי " Few words from the Painter" ושם הוא כותב את התאריך שלו:

Tehran, Shahriver 1333

Akbar Tajvidi

על פי "הופך תאריכים" הכוונה ל-1914, ואולם בעמוד XL בין ההקדמות, מופיעה הקדמה של פרופסור סעיד נפיסי, וכותב בסיומה: 30 ביולי, 1955. נראה לי שאברהמוף אולי קנה את הספר, אך לא השתמש בו. . אותו ספר בנוסף גם פגום, וישנם בו עמודים ריקים מדי פעם. למשל, הדף בו צריך להופיע מרובע 48 ריק ואין בו דבר.

הספר השני: תרגומו של בנציון שלום בהוצאת "גזית" תל אביב. לא מצאתי על הספר תאריך הוצאה לאור ואולם יש עליו חותמת של אבי ז"ל, של המשרד "אחים אברהמוף" מתאריך 10 לדצמבר, 1939. אני רוצה לדמיין שקנה לעצמו את הספר כמתנה ליום הולדתו שחל ב-5 בדצמבר. בספר זה הוא סימן במספר מקומות את מספר המרובע שהוא תרגם על פי המספור של עצמו. למשל:  עמוד 66 אצל בנציון שלום:

"המון צבעונים את השדה כיסה
הפריח מדמי-מושל גדול, נישא,
וכל סיגל חמוד, ינץ מאדמה,
נובט מגוף –רעיה, מתק כאור ניסן."

מסומן אצלו במספר 48, דהיינו, כאן למטה:

.
מרבדי צבעוני הצצים בערבה,
הם דמי קיסר שנשפכו במריבה,
וכל סיגליה הצומחת בארץ
היא כתם יופי של פני אהובה.

לאחרונה הבחנתי כי אברהמוף סימן בספרו של בנציון שלום את מספרי המרובעים במספרים גבוהים, כגון 140. התרגום המודפס שלו שבידי  הגיע רק למספר 131. זה הפליא אותי. לבסוף מצאתי פנקס קטן מתפרק בו היה התרגום כולו בכתב יד, יש בעט ויש בעיפרון, והגיע שם עד249. ואני מקווה אולי פעם לסיים להדפיס את הכול ולהעלות באתר. כמו מכתב בבקבוק.

אברהמוף שהה באפגניסטן בשנים 1928-1929 ואחר כך שנה או שנתיים בפרס. הוא השאיר אחריו תרגום מודפס במכונת כתיבה, ולכל מרובע נתן מספר. אלא שמבלי היכולת להשוות לא יכולתי לדעת לאיזה מרובע התכוון. איני יודעת באיזה מקור השתמש. כך למשל, המרובע שהוא מסמן כמספר 4, מופיע אצל המתרגם האנגלי Arthur B. Talbot 1908 כמספר 6, ועל פי התוכן ניתן לזהות שהינם אותו המרובע. כך:

" סֵפֶר הַסְּפָרִים קוּרְאָן נִקְרָא,
וּבְכָל זֹאת לֹא בְּעִיּוּן נִקְרָא;
סָבִיב הַגָּבִיעַ חָקוּק פָּסוּק,
ואוחזהו מִיָּד, בִּקְרִיאָה עָסוּק.."

ואילו טלבוט כותב..:..
We dabble in the Qur´án now and then,
Read, and repent, yet fall from Grace again;
But in the goblet is engraved a text
That greets eternally the eyes of men.

http://www.therubaiyat.com/

(באותו מקום ערכו טבלה עם השוואה עם תרגומו של פיצג´רלד, (השוואה בין תרגומים)  ולאותו מרובע כלל לא מופיע תרגום אצלו. במקום אחר נכתב שפיצג´רלד פרסם ב-1859 75 מרובעים, וכי תרגם על על דרך הסיבור (אינטרפרטציה) ולא נצמד - was an interpretation not a literal translation .

www.omarkhayyamrubaiyat.com/background.htm -

מייחסים לעומר כיאם בין אלף ל-1200 מרובעים.

התרגום נכתב בכתיב הישן, לא הכתיב המלא, ואף לא נוקד. אני מוסיפה את הניקוד...

1.
אל תִּבֶז לַסּוֹבֵא, כִּי יִשְׁתַּכֵּר,
 וְנַפְשְׁךָ מְלֵאָה חֵנֶף וְשֶׁקֶר.
הִתְהַלַּלְתָּ – בְּסוֹד יַיִן לֹא בָּאתָ
וּפְעָלֶיךָ, אָוֶן עַד אֵין חֵקֶר.[1]

2
מִי זֶה יַבְטִיחַ כִּי נִחְיֶה מָחָר ?
הָבָה נַצְהִיל אֶת הַלֵּבָב שֵׁכָר.
יָפָתִי כַּלְּבָנָה! סִבְאִי בְּאוֹר הַלְּבָנָה
פֶּן מָחָר יִהְיֶה כְּבָר מְאֻחָר.

2.
 [אחר, בכתב יד]
אִם בַּמָחָר אֵינְךָ בָּטוּחַ
הַיּוֹם בְּיַיִן לֵב קוֹדֵר שמח
יָפָתִי כַּלְּבָנָה! סִבְאִי בְּאוֹר הַלְּבָנָה
פֶּן מָחָר לֹא יִמְצְאֵנוּ הַיָּרֵחַ

O, Queen of night, for whom my spirit yearns,
Drink of the wine of life while yet life burns!
How know´st thou that thou art not the one
To whom no moon or morrow e´er returns?

[תרגום של טלבוט:

Ah, Moon of my Delight who know´st no wane, 
The Moon of Heav´n is rising once again: 
How oft hereafter rising shall she look
Through this same Garden after me -- in vain!

[תרגום של פיצג´רלד.
3.
בפונדק זה, לאיזו תקוה הַ"מּוּלָא"
לֶאֱלֹהִים יִתֵּן לִבּוֹ. – בְּאַלְלָה !
הֵן בִּרְצוֹתִי לָנוּחַ קָט,
קָרָא לוֹ: הַמָּוֶת – יַאלְלָה !!!

4. (6)
סֵפֶר הַסְּפָרִים קוּרְאָן נִקְרָא,
וּבְכָל זֹאת לֹא בְּעִיּוּן נִקְרָא;
סָבִיב הַגָּבִיעַ חָקוּק פָּסוּק,
ואוחזהו מִיָּד, בִּקְרִיאָה עָסוּק.

We dabble in the Qur´án now and then,
Read, and repent, yet fall from Grace again;
But in the goblet is engraved a text
That greets eternally the eyes of men.
(תרגום של טלבוט: www.therubaiyat.com/

5.
בְּמוֹתִי בְּיַיִן רְחָצוּנִי,
וּבְהִמְנוֹן שִיר יַיִן קִבְרוּנִי;
אִם בְּיוֹם הַתְּחִיָּה אוֹתִי תְּחַפְּשׂוּ
בֶּעָפָר מִפְתָּן מַרְזֵחַ תִּמְצְאוּנִי.

