[ליצירה]
גמני תשרי-מאזניים... אבל למה מזל גרוע???
חוצמזה אצלי הכי שווה.. נולדתי יום לפי ערב סוכות (י"ג) ככה שחוגגים לי כמה ימים רצוף, כי תמיד בגלל החג המשפחה באה, ואז יוצא שחוגגים לי גם ביומולדת עצמו וגם בערב החג וגם בחג בבבוקר, ובכלל כל סוכות שרים לי היומיומולדת...
[ליצירה]
: )
בנית את זה על אחד השירים היותר-יפים שיש. וכתבת מצוין..! מרגש לקרוא את זה. כשהופכים את ימי ההולדת לתפילות ולא ל"אז מה אם חלפה עוד שנה/ בגלל זה מוכרחים מתנה"..
שיהיה במזל. ובשעה טובה. כל השעות טובות, ושתהיה זו במיוחד.
[ליצירה]
חחחחחח
הלבד הוא ערס! גדול... אפשר להמשיך את הרעיון בזה שהבדידות היא פריחה, והשניים התאהבו...ואז המחשבה שאפילו ללבד ולבדידות יש בן זוג מכניסה לכזה דיכאון שיושב מול המחשב ואוכל גלידה עם תפוצ'יפס- חנון כזה... אחד כזה שיודע כל מה שאפשר לדעת על העולם.
[ליצירה]
אז ככה:
זה סוג כתיבה שבחיים לא הייתי מגיעה אליו.
לא רק בגלל העושר הלשוני, אלא בעיקר בגלל היכולת הזאת להעביר תחושה X בלי שהמילה תגביל אותה או תצמצם אותה.
אני לא יודעת *בדיוק* איזו סיטואציה אישית זה בא לתאר אבל אני בטוחה שהרבה אנשים ימצאו ביצירה הזאת את ה"פעימה" שלהם.
לי זה הזכיר פעימה של לידה. של התחדשות חיים.
עדיין לא חויתי. עדיין לא ממש יודעת. אבל זה נראה לי זה.
בהצלחה פה :)
[ליצירה]
מקסימה אחת
קראתי את השיר שלך, ומיד חזרתי לרשימת היצירות שלך וקראתי כמה מהן (את האחרונות) ברצף.
את כותבת נהדר, את מרתקת. פותחת צוהר לתוך עולם מלא - אבל אני שחסרה את מפת הקוד, יודעת שאת המילים אני אמנם לא מבינה, אבל את הדמעות שפתאום זורמות לי על הפנים - אני מבינה ועוד איך.
[ליצירה]
"על התגובה"
כמה הערות בנושא תגובה ליצירה.
מתוך היותי קוראת (בעיקר) באתר זה, וכותבת (מדי פעם), עולה בי שאלה לנוכח תגובות מסוימות ליצירות המתפרסמות כאן -
האם אפשר להגיב ליצירה משהו ברוח -"אני חושב/ת שאת/ה טועה"?
הרי יצירה מורכבת מתמהיל רב-רובדי של רגש, הלך נפש ורוח, סיטואציה, גירויים פנימיים וסביבתיים וכיו"ב.
לנוכח עובדה זו, אני תוהה על תגובות המתייחסות ל"נכונותה של ה'אמת'" המובאת ביצירה, וההתייחסות ליצירה כאל במה להבעת דעה אישית של היוצר בעניין מסויים.
כשאני קוראת יצירה אני מקשיבה להדהוד שהיא יוצרת בי, לא ברמה המילולית, השכלית.
אני משתדלת להאזין, למנעד הרגשות שהיא מעוררת בי ולמקומות שמוארים לפתע בתוכי.
אין כאן *אמת* אחת. אין מה שהוא *נכון* יותר.
[ליצירה]
תגובה למ. סבתא
קודם כל, תודה על התגובה האוהדת.
ולגבי סוגיית סיווג הקטע -
פה נכנס הדיון מהי שירה. אני מודה שבקיאותי בנושא היא דלה, ואני מסתמכת רק על ידיעותי כחובבת המילה הכתובה והחרוזה.
אני מאמינה שבעידן המודרני החוקים שמאפיינים שיר (משקל, זרימה מסויימת, חריזה) הורחבו ונמתחו, ותחת ההגדרה של שירה יכולים להתקבץ יצירות שונות זו מזו במבנן הטכני.
בכל זאת, בחרתי להגדיר את הקטע שלעיל כ"קטע" בכדי לא להיות צמודה כלל למערכת חוקים, מצומצמת או מורחבת ככל שתהיה, בצורת ההגשה.
כך יכולתי לנקוט חירות גדולה יותר בבחירת המילים, בשינוי המקצב ועוד.
בגדול- משתדלת ללמוד ללכת לפני שאתחיל לרוץ :-)
[ליצירה]
בקצרה
א. תודות מעומק הלב.
ב. חלק זה הוא חלק שני ואחרון.
ג. לא יודעת לכתוב "סופים טובים", מעדיפה את בוגדנותה של המציאות.
כזאת אני.
(בוב"ש, מהר לספת הפסיכולוג!)
[ליצירה]
לא הפעם
צר לי חתלתול, הפעם לא אצטרף למהללים.
אתה בודאי יודע עד כמה אני מוקירה את יצירותיך ומילותיך, ודברי שלי באים ממקום של הערכה עמוקה.
התחושה בעת קריאת הסיפור, היא של סיפור חינוכי. מסר, מוסר השכל.
מאחר ודומה שהסיפור נועד לשרת מטרה זו, כל הדמויות בספר, מאופיינות בעומק לא מספק ובחד מימדיות - אמת מול שקר, רגישות מול אטימות,
צדק מול עוולה.
מהיכרות עם יצירותיך הקודמות למדתי על הדרך המופלאה שלך להעביר באופן רגיש ומדוייק סיטואציה מסויימת, הלך נפש, וזאת באופן מושכל, לא מתחנף ואינטילגנטי.
כאן, לצערי, אני חשה שהסיטואציות פשטניות, מובנות מאליהן. אמנם קיימים רעיונות מעניינים (שמות הדמויות, המציאות העתידנית המתוארת), אבל הסיפור חסר את נגיעת מכחולך, שיפיח בו נשמה, את אותו מבט עמוק וייחודי שהכרתי ב"אטרופיה", "אפסילון", ו"הרצאה קצרה בדבר טיבם של מספרים" (רשימה חלקית בלבד...).
(לא בקלות נכתבו המילים שלעיל. מקוה שהכונה הובנה)