לַנְּשָׁמָה יֵשׁ רֹב מַכְרִיעַ
The Soul Selects her own Society
[אמילי דיקינסון – תרגום © ליאורה ברנשטיין]

לַנְּשָׁמָה יֵשׁ רֹב מַכְרִיעַ
וְחֶבְרָתָהּ תָּבוֹר
עַל ֹשְתֵיהֶן תַּגִּיף הַדֶּלֶת
בַּל  תַּעֲבֹר.

דּוּמָם תַּשְׁקִיף עַל מֶרְכָּבָה
בֹּוֹשֶֹשֶת לְפִתְחָהּ,
דּוּמָם, כּוֹרֵעַ הַקֵּיסָר
עַל שֵׁפֶל מִפְתָּנָהּ

רְאִיתִיהָ לָהּ אֶחָד בּוֹחֶרֶת
מִנִּי אֻמָּה
שַׁסְתּוֹם תְֹּשוּמַת לִבָּהּ  אוֹצֶרֶת
אָז כְּמַצֵּבָה.

The soul selects her own society
Then shuts the door
On her divine majority
Obtrude no more.

Unmoved she notes the Chariot`s pausing
At her low gate
Unmoved, an emperor is kneeling
Upon her mat.