6.
 הַבִּיטוּ מָה יָפָה הִיא דְּמוּתִי.
כְּפֶרַח פָּנַי וְכִבְרוֹשׁ קוֹמָתִי,
הַגִּידוּ נָא, לְאֵיזוֹ מַטָּרָה, לְבֵית עָפָר
צַיָּר בְּרֵאשִׁית קִשֵּׁט אוֹתִי.

7.
יַיִן רָב אֶשְׁתֶּה, עַד רֵיחַ גֶּפֶן,
יִנְדֹּף מֵעָפָר בוֹ אֶסָּפֵן
כִּי צָמֵא עוֹבֵר אֹרַח לְקִבְרֵי יַגִּיעַ
מֵרֵיחַ עַפָרִי יִשְׁתַּכֵּר וְיִסְפֶּה.

8.
לְיַיִן, וַאֲהוּבָה, בְּתֵבֵל זֶה, הָרָעוּעַ,
עֶבַטְתִּי חַיִּים, לֵב וְגָבִיעַ.
פָּטוּר מִפַּחֵד יוֹם הַדִּין וּמִתִּקְוָה,
חָפְשִׁי מֵאֵשׁ, מַיִם, עָפָר וָרוּחַ.

9.
עֲנָנִים עַל דֶּשֶׁא, הִתְלַחֲשׁוּ, וּבְכוּ.
חַיִּים בְּלִי יָיִן בִּמְהֵרָה יִדְעֲכוּ;
דֶּשֶׁא זֶה, כַּיּוֹם, נַעֲרָץ עַל יָדֵנוּ –
וְעַל דִּשְׁאֵנוּ מָחָר, צְעִירִים יִדְרְכוּ.
[מָחָר מִי יֶהֱדַר דֶּשֶׁא קִבְרֵנוּ]- אפשרות אחרת של המתרגם

10.
חֶלְקֵי הַחֵמָר, בְּצוּרַת גָּבִיעַ, אֻחֲדוּ.
אַף שִכּוֹרִים לְשָׁבְרֵהוּ יִפְחֲדוּ;
כָּל כָּךְ רָאשִׁים וְיָדַיִם, זְרוֹעוֹת וְרַגְלַיִם,
בְּחֶסֶד מִי חָבֲרוּ ? – וּבְקֶצֶף מִי נִפְרֲדוּ ?

11.
בְּסִפְרִי נִמְצָאִים סוֹדוֹת הָעוֹלָם
גַּלּוֹתָם לֹא אוּכַל, פֶּן בְּראשִׁי אֲשַׁלֵּם. [אֲשָלְמָם[2]]
אִם בֵּין כָּל "חכמים" אלה משכיל אין –
לְמִי אֲגַלֶּה אֶת הַנִּסְתָּר וְהַנֶּעֱלָם ?

12.
לַעֲצָתִי שְׁמַע: הִתְרַחֵק מֵרֵעִים.
לְקוֹלִי הַקְשֵׁב: הִתְבּוֹדֵד גַּם מִשּׁוֹעִים.
כִּי בְּיָמִים אֵלֶּה, הַנֶּאֱמָן בִּידִידֶיךָ
מָלֵא כָּזָב, מִרְמָה וּמְרֵעִים .

13.
בְּאַרְמוֹן, בָּהָרָם[3], גְּבִיעַ הָרִים
יְעֵלִים יוֹלְדִים, וּזְאֵבִים גָּרִים,
בָּהָרָם שֶׁכָּל חַיָּיו עֲרוֹדִים[4] צָד,
הַבִּיטוּ, אֵיךְ צָדוּהוּ הַקְּבָרִים.

14.
הַמָּחָר הוּא סָמוּי מֵעַיִן, נֶעֱלָם.
מַדוּעַ נְמַלְּאֶהָ בְיָגוֹן עוֹלָם ?
נָצֵל כָּל רֶגַע, עלוז וּשְׁתֵה,
בְּטֶרֶם בַּקֶבֶר תִּשְׁכַּב כְּגֹלֶם.

15
בֶּן אָדָם ! אַתָּה הַבָּא מֵעוֹלָם הָרוּחוֹת,
מֻרְכָּב מֵאַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה , שִׁשָּׁה ,
וְשִׁבְעָה כֹּחוֹת[5]],
שְׁתֵה, מִמְּךָ נִסְתָּר מָקוֹם מֶנּוּ הוֹפַעְתָּ;
שְׂמַח, כִּי מִמְּךָ נֶעֱלָם  מִשְׁכָּן הַמְּנוּחוֹת.

16.
בֶּן אָדָם!  גּוּפְךָ הַמֻּרְכָּב הוּא אֶפֶס,
בְּכִפָּה מְשֻׁבֶּצֶת תִּשְׁעָה מַזָּלוֹת אֵין חֵפֶץ.
שְׂמַח ! כִּי הַכֹּל הוּא עוֹלַם מְדָנִים זֶה,
בִּנְשִׁימָה תְּלוּיִים אָנוּ וְגַם זֹאת אֶפֶס.

17.
עֵת לָשׁ הַבּוֹרֵא חֹמֶר יֵשׁוּתֵנוּ,
יָדַע מַה תִּהְיֶינָה פְּעֻלּוֹתֵינוּ.
חֲטָאֵינוּ, תּוֹצְאוֹת מַעֲשָׂיו הֶן, זֶה יָדוּעַ,
וּבְכֵן מַה הָעֹנֶשׁ בְּיוֹם תְּקוּמָתֵנוּ ??

18.
גלגל! פעולותיך רק אבדון והרס.
מראשית עווי משפט וצדק לך בפלס.
ואת האדמה, חיקך פלחי,
גלי את אהובינו, עליהן עלה הקרץ.

19.
הַלֵּב! מֵאַחַר שֶׁסּוֹפְךָ לִגְוֹעַ,
וּמַצָּבְךָ בְּכָל רֶגַע יֵרוֹעַ,
וְהַנֶּפֶשׁ, מַדּוּעַ בְּגוּף זֶה בָּאת ?
אִם לְבַסּוֹף עָלַיִךְ לִנְסֹעַ ?

20
כַּד זֶה כָּמוֹנִי שְׁבוּי אַהֲבָה הָיָה,
בְּתַלְתַּלֵּי יָפָה אֲסִיר אֲזִקִּים נִהְיָה,
וְאֹזֶן זוֹ תִּרְאוּ בְּצַוָּארוֹ,
הִיא זְרוֹעַ-חוֹבֶקֶת צַוַּאר  הָרַעְיָה.

21
פֻּנְדָּק עָכוּר זֶה שֶׁעוֹלָם נִקְרָא,
דּוֹמֶה לאורוה בערבה וְצִפָּרָא,
הוּא חַג שְׁאֵרִית מֵאַנְשֵׁי ג´משיד[6]
הוּא אַרְמוֹן מְנוּחָה לְאַנְשֵׁי בהרם[7].

22.
אוֹי לְלֵב בּוֹ אֵין צְרִיבָה;
מִיָּגוֹן עָמֹק לְאַהֲבָה.
יוֹם הַגָּרוּעַ וְהָאָבוּד לְךָ לְעוֹלָם
הוּא יוֹם, בְּלִי תֹהוּ, בְּלִי אַהֲבָה ּ.

