צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
היה היה משורר
שנים רבות כתב
שירים סתומים כרימון
שלא פקעו דפנותיו
וכולם איחלו לו טובות
וכולם הקיפו עליו
וכולם המתינו לראות
שיגיע ו בציר וסתיו
עד שבאה ציפור
כנראה שקראו לה מיכל
ניקרה בדופן הפרי
שרטה לו פה ומילה
גרגרים השתפכו לאין סוף
כאשד ארגמני מתוק
וכולם הקיפו עליו
וכולם טבלו אצבעות
וליאורה ושי וגם כלנית
ושאר מחברי היצירות
רקדו סביב לאותו עץ
אוחזים יד ביד לופתים אצבעות
פטפטו על שמשון ונשיקות רתוחות
וגם פרוייד שם נוכח בגאון,
שואל את מנחם אם יש מה לומר
ומה לספר רצונו.
ויצירה ספונטנית זו
לעולם לא תובן בכלל
אם לא תקראו את שירו של מנחם
ואת כל תגובות הקהל
תם ונשלם
[ליצירה]
נ.ב.למצלול. בקשר ל"עִיבְרוּת". כן, זה עלה בדעתי אם כי איני יודעת אם שנינו מתכוונים לאותו הדבר. אני מתכוונת למשפט "משוט בארץ ומהתהלך בה" וביצירה מופיע במשפט "ויש ימים ביער עד נשוט ונהלך". אך לא תמיד זה מתאפשר ואין זה עקרוני לי. איך שיוצא.
[ליצירה]
מזלנו שהעברית היא שפה איזוטרית שמועטים השולטים בה באמת. קחו לדוגמה את תורת הקבלה ותורת הסוד - עד כמה שהשרישו אותה באומות אחרות הרי שלא יהיו מסוגלים לעקוב אחרי כל משמעויותיה. שלא לדבר על כך שהמילים משמשות גם