צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
מזלנו שהעברית היא שפה איזוטרית שמועטים השולטים בה באמת. קחו לדוגמה את תורת הקבלה ותורת הסוד - עד כמה שהשרישו אותה באומות אחרות הרי שלא יהיו מסוגלים לעקוב אחרי כל משמעויותיה. שלא לדבר על כך שהמילים משמשות גם בכתבי קודש ובתפילות ובמשנה ובתלמוד וכולי ובכל מקום שם הן עומדות הן מדיפות ריח אחר בגן אחד שלם.ואת זה אי אפשר לקחת מאיתנו. יש אומרים עברית שפת קודש ואין לדבר בה. ואני שמחה שהתמזל מזלי ואני דוברת עברית, ובודאי אבות אבותי אחורנית עד לחורבן בית שני (וגם איני יודעת באיזו שפה השתמשו הם אז) תוהים למילים היוצאות מפי והנכתבות כאן בחשמל ובויברציה ואולי הנפשות מתאספות בתור ואומרות - נחכה לשעת לילה וכשתישן נפציר בה שתלמד גם אותנו.
[ליצירה]
לעם פלשטין מוקדש
אַין עוד עם אחד כזה פרימיטיבי;
עם, שצורת מטבע לא יִדע.
זוהי חבורת נבערים
וחלולי מֹח,
שמעצמה לא איכפת לה. וכל היום מתפוצצת
עיניהם, מביטות בקנאות לעבר גן העדן ושהידים
בעוורון חושים מלא,
במולֶך בוטחים. ובדגון
המלחמה ואויפוריית גדלות מדומה
בם אוחזת;
ובכל מקום שם רגלם דורכת היא פורצת.
חרף שהכל אל פי הפחת קְרֵבִים.
אַין עוד עם אחד כזה פרימיטיבי!
[ליצירה]
[ליצירה]
כן.
פעם כתבתי יצירה כשהייתי צעירה ואני זוכרת רק את חציה.
לא ייתכן שלא אראה יותר
את נפתלי בן יעקב, אבי,
שצל דמותו לנצח יתלווה,
אל הימים הנותרים לי בלעדיו.
גם בדמיון וחלומות נמנע ממני,
לו רק יונח לי פעם לחבקו
ואם גם אתעורר בבוקר ואזכור
שמת הוא ונמק באופל בור.
- את השאר איני זוכרת. מעין סיכום ? וזאת התגובה לתגובתך.