23.
עִם יַיִן שֵׁב, כִּי זֹאת הִיא מַלְכוּת מֵחָמוּד;
שֶׁבַע לַכִּנּוֹר, כִּי זַהוּ כִּנּוֹר דָּווּד
שְׂמַח! כִּי זֹאת הִיא חֲוָיַת הַמְּצִיאוּת
וְאַל תַּחְשֹׁב עַל מָחָר וְעַל הָאָבוּד.

24.
בטרם אברא, עמדתי ודרשתי,
איה הלוח והעט, פרדס ותחתית,
אז במשפט צדק לי אמר בודאי;
לוח, עט, עדן ותופת, בידך מסרתי.

25
בנוף שושנים רוח אביב חביב הוא,
בשדה, פרח, פני אהובה ישמחו.
מעבר, אין דבר כי תאמר נעים הוא;
עלוז, אתמול שכח כי היום טוב הוא.

26.
אֶת הָאוֹחֵז יַיִן  ןְתַלְתַּלֵּי אֲהוּבָה
הֲנִיחוּהוּ  בְּפִנָּתוֹ לָשֶׁבֶת בִּמְנוּחָה.
יִשְׁתֶּה - וּבְסִתְרֵי עוֹלָם אַל יִלָּבֵט;
יִשְׁתַּכֵּר - כִּי בַּיַּיִן הַשִּׂמְחָה.

27.
בִּשְׁעָרִים וְקֶרֶת רַבּוֹת נָדַדְתִּי,
וּמִדּוֹדַי  חֶרֶס ביד הֶעֱלֵיתִי,
אִם לִפְעָמִים יַד יְגוֹן עוֹלָם בִּי פָּגְעָה,
בְּכָל זֹאת, יָמִים רַבִּים הִתְעַנַּגְתִּי.

28.
טרם נולדת היו ימים ולילות,
וגלגלי מעלה היו בפעולות.
אנא, על האפר דרוך בנחת,
כי היו פעם אישוני בתולות.

29.
עד מתי לבנים אבנה  לים ?
קצתי מעובדי הבעל וכנסיות ים (מערב),
מי הלך לעדן ומי שב מתופת ?
מי אמר יושב גהינום יהיה כיאם ?

30.
עַד מָתַי מְנוֹרוֹת הַמִּסְגָּד, וּקְטֹרֶת כְּנֵסִיָּה ?
עַד מָתַי הַפַּחַד מִשְּׁאוֹל וְתִקְוָה לְעֵדֶן  יָהּ ?
לֵךְ! וּבְלוּחַ הָעוֹלָם שׁוּר, כִּי הַהוֹרֵס מֵרֵאשִׁית הַנֶּצַח,
בְּעֵט שָׁמִיר חָרַט אֶת הֲיִהְיֶה וְהַנִּהְיָה.

31.
בפקחותי העליצות מני חבויה
ובשכרותי תבונתי בי לקויה,
יש מצב בין שכרות ופקחות –
אליו אני עבד כי זאת היא ההוויה.

32.
מָה הַיָּגוֹן לְעוֹלָם, וְהָרְדִיפָה לַבֶּצַע ?
הֲרָאִיתָ אִישׁ יִחְיֶה לַנֶּצַח ?
הֵן נַפְשְׁךָ בְּהַקָּפָה הִיא בְּגוּפֵךָ,
חֲיֵה בְּהַקָּפָה זוּ בְּלִי יָגוֹן עַל מֵצַח.

33.
מאחר והמזלות לא יסתובבו כרצונך,
ספרם שבע או שמונה אם חשקה נפשך,
אם סופך לגווע ומאוויים לזנוח,
ה אם תולע בקבר או חיה ביער תכרסמך ?

[הַגַּלְגַּל סוֹבֵב, הוּא אֵינוֹ בָּקִי בַּמַּדָּעִים
וְאַחַת הִיא לוֹ גַּם אִם נִסְפֹּר שְׁמוֹנָה רְקִיעִים.
הַמָּוֶת אוֹרֵב, יֻמְרוֹתַי תָּמֹתְנָה אִתִּי
אַחַת הִיא: בְּפִיו שֶׁל זְאֵב אוֹ בְּפִי תּוֹלָעִים.[
[תרגום מפרסית לעברית של ראובן נמדר]

34.
 אם אין ביכולתנו ללכת כחפצנו
לאן מועדות פנינו ודאגותינו ?
תמיד תפושים אנו ברגש חרטה
כי מאוחר באנו ומוקדם נעזבנו.

35.
אם בטחון או מחשות אין בידינו,
בספק לא נוכל שב כל ימי חיינו.
ובכן, הבה בכוס נתן עינינו,
כי "בחוסר הכרתו" מה לי פכחון או שכרון ?

36.
מאחר שהכול רוח – בידך רק אפס,
ומאחר שגם הנמצא הוא אבדון והרס,
אז האי נמצא לישנו חשובה
ואת נמצא דמה לעפר ארץ.

37.
העפר בהמות עליו דורסות
היה פני אהובות ונערצות;
כל לבנה הנמצאת במצודה או מבצר,
היתה אצבע שר, או ראש מלך ארצות.

38.
מה התלונה אודות חטאיך, "כיאם" ?
ומצוקות לבך תגברנה כים ?
הן לא לחפי פשע נבראה הסליחה
כי אם לחוטאים, ומדוע יגון בלבך קיים ?

39.
כיאם התופר אהלי פילוסופיה
בכבשן היגון נפל ומאכלת נהיה,
את פתיל חיתו המאכולת קצצה,
סרסר המזל חשבהו כלא היה.

40.
עת היוצר הכין תערובת יצוריו,
מדוע עצבם בדלות וחסרון רב ?
אם טוב נבראו, מדוע ישברו ?
ואם לא הצליחו – הדופי לרב.

41.
מִנּוֹדֵד שמעתי את הדברים
כי ברומא וערב אומרים:
"אם בער יאמר: היין אסור,
אמור לו: הוא כופר בעיקרים."

42
. פרגוד רזין זה לנו תעלומה,
ובמשטר חיים זה אדם הוא מאומה;
חוץ מאדמה מקום מנוחה טוב אין,
שמע אמרותי אלה – כי לא קצרות המה.

43.
נרדמתי, ונבון לי אמר בתבונה,
לאיש לא הביאה אושר השינה;
לעשות דבר תאום למות, למה ?
שתה! כי זמן רב תכלה בתנומה.

44.
השעה עפה, מזגי היין אלילתי
מיין עסיס החדוה הגישי יפתי.
חושי, כי אש הבחרות היא מים,
מהרי, פן חסד המזל ירפה אותי.

45.
במעונות בודדים, בכנסיות ובבתי-עם,
ישנם רודפי עדן, ונרדפי גהינום.
אך למיט בו נמצא חכמת רז אל,
תוך לבו זרע זה לע יזרע לחנם.

46.
עת מדודיך ארויה, מחרופים לא אגדף,
עם אוילים בדבר זה, בויכוח לא אהדף.
את משקה האהבה כולם שתו,
רק כסילים משקה זה שתו.

