צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
There once was a man with a tool
Who honed it every day
Till one day woe what happened
He outgrew his tool and its ways
His personality developed beyond that
And his tool stayed in its sheath
He used it only on special occasions
And was none the less for this
דרור, שירך אכן דו משמעי ולכן הרשתי לעצמי להתבדח קצת על המשמעויות ואם זה לא בסדר אני מתנצלת
[ליצירה]
שיר יפה ונוסטלגי. מבחינה רגשית נוגע בנימים. מבחינה רעיונית לא הכל מסתדר לי
מהסיבות:
שהבתים הממשיכים לא מתאחדים לי עם הבתים הפותחים.
בית ראשון - לעמוד בגשם ולבד (עצוב)
בית שני - רק הרוח לוחשת .. שמך (בודד)
בית שלישי - ילד חופש ורוח פראית (לא עצוב בעיני)
בית רביעי - ילד אבא אמא, אתה יודע איך זה לחבק (לא עצוב בעיני)
בית חמישי - ילד חופש ורוח פראית (פזמון ?)
בית שישי - ילד סכינים (מדוע ?)
כך שאם יש לו הורים, חופש ורוח פראית, הרי הבחירה לעמוד בגשם ולבד היא שלו.
[ליצירה]
הרהרתי לי לפתע ביני לבין עצמי כי זו בוודאי הייתה החווייה once in a lifetime של בלעם. שלא בכל יום (על דרך ההמעטה) יורד ה' לדבר עם מישהו, בין אם הוא נביא קוסמופוליטי או כל מיני כאלה שיש היום שמתיימרים. ומה הפלא אם כן שבלעם ניסה לעכב אצלו את הישות המופלאה הזו, את אלהי ישראל ? והוא לא פחד ממנו. הוא ידע בדיוק עם מי יש לו עסק. ואחרי שעשה את כל מה שעשה ונעשה לו כל מה שנעשה וחווה בנסים ובנפלאות ובאתון מדברת מה הוא אומר לאל חנון ורחום ?
" והיפה שבדברים שבהמשך לאחר שבלעם מודה : "חטאתי" והוא אף יודע כי היה עליו אפילו למות בחטאו זה הוא מפטיר כנגד מלאך האלוקים את המשפט הבא :
""ועתה אם רע בעינך אשובה לי".
דהיינו - יודע הוא שייסלח לו ולא ימות.
[ליצירה]
מעבר לכך. יש גס. יש ארוטי. יש אוהב. ולאף אחד מהם לא התכוונתי. האמת היא שהדיון הזה עוזר לי להבין אתך מה שכתבתי. כי מי שצריך בלילה ליפול על המיטה רצוץ כאבן מעמל היום היא האישה המתוארת בשיר ולא הגבר. ובשום פ]נים לא חשבתי על האהבה היפה המתוארת ברבים מהשירים של כותבי האתר כאן. אני פשוט תיארתי את האישה מנקודת מבטו של סוג מסויים של גבר, אשר מגדיר אותה רק דרך הצרכים של עצמו. ואילו ה"נאנח" היא תוספת של הכותבת, שהיא אישה [אני] והיא מרחמת על הטיפוס הזה, שאותי הוא דוחה. לא בא בחשבון שום דבר הקשור למין או סקס בין עם מחוספס או עדין במקרה הזה. זו תמונה מכיוון אחר לחלוטין.
אבא שלי ז"ל, שגם הוא היה טיפוס דומיננטי, אך נאור ובלתי כפייתי, היה אומר שעם אישה יש לדבר ברכות, ואישה היא כמו פרח בדש הבגד, מלבישים אותה בגדים יפים ומתנאים בה. טוב. אני מניחה שיהודים של פעם עוד שרד בהם החינוך היהודי.