שיר העניים

מודדת את זיכרונותיה
במיטלטלי ביתה
בזוג הנעלים שקנתה
לפני שנה
כשהתאפשר
בחוב המשכנתא
מונה את פרוטותיה
מרכינה ראשה
וכשתלך יאמרו
שמרה לבני ביתה
וקצת מחפציה יפזרו
בין הקרובים
אך את רובם ישליכו
אל המדרכה
בעליבות
ספרים וסמרטוטים
וכל דיכפין יתא
ישקול יביט
אולי ימצא שם משהו
לטעמו
ייקח אליו
ושם במעונות זרים
בִּתְרֵי זכרונותיה מונחים
כאבנים שנלקחו ממצבות
בונים בהם בתים
כובשים  המדרכות
הייתה כלא הייתה
ציפורת אלמונית
אשיר לך שיר
ואין לי אותיות
  ...לרשום את שמך