47.
על כרי דשא אם יפה כהורי באביב
תגיש לי שפתיה עם גביע האביב
עד כמה שזה ירגיז את האומה,
אגרע מכלב אם על עדן אריב.

48.
מרבדי צבעוני הצצים בערבה,
הם דמי קיסר שנשפכו במריבה,
וכל סיגליה הצומחת בארץ
היא כתם יופי של פני אהובה.

49.
לו הלב מסתרי החיים ידע,
אז גם כמות מרזי שמים ידע.
היום עם ישותך חרס העלית
מחר באפסיותך מה תדע ?

50.
מַעְגָּל זֶה שֶׁהוּא בּוֹאֵנוּ וְעֲבָרֵנוּ,
לֹא רֹאשׁ וְלֹא סוֹף בּוֹ רָאִינוּ.
אִישׁ עַל סוֹד זֶה אֱמֶת לֹא אָמַר,
מֵאַיִן בָּאנוּ וּלְאָן מוּעָדוֹת פָּנֵינוּ ?

51.
מתירוש זה הנותן לקיומנו חיים וכוח,
מלאי גביע, אם כי הוא לך למורת רוח,
הציגיהו בכפי, כי התבל הוא רק ספר ליל,
מהרי, כי חיים ושחרות חשים לברוח.

52.
היגון לעולם הוא ראש; והיין לו צרי.
בשתותך הצרי, מראש אל תגורי.
שבי! ונופת שפתיך לי הגישי,
בטרם עשבים יעלו בקברי.

53.
עוד מראשית נגזר עתיד התבל;
העט לא נחה מעשות חסד או עול.
היעוד יעד את הצריך להיות,
ובכן, יגוננו ותוגתנו הכל להבל.

54.
מאנשים העלם צפוניך,
ומנבלים הסתיר ממוניך.\טמוניך
ידידים הם עת רמה ידך,
וביום צרה יעברו לשונאיך.

55.
אל תרדוף לאושר כי החיים רוח הם;
כל נפרד ותא עפר קיקובד או ג´משיד הם,[8]
התבל וחלק הנשאר בישותך,
חלום, דמיון, מרמה והבל הם.

56.
השדה נרחץ בענני אביב,
קום ורעותך חדש עם יין החביב,
על שדה ירק – עם רעננה שתה,
לזכר קבר זה, שירק לו צץ סביב.

57.
בתהום מצולת הבנתי לא אגיע עדיך,
חקירותי הן הבל רק, מבקשות רחמיך
את ישותך במלואו איך אדעה ?
ין איש וידעך, ויאמין בזולתך....

58.
אִם בָּעֲגָבִים וּבְמוֹשָׁב לֵצִים חָשַׁקְתָּ,
הָבָה וְאַזְהִירְךָ כִּי לָרִיק יָגַעְתָּ.
חֲשֹׁב מָה אַתָּה עוֹשֶׂה וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ,
דַּע מִי אַתָּה וּמֵאַיִן בָּאתָ

59.
הרגיע – חקורת נשמותינו הכלות;
גיחון – עקבות עינינו החולות,
גהינום – אש צערנו לשוא,
עדן      - אור, שעות האושר בחלקנו חלות.

60.
אם שושנים אין – בקוצים נסתפקה,
אם יום אור לא מגיענו, באור אש נתאפקה.
אם שמלת דרויש, נזיר ושיח´ בגורלנו אין,
בפעמונים, כנסיות והבלי קדושים נתרפקה.

61.
אומרים: בשעבן[9] אסורה השתיה,
וגם לא ברג´ב, כי קדוש הוא ל-יה.
אם שעבן ורג´ב הם חדשי אללה ושליחו,
ברמדאן, חודשנו הפרטי נשתה, את היין  הבי !

62.
אומרים לי: "הפרדס והוריו שמח,"
ואני אומר: עסיס ענבים משמח.
קח המזומן, את המובטח עזוב,
רעש התוף מרחוק טוב לשמוע.

63.
אומרים לי: "השותים לגהינום נשפטים,"
יאמר – אך אני לא אאמין לנפתים.
אם האוהבים ושותי יין יהיו יורדי שאול,
מחר תראה כי העדן ריק בראש השוטים.

64.
אמרת – "פרי לא צמח בעץ הדעת,
כי בדרך נכונה איש לא צעד."
כל יד בחומר רך וחלש אחזה,
דע היום הוא אתמול, ומחר עוד מראשון נועד.

65.
הַיַּיִן הוּא אֹדֶם וְהַקַּנְקַן מַחְצַבְתּוֹ,
גּוּף הוּא גָּבִיעַ, וְהַיַּיִן נִשְׁמָתוֹ.
כּוֹס הַבְּדֹלַח הַצּוֹחֵק עִם יַיִן,
הוּא דֶּמַע דָּם הַלֵּב הֶחָבוּי אִתּוֹ.

66. עבד עקש אני, ואיפה רְצוֹנְךָ ?
לבי חשוך ודעוך, איה אור חסדיך ?
אם פרדסך המובטח הוא גמול לאמונתנו,
זהו מקח; אך היכן הם רחמיך ???

67.
תם אני מלדעת אם יוצר העולם
רשמני לעדן או לגהינום.
לי במזומן פת לחם, תירוש והורי –
ולך, הקפת העדר בחינם.

68.
בשתיתי לא לשמוח נתכונתי.
ולא מאדישות לדת ומוסר שתיתי.
רציתי את עצמי לזמן מה לשכוח,
וזאת היא אלת השתכרותי.

69.
הדת תעבה יין ולי חביב הוא.
אתענג עת יד יפתי תגישהו.
הוא מר ואפור, אך אותי יענג,
תמיד כל "אסור" מתוק הוא.

70.
טוב ורע הנמצא בגופך,
שמחה או צער הנפל בגורלך,
אל תתלה במזל, כי בנתיב[10]] התבונה,
תמצא כי הגלגל באלף מונים חלש ממך.

71.
עד כמה מתועב ומלא חטאים אני,
בלי תקוה כעובדי הבעל הינני,
אך יום בו משכרות אמותה,
רציתי, יין ואהובה – ויהיה עדן או השני.

72.
כל לב המורכב מרעות ואחוה,
ויהיה איש מסגד או כנסיה,
אם פעם בספר אהבה נכתב –
מגהינום נפדה ומעדן חפשי נהיה.

73.
כָּל יָרָק הַצּוֹמֵחַ בִּגְדוֹת נַחַל,
הָיָה צִיץ בְּלֶחִי יָפָה כַּשַּׁחַר.
זָקוּף קוֹמָה אַל תִּדְרֹך עַל דֶּשֶׁא זֶה –
כִּי יֶרֶק זֶה צָץ מֵעָפָר יָפֶה כַּסַּהַר.

74.
מי שחכמה ושכל בלבו הריק
רגע מחייו לא יבזבז לריק.
או יתאמץ לרכוש רצון אללה,
או יבחר לאחוז גביע יין בוהק.

75.
הישמר כי העולם מלא כעש הוא
אל תשב בטח – להב המזל חד הוא.
לו הגורל מן ישיט בפיך
אל תבלעהו פן ברוש ערבבהו.

