צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
אל תסיתי. אל תערבי את עניין היהודים שמוצאם אינו מאירופה עם היחס של העולם כלפינו באשר לערביים הפלסתינים.
ועל תערבי סוגיה קונטמפוררית - בת הזמן - ואשר תפוג עם הזמן - עם כל מיני תיאורים היסטוריים.
מדוע לא תפני אחורנית בהסטוריה אם כן ותתארי את חיסול האינדיאנים מאמריקה, את איסוף הכושים על ידי סוחרי העבדים המוסלמים באפריקה ומכירתם לעולם השלישי ? את מדורות האינקוויזיציה ? את כל חטאי והבלי העולם ? את כיבוש אלגיר על ידי הצרפתים ואת הסתלקותם מאלג'יר ?
אל תסיתי.
הכוונות שלך כאן אינן הגונות ואת פשוט מנסה לבצע לידת אגו והעצמתו. מי שכזה גיבור שישים בבקשה את עצמו בשמו המלא באתר ותיאור קצר מיהו ומהו.
[ליצירה]
תודה רבה לך כוכב. וחג שמח.
אתה יודע, אני שמרתי את היצירה הזו כחודשיים כי חשבתי שהיא מיוחדת.
ומצד שני - איך אני אי פעם אכתוב שוב אחת כמוה ?
כעת אתחרה עם עצמי! ?
מסובך מאוד.
חג שמח.
[ליצירה]
לסופר סתם
לא בטוחה שזה אירוני. וביצירה הזו יש שתי שורות "כמו רבקה לעין" והשורה הקובעת "איה מחמל נפשה" שבאמת לא תכננתי אותה ולכן היא קובעת כי הופיעה מעצמה. ורוצה לומר, שכל אשה יורדת לעין שלה, במודע או שלא במודע. ולכל אשה צריך שיהיה את אליעזר שלה, השדכן האלקי, שיחבר אותה עם מחמל נפשה. ובכל העולם מסתובבות נשים ששואלות "איה מחמל נפשי" ואני מניחה שגם גברים, ( אליעזר יצא למלא שליחות בעבור יצחק.) אלא שבחלום שאני מתארת אני יורדת אל העין ומסתכלת ומסתכלת ואין שם אדם. ולמילה עין שני פירושים, מעיין, וגם עין שמסתכלת סביב סביב.