©  ליאורה ברנשטיין

כַּמָּה יָפוּ הָאֲבָנִים הַזּוֹהֲרוֹת
מִתְנַצְנְצוֹת עַל דּוּכָנִים בַּשּׁוּק וּבַיָּרִיד
עַל מִרְבְּצֵי תַּכְשִׁיט וְאֶצְעָדוֹת
וּמִשְׁתַּפְּכוֹת כַּאֲשָׁדִים לְרֹחַב שֻׁלְחָנוֹת.

הָיִיתִי כְּאִינְדְּיָאנִית בְּמֵימֵי נֵכָר
גּוֹמַעַת רְסִיסֵי גָּוֶן מִמַּחֲרוֹזוֹת, 
מֵעֲדָיִים אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַנָּכְרִים
עַל כְּנַף סְפִינוֹת הַשַּׁיִט הַגְּדוֹלוֹת.

הָיִיתִי כְּיָלִיד עַל שְׂפַת אוֹסְטְרַלְיָה  הָרְחוֹקָה
חוֹמֶדֶת מַרְכָּלְתּוֹ שֶׁל קֶפְּטֶן קוּק הָאַגָּדִי
אָצוּד אֶת בְּשָׂרוֹ כְּקָנִיבָּל תָּאֵב
וְאֶתְנַשֵּׂא מֵעַצְמוֹתָיו כְּעֵץ מַרְגָּלִיּוֹת.

הָיִיתִי כְּאָדָם קַדְמוֹן בְּטֶבַע מַר
צְמֵאָה לְקֶרֶן אוֹר שֶׁלֹּא  תִּדְהֶה
עַל צַוָּארִי,  עַל אֶצְבָּעִי, עַל שִׂפְתוֹתַי
בְּדַל צֶבַע מִתְפַּתֵּל שֶׁלֹּא יִכְהֶה

פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ לַיָּרִיד אֵצֵא
אֶמְצָא צוֹעֲנִיָּה לִי בִּקְלָפִים תִּלְחַשׁ,
אַשְׁלִיךְ עֵינַי כְּפִגְיוֹנוֹת עַל בְּנוֹת הַחֵן
בְּתֹם יוֹמִי תָּשׁוּב עֵינִי לִנְדַן ,

אָפֵל הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַיָּם בְּתֹם יוֹמִי
אָשׁוּב הַבַּיְתָה עִם מַחְרֹזֶת בְּכִיסִי,
בְּהֶשֵּׂג יָד, רָחַב לִבִּי, שָׂבְעוּ עֵינַי,
וְהַצְּלָלִים רוּחוֹת רָפָא  בְּעִקְבוֹתַי.