76.
הכי אתה סלחן והסליחה היא רחמים,
ולמה הסורר ימצא מחוץ לגן אימאמים ?
לא רחמים הוא עת תגמלני חסד לאמונתי,
עת חמלה למשובתי תקרא "אל רחמים".

77.
האהובה לה לבי נצמק,
לבה מאהבה לאחר נמק.
איך אתאמץ להשיג תעלתי
אם הרופא במחלתי דבק.

78.
טוב לי גמע יין ממלכת כאוס,
מכסא כובאד וממשלת סוס.
אנחת ממרא בשחר, טובא היא,
מקינה צבוע, למסגד יאוץ.

79.
עד מתי הכאב ליגון העולם ?
 הן מנטל מחשבות הפכת לגולם.
ביין לבך שמח בדירת יומיים זו,
בטרם בקרב בגפך תעלם.

80.
הַיָּפָה !! שׁוֹשַׁנִּים נוֹתְנִים[11] מַס לִלְחָיַיִךְ .
אֱלִילֵי סִין פְנֵיהֶם חָפוּ לְפָנַיִךְ.
מַבָּטְךָ, אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל הִכְרִיעַ
לָתֵת כִּסֵּא, צָבָא וּמָלְכָה מַס אֵלָיִךָ.

81.
אִם נִשְׁמָתִי יוֹצֵאת, מָה מָתוֹק אוֹ מַר,
אִם סוֹפִי לָמוּת – מָה בַּגְדָּד אוֹ קַנְדְּהָר.
שְׁתִי, כִּי אַחֲרַי מוֹתֵנוּ הַלְּבָנָה תִּסְתּוֹבֵב [12]
מֵאֶתְמוֹל לְהַיּוֹם וּמֵהַיּוֹם לְמָחָר.

82.
אלה מיסדי הקנאה על חנף ומרמה,
מעיזים להבדיל בין הגוף והנשמה,
מהיום את היין ארימה נס,
גם אם על ראשי ישימו כרבולת אדומה.

83.
אלה שבסתרי בינה דלת יפתחו,
דומים לעדר שוורים באחו.
שבחחים לו במעשה אולת התעטפו,
הן גם לחרצן אותם לא יקחו

84
אלה שבשעליהם העולם שעלו
ובנדודים על שני העולמות שאלו
בכל זאת מסופקני
אם מהנמצא דבר מה גלו.

85
אלה הישנים ואלה החדשים
כרצונם את עולמם חורשים.
קנין עולם זה, לא לאחד ישאר לנצח,
הם הלכו, אנו הולכים, והבאים ללכת חשים.

86.
אלה – כרימון נמלאו בחכמה,
בגובה שמש לריעם בגלויי תעלומה.  [?]
מלילה דעוך זה לא הוציאונו,
הגו רק הגה ונפלו בתרדמה.

87.
זה עם כורע "השטיח" – בער הוא,
כי תחת משא המגף כרעו.
ובלי בושה במסוה חסידות,
אישלאם מכרו – מכופרים גרעו.

88.
"יוצר אגנים" – אגן ראשנו עשה.
אמנות טובה לו מצא ...
באגן הפוך עטה ישותנו
ואת אגן דראוני זה – היגון מִצּה.

89.

בּוֹרֵא הָאָרֶץ, הַגַּלְגַּלִּים וּמַזָּלוֹת,
בְּאֵשׁ יָגוֹן מִלֵּא אֶת הַלְּבָבוֹת.
שִׂפְתֵי  אֹדֶם וְתַלְתַּלֵּי מוּשְׁק[13]
נָתַן לֶעָפָר וְלָרִמָּה מַתָּנוֹת.

90.
לא אפחד משעת המות הגדולה,
כי טוב לי החצי ההוא מחצי זה.
נפש שבהקפה נתנני אללה,
ברצון אחזירה עת מני ישאלה.

91.
הכוכבים השוכנים בשחק זה,
בהם למבוכה לחוזה.
הזהר, חוט שכלך אל תאבד,
כי הפקחים ביותר טעו בזה.

92.
[ריק]

93.
את מצבי לך אודיע,
ובמלים שתים אותו אביע.
אם מפשעי לשאול תורידני
 ובחסדך מעפר תרימני.

94.
בל כי החיים מיד הלכו,
ומהמות הלבבות לדם הפכו.
יש לא בא מעולם ההוא להודיע
מה מצב הנוסעים לדרך ארחו ?

95.
הלילה אחר הין מלא אשורה,  [?]
ואת בטני ביין רב אעשירה,
בראשונה גט משולש לדת ושכל אתן,
ואחר-כך עם כת היין אתחתן.

96.
אנשי דמים אלה בעלי המשרות
קצו מחייהם המלא יגון וצרות,      [מלאי]
ומי שלא ירדוף כמותם אחר תהילה,
לא יחשבוהו לבן קהילה !

97.
פונדק חיים זה עף בטיסה,
הלל הליל פה עובר בריצה.
משקה! מה יגון השוא ליום התהיה ?
הגביע הציג השעה אצה.

98.
גביע זה שפעם כה יפה היה,
נשבר, ורסיסיו נפזרו במרחבי יה.
אנא, צעד עליו בנחת,
כי מעפר ראשי אנוש היה.

99.
וצר זה ידיו חימר בוללת
ייחסוהו לאיש תועלת.
עד מתי יבעט וידרוך את החימר ?
השכח כי את עפר אביו ידו מחללת ?

100.
עם בערים וכסלים אלה,
החושבים עצמם לאנשי פלא,
היה תם ואויל, כי בבערותם
יחשבוך לכופר, וישימוך בכלא.

101.
בשפת נחל עם יין ובתולות,
בכל יכולתי אשמח ואצא במחולות.
וכל זמן שהנני, הייתי ואהיה,
יין שתיתי ואשתה כביום כלולות.

102.
 לבנה, שער ועלה נובל הם סימן לחורבן.
פני האדומים כרימון נהפכו לבן,
גג, דלת וכותלי ישותנו,
נהרסו והולכים לאבדון קרבן.

103.
עד מתי תשאר שבוי צבע ובושם ?
עד מתי תרדוף כל יפה ומאוסה ?
האם מעין "זמזם" או מי חיים אתה ?
הן לבסוף הקבר אותך ישא.

104.
נפשי אקריבה ביקר איש יקר.
לו ראשי לרגליו אשימה, גם אז מצע.
מה זאת גהינום לו תרצה לדעת,
גהינום בעולם זה הוא ההתחברות עם באר.

105.
באהבת ראשית הבריאה נבראתי,
ובראשית אהבה למד אותי.
ואז מרגשי לבבי פצר
את מפתח אוצר לִבּתי.

106.
היות והשופט חרץ גורלנו,
מאומה לא יגרע או יוסף חלקנו.

שאנן נשב ממה שאין,          [?]
וחפשי נשב ממה שישנו.

107
אם בעולם זה מחכמה אין ריוח
כי רק כסילים נהנים בשבח
הציגי פני את "מאבד התבונה",
אולי הגורל יאיר לי פניו בכוח.

