צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
לסופר סתם
לא בטוחה שזה אירוני. וביצירה הזו יש שתי שורות "כמו רבקה לעין" והשורה הקובעת "איה מחמל נפשה" שבאמת לא תכננתי אותה ולכן היא קובעת כי הופיעה מעצמה. ורוצה לומר, שכל אשה יורדת לעין שלה, במודע או שלא במודע. ולכל אשה צריך שיהיה את אליעזר שלה, השדכן האלקי, שיחבר אותה עם מחמל נפשה. ובכל העולם מסתובבות נשים ששואלות "איה מחמל נפשי" ואני מניחה שגם גברים, ( אליעזר יצא למלא שליחות בעבור יצחק.) אלא שבחלום שאני מתארת אני יורדת אל העין ומסתכלת ומסתכלת ואין שם אדם. ולמילה עין שני פירושים, מעיין, וגם עין שמסתכלת סביב סביב.
[ליצירה]
מים זוכרים הוא עקרון הרפואה ההומיאופתית אשר לפיו מרטיטים מים עם חומר, מוציאים משם מאית ומוזגים בבקבוק חדש, מרטיטים, וכן הלאה, עד שמגיעים למצב שבו אין במים כלום, כאילו פרודה אחת תיאורטית או שום דבר ממנה נמצאת בכל מימי האוקיינוסים, ועדיין המים מרפאים כי המים זוכרים. זהו עקרון ההומיאופתיה. ולי נראה שאם כך הדבר כל מים שבעולם זוכרים את הכל ואולי מסוגלים גם לרפא את הכל שהרי הם הורטטו באופן טבעי, על ידי גלי הים, מטס הארץ והסתובבותה במהירות עצומה סביב עצמה וסביב השמש בחלל. ויש בכך גם סתירה לעקרון ההומיאופתיה.
וזה העיקרון של המים הזוכרים.
[ליצירה]
ארז ליטמן יקר, בתוך השבלול המבוכי הזה היפה אני לא הבנתי אם האיש שמצא את מה שחיפש הבין שהוא צריך להמשיך ולחפש או מה ?
מבוכה חלומית ...
[ליצירה]
[ליצירה]
אני יוצאת מההנחה שחייך בתוך הווייתך הם סטיריאופוניים ורב-מימדיים לעין שיעור עינת. כתיבתך מעבירה תוכן פנימי שאינו נמדד במילים.
ליאורה
[ליצירה]
נכון, לגוד. לי זה קרה כמדומני פעמיים או שלוש ואחר כך הסתדר מעצמו. כ"כ היצירות שלי לפעמים מתקצ'מקות והן נראות בסדר בעמוד העריכה אבל לא מופיעות או רק חלקים מהן בעמוד הציבורי. אלא שאת זה בדרך כלשהי אפשר לתקן וזה לדעתי עניין של התוכנה. וכבר היו לי (ולדעתי עדיין יש לי כי אני כבר לא נכנסת לשם יותר) יצירות שהמחשב לא מוכן לאפשר לי לתקן אותן או לשנות בהן ואומר לי משהו שאין מקום יותר (לא זוכרת בדיוק). אז זהו. לא חשוב. הכול לטובה. שבת שלום.