108.
טעם שושן וענב למעריצי יין ידוע,
ולא לאנשי צרי עין ולב פרוע.
חסרי הרגש לא יבינו מחסר דעת
את נעימות השכרות – למשתכר ידוע.

109.
אֻשַּׁרְתָּ אִם בַּמְּפֻרְסָמִים לֹא בָּאתָ,
וּמַחְלָצוֹת מֶשִׁי אוֹ כֻּתֹּנֶת צֶמֶר לֹא לָבַשְׁתָּ.
כְּנֶשֶׁר מָעַל לִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת עָלִיתָ –
וְלֹא כְּיַנְשׁוּף בְּחָרָבוֹת יָשַׁבְתָּ.

110.
השמש את השחר על הגג ירה,
מושל היום בגביעו יין יצק בשירה.
שתה כי קולות משכימי בוקר
זרקו את שירת "אשרבו" בבירה.

111.
שמח כי ירח חג חדש בא לנו
וכלל הרינה בחבה ירונו.
הירח, עקם, חלק וצהב –
מצפיה לחדוה ולשמחה כמונו.

112.
שמח כי לרגון ועוצב אין סוף.
הגלגל ממסלולו את כוכבך יהדוף.
והלבנה שמגופך תעשה
תהיה בבית בהמה ועוף.

113.
לתקוה חיי זריתי לרוח,
וכל ימי היו מלאי צער וחוח.
אפחד פן חיים לי לא יחכו –
לכן, מהיום אקחם בכוח.

114.
לו אש גהינום היתה לתועלתנו,
כי אז בנקל אותה סבלנו.
אך בחברת "טובים" באנו –
מיד באש תופת נפלנו.

115.
אם נגלה התבל נחמד בעינך,
במאומה אותו אל תעריכה.
רבים כמוך הלכו, ורבים יבואו –
קח חלקך בטרם לקבר תלכה.

116.
עץ תקווה בלב לא ינטע,
הגה בספר אהבה ורע.
שתה יין, ובשרירות לבך לך,
כי עד מתי תחיה אינך יודע.

בחלד זה איש לא נצח יפיפיה
עד אם לבו לא סבל מקוצי ציה.
ולא המסרק מפצעים נבקעה
לא השיגה את צמות הרעיה.

118.
ביקום זה למי שיש חצי ככר לחם
או קן בו לגור עם רחם,
הוא לא עבד ולא אדון לאיש,
הניחהו במנוחה כי לחייו אין נוחם.

119.
יפיפיות כהורי בשמאלי אחבקה
ועסיס דם ענב בימיני אחזיקה.
אומרים לי: "לו אלהים יתן לך חרטה ונוחם",
אם הוא לא יתן, לא אשתוקקה.

120.
בחיים היה זהיר ואט
ועם עסקי שמים לך בלאט.
ואם תרצה במנוחה לשבת,
עין, אוזן, לשון סגור מעט.

121.
זיון לא נגה מהכנעתי [ ??? – דיון ? ]
והדרך לא פגה מחטאתי.
סלח, ואל תקום כי מצאתי [תיקום?]
קשה לענוש, וקל לסלוח אתה אחי.

122
הגורל רבים כמונו זרע וקצר.
לשוא אל תדאגי פן חייך יקצר.
מלאי הגביע, ובידי הציגי ואשתה.
ולא אגורה מעתידי, מני נבצר.

123.
היום משמח והאויר מלטף
את האבק מעל שושנים הענן שטף
הזמיר נדמה כקורא לפרח,
הגיע זמן נשיקהת שפתי נוטף.

124.
בטרם המות חייך יקטוף
בואי וענבים מגפן נחטוף.
לא זהב את יונתי התמה
כי בארץ יטמנוך ויוציאוך בלטוף.

125.
מביאתי שמים לא ירויח מאומה
וממציאותי זיוו לא יגדל באומה
אף לא שמעתי מאזני מאיש
בואי ויציאתי הם למה ? [היה צריך לכתוב "מדוע"]

126.
השגיחי כי ביין עסיסי ישקוני
עד פני כאודם יאדימו
ובמותי אך ביין רחצוני
ובתיבת עץ גפן יקברוני.

127.
אין לילה ונפשי בי לא פרועה.
ומטתי לא מלאה מפניני דמעה.
טס ראשי לא ימולא יין מצער,
היש טס וימולא עת הפוך הוא קמעה ?

128.
אחרי יפיפיות ארוצה
ועם דם ענב אעלוסה.
בשתי ידי את חלקי אחטופה
בטרם בקברי אהיה למשא.

129.
לאהבה כמוסה אין זיו ועדנה
כגחלת דועכת אורה פנה.
על אהובים להיות חודש ושנה
בלי מנוחה ושקט, אוכל ושנה.

130.
עד מתי חייך תבלה בתפלה ?
או בהרהורים על המציאות הטפלה ?
שתה כי לחיים מלאי גון ועוצב
טוב תבלהו בשנה או בשכרות כפולה.

131.
החג בא ואת העולם ישמח
כפני כלה
המשקה בקנקן שפוך יין רוקח
בצהלה
החג מראשי חמורים אלה ידיח
את מוסר צום ותפלה
חבל; חבל. באללה.

כאן מתחיל הדפסה מכתב יד

132
מחר עת ששת הרוחות ימצאו גמולם
ערכך יהיה לפי בינתך בעולם
בְּדֶרֶךְ טוֹבָה בְּחַר, כִּי בְּמִשְׁפַּט הַתְּחִיָּה
רֵק לְפִי מַעֲשֶׂיךָ תשולם.

133
הַמְעֵט דאגותיך וַחֲיֵה בעליזות
מוסרות טוב, ורע, נתק ובזריזות

אחוז בידך כּוֹס ותלתלי אהובה
טרם המוות ידבר בך עזות.

[131 – Talbot]
Flee from all study, and thy fingers twine
In those soft curls of her thou callest thine;
Ere Fate shall spill thy blood, hasten to pour
Into the cup the red blood of the vine.

 134
שפוך יין על הר, ורקוד
רק הבער על יין לא ישקוד
מדוע תבקשני לכחוש ביין
אך את הראש לתרבות יעקוד?

135
הגלגל פרחים מארץ לא הצמיח
כל מעשיו בתבל אך ?? ורוח
לו הענן במקום מים עפר הרים
כי אז עד יום הדין דם אהובות ??[14]

[135 אלתור של ליאורה]
הגלגל פרחים מארץ לא מצמיח
כל מעשיו בתבל אך קרץ ורוח
ענן חולף במקום מים, עפר הרים,
עד יום הדין דם אהובות משכיח ...

136
כל רגע מחייך הוקירה
ובשמחה אותו העבירה
הצהר כל רכושך בעולם זה
הוא חייך. את היגון הסירה.

137
הם אומרים; כי ישנו פרדס יהודי   ???????
עם יין ענב ודבש טרי
אשמח אם כאן הערצתי יין ובתולה מותר
כי אחרי כל זה יהיה לי למותר

138
הם אומרים; כי נזירי יין יאמינו
איך שמתו [נזירים מיין] חפים מפשע כך יקומו
אנו ביין ובתולות נזין נפשנו
תראו כי ביום התחיה גורל אחד לכולנו.

139
הם אומרים; כי חודש צום קרב
ויותר ליין לבי, בי לא יערב
בסוף שעבן ביין רב נפשי אזינה
וכל רמדאן עד החג שיכור אשכב.

140
שפתך בשפת הכד – התדע הטעם ?
הקנקן לוח, שפתיי כשלך היו פעם.
ולבסוף עת בקבר גופך ייטמן
שפתיך תהיינה  ברצון "אל מלא זעם."

[140? עמ [15]76]
הדבקתי שפתי אלי שפת גביע
אויתי כי סוד אריכות ימים לי יודיע
אך הוא את פיו אל פי הגיש, בלט הביע
בלה אתי קצת! הייתי אדם, הכניע
 
141
אשתה ולמי שיש שכל
לא יחשבני לאיש ריק וסכל
שתיתי עוד מראשית לחכמים ידוע היה
הן לו לא אשתה דעת אלהים תסכל.

142
שתה, כי    הפזמון [?] באוויר ינדוף במהרה
עלוז כי החלש ככוכב לכת יצנח ההרה
בשפת נחל עם פרות החיים עלוסה
כי כמונו האחו יעלם במהרה.

[שתה כי הפזמון באוויר מייד יתפורר
עלוז כי החלש יצנח ככוכב לכת זוהר
בשפת נחל עם פרות החיים עלוסה
כי כמוני האחו יעלם מהר.][16]

143
מעולם לא בילו עד שחר בחכמה
וחייהם לא התקדמו בצעד קדימה
ואולם הם במעטה קדושים יתעטפו
ואת המתקדמים ירדפו בְּחֵמָה

144
עת תכלת הבוקר שופכת אורה
החזק בידך כוס שיכר בשירה
אומרים כי האמת מרה כלענה
מהיום ליין אמת נקרא.

145
כל גֶּמַע יין לקרבנו, נסיכה,
יכבה את אש מצוקתנו הארוכה
השבח לאל כי תחשוב על יין
כמים המעלים למכותיך ארוכה.

146
כל עוד לבי מאהבה לא שכל
חשבתי כי כל רצון לי נהירין
אך עתה עת אביטה לא בעין סכל
גלוי לפני כי כל הסודות לי טמירין.

147
כל בוקר, עת צבעוני בטל מזהיב
הסיגליה [?] פניה בשמלתה תסתיר
באמונה שמח אני מניצנים  אלו
את אשרם מאנשים יסתירו

148
רעי עת יחד תחוגו
ובאהבת אחים תמוגו
עת משקה יין [...?] ביד תחזיקו
אותי זכורו ובזכרי הגו

149
נאד יין שווה לאלף מינים[17]
וּגמע יין לכל ממלכת סינים[18]
על פני תבל מה מבחר מיין

הוא מר  ונפשות ירנין.

150
ידידי! מה העצב על המציאות.
נקה לב ומוח ממחשבות שווא (שָׁוְא ) ולאות
בלה חייך בשמחה ואושר
כי ביום בראשית לא שאלוך על הבאות

151
הזמן חולף קטוף פרותיך
על כיסא שמחה שב החזק גביע בידיך
אַלְלָה הוא מעבר לכניעתך או מרותך
לכן מלא בעולם זה כל משאלותיך.

152
הספירות רק צער יגמלונוו
ובדאבון לב וגוף יקמלונו
לו ידעו נולדים מה משיגים אנו
כי אז לא הסכימו לבוא אלינו.

153
יום אותו תחפש מאישה ובנים התרחקה
ובאומץ כבלי משפחה נתקה

כי הרי הם אזיקים על רגליך
אנא תלכה ? אזיקים הרחיקה !

154
הלב! דמה כי משאלותיך מִלֵּאתָ
חשוב כי גן שמחתך בשושנים קִשַּׁטְתָּ
חשוב כי לילה כטל נחת על דשא
ובבוקר שוב התעוררת ...

155
רעי, על עולם זה לשוא אל תתלבט,
ללא צורך בתבל בלויה זו אל תתחבט,
כי העבר עפר, והעתיד אפר יהיה,
שמח! ממחשבות עבר והניסתר השתמט."

156
שוכני העפר לעפר נשחקו
פתאים נפרדו ורעים שבקו[19]
אה! מהו המשקה הַמְּיַשְּׁנָם
עד יום בו לדין אותם יזעיקו.

157
בחברת יפות טוב מיין אין
ובעליצות טוב מעין דומעת[20] אין
עולם שפל זה לא שומר אמונים לאיש
טוב משיכור חסר הכרה אין.

158
עד מתי צביעות וכזב בחיים?
עד מתי ישפוך לי צער "משקה החיים"?
אמן. מבחילתי ברפואתי נושעתי
אקיא ארצה את עודף החיים.

159
מה החיים בתבל זו שדלתיים הינה?
מלבד שפך דם לבב עין בה לא חזתה.
אשרי הלב שמעולם לא הגיע
מבורך לולא מרחם אֵם לא אָתָא.

160
הלבנה המכסה פי החבית
טובה היא מממלכת ג´משיד
אנחה הבוקעת עת שחר מחזה שיכור
      טובה היא ...[21]

161
אתמול כדר בשוק ראיתי
את הַחֵמָר דרך ובעט כפתי
חֵמָר זה דמה כלוחש לו באלם
כמוך  הייתי בעדינות גע בי.

162
מיין עם הנצח שתה, (מצוץ)
תמצית שמחת עלומים הוא, שתה,
הוא כאש בוער, אך משקיט היגון
כי מים חיים הוא. שתה.

163
תן את המגיע לאל וצניעות אל תציג לראווה
פרוסה אם בידך יש, אל תמנע מבן-חוה
אל תלשין (?) ואל תציק ליצורי אללה
ואז לעולם הלז – אני ערב – יין הבה !!

164
אם ליין תאבת, עם חכם שתה
או עם יפה ועליזה שתה.
אל תשת  רב
 אל תפטפט, אל תראהו,
שתה מעט, שתה מזמן לזמן, ובסֶתר שתה.

165
שעת השחר היא. בחור אהוב קוּמה,
ביין אודם מלא את כוס האחלמה,
כי רוחך הקפה[22] היא בעולם חשוך זה,
תחפשיה רב ולא תמצאנה, כי נעלמה.

166
מי גפן טהורים אל תשפוך
דם טמא מכחיש יין שפוך
דם אלפיים מתוודי סתר, שפוך
וטיפת יין ארצה אל תשפוך.

167
בין ההולכים למסע ארוך זה
מיהו החוזר בעיני אחזה?
הישמר בדרך המאוויים דבר לא לשכוח
כי שוב בה לא תֵּחָזֵר ...

168
ברצינות אדבר ולא מליצה
אנו הגופים והגלגל הליצן
ממלאים אנו תפקיד על במת ההוויה
וחוזרים אחד אחד לארגז האי-נמצא.

169
גלגל מסתיר מני סוד ורז
באכזריות הרג אלפי מחמוד ואָָיאז[23]
שתה יין, כי החיים פעמיים לא ניתנו
מי שעזב העולם לא ישוב, כי חלף וגז...

170
הלב, אמת – העולם הוא מרמה
היגון למחסור החסד למה?
היכנע לגורל והתרגל עם עוצב
כי העט לא תדע מה כתוב לך שמה

171
נ. הייתי ומעולם הרזים עפתי
מעמק לנישא דרך למצוא חפצתי
אך בשום מקום פז לא מצאתי
לכן מדלת בה באתי בחזרה יצאתי.

172
אם במרזח בסתר אתך אשיחה
תפילתי לא פגומה כי לבי אליך
אתה הראשית, הסוף, כל היצירה
שרפני או שמרני, עשה בי כרצונך.

[תרגום של בנציון בן שלום[24]

אני ממתיק עמך בבית-היין סוד
והם במקדשים נותנים לך כבוד.
עילת-כל העילות[25], בידך אני:
כחפצך ענוש או חון בנך, ימרוד.]

173
לשוא ההתנגדות לחוק הניתן ממנו
הוא נתנו לנו ולהפרו ציוונו
אין אוונים[26], עומדים אנו בין צו ואיסור.
דומה שאמר! "הפוך הגביע ואל תשפכנו."

174
לך, ובגלגל העולם עפר זרוק ארצה[27]
שתה יין ואחר יפה כלבנה רוּצָה
איזה מקום עבודה או תפילה כאן
אם מההולכים איש לא חזר ארצה?

175
אם לקחנו דרך פריצות והוללות
תפילת קבר אמרנו לחמש התפילות[28]
איפה כּוֹס יש, שם תראונו,
צאו רינו לה, ??? בקהילות.

176
אם פְּנִינֵי צניעות לא חרזתי
או אבק חטא מפני לא טאטאתי
בלי תקנה [אינינו ??] לפני מפתן רחמיך
כי מעולם את ה"אחד" שנים לא אמרתי.

177
שפתיי בשפת כד יין שמתי
תחבולת השגת חיים מֶנּוּ[29]  חפצתי
הקנקן נראה לוחש לי בְּרָז
כמוך הייתי, עתה לזמן מה הֱיֵה  רֵעַ אתי.

178
אהובתית שחייה יארכו כתוגתי,
היום לרגע בחסד הלכה אתי,
רגע מבט בעיני זרקה והלכה,
אמת הָאִמְרָה, "עשה טובות ולמים השליכה".

179
תשאלני, מה המראה המתעתע הזה ?
לוֹ באמת אומר, הסיפור יארך בזה.
זהו מראה פלא שעלה מהאוקינוס
בכדי לצלול בו בחזרה, כבמחזה.

180
ממאורעות הזמן אל תירא,
ומיום צרה אל תגורָה
בשמחה בלה רגע מתנה זה
אל חרטה על עבר, פחד הסירה.

181
ראיתי ציפור יושבת על מגדל  חמוש[30]
תופשת בין רגליה גולגולת אמגוש
חבל, חבל, לגולגולת אמרה
הכו בפעמון ובתופי כוש

182
אל תרעד מצרות עוֹלָם
פן תהפוך במהרה לְגוֹלָם
מכל שפל וזר שכרך חטוף
בטרם המוות חייך יקטוף

183
אעצך לא אלי תט אוזן
בכסות צבוע אל תתכסה
 כל העולם הוא שעה וחייך רק רגע
את הנצח אל תמכור בעד רגע זה.

184
עד מתי בבערותי אסתכן [אאמין]
ליאוש בלקח לבי המסכן [התמים]
בחבל "מגים הקדוש מתני אחגור
כי בושתי מאשליות. כן.

185
ישנו גביע ששכל יעריצהו
ומאות נשיקות יקבל במצחהו
יוצר העולם עושה גביע החמד
ובחזרה ארצה בחרון ישברהו

186
כיאם אם מיין השתכרת, שמח !
עם יפה עדינה ישבת, שמח !
אחרי הכול  בכול רק הבל
דמה כי אינך, ועל בחירתך שמח.

187
לחנות כדד[31] נכנסתי אתמול
אלפים כדים ראיתי שמה
לפתע קרא אחד הכדים,
הכדד, המוכר, הקונה, איימו ?

188
אתמול שיכור במרזח עברתי
סובא זקן נוא יין על כתפו ראיתי
אמרתי, הן מאלהים תיבוש, זקן?

ענני – מ"אללה" הסליחה. שתוק. שתה אתי.

189
היין נותן תבונה בראש
הוא מעין פיזאר[32] ואני אלאוש[33]
אני קורא לו  כוח בלב וסעד הנשמה
כי האל אמר: "יין מועיל לאנוש."

190
ראה מצבה אחת, ועשר פשעי סלח!
כל חטא ועוול, בשם אללה, סלח!
ברוח כליון את אש העולם אל תלהט.
בשם עפר, שליח אללה, סלח.

191
הנפש מעפר צורפה וזוככה
מעולם הזוהר כאורחת אליך באה
חלקיה כאן בכל יעלה השחר
בטרם תאמר, לילה טוב אלהים יתן לך.

192
כיאם! הזמן נכלם מאלה
המכים על לב מיגון החלד
שתה  מכוס האחלמה ושמע לנבל
בטרם נאד חייך יבקע בסלע.

193
מתהום הארץ ועד למרומי שבתאי
כל בעיות סיבובי הגלגל פתרתי.
כל כבלי מרמה וסלף שברתי
על הכול, ורק על המוות לא יכלתי.

194
דמות עולם זה הוא דמיון ורוח
ורק בער בתבל זו לא ינוח
שב וכוס יין שתה ושמח
ותתפטר מרעיוני שוא במוח.

196
אם ישבת עם רעננה כשושן
חבקה בידיך עם גביע ואל תישן.
בטרם רוח הגורל לפתע
שורות[34] חייך תנדף כעשן.

197
עד מתי פטפוט צער היגון לעולם
גום, ובשמחה בלה זמנך, עֶלֶם!
הואיל והארץ מלא בשפע ירך
שתה גביע מלא יין בטרם תעלם.

197
נשמתי, רקיע ושאול איש לא חזה
ומעולם ההוא איש לא חזר
תקוותנו ופחדנו התרכזו בדברים
שעליון עליהם שכחה גזר.[35]

198
יום בו אבין כי יין עלי יאסור
אֶמָּלֵא יגון ולוּ תבל לי ימסור
יגון התבל הוא רוֹש, ותרופתו יין
אֶשְׁתֵּהוּ כְּצֹרִי, ולי יהיה מזור.

199
אתה יצרתני ממים וטיט – מה אעשה ?
צמר ומשי זה אתה טווית – מה  אעשה ?
כל טוב ורע שבי נראה
שבגורלי אתה יעדת – מה אעשה ?

200
יין מוציא גאווה מראשנו
יין מרפה את אזיקי ידינו
לו שטן גביע יין אתה שתה
כי אז לארס אלף קירות נתן[36]

201
לבורא עולם אל רחמים אשא עיניי
הנני תקווה אף על פשעי ועוונ[ות]יי
אם היום שיכור ארצה אשכב
מחר ברחמים ישקיף על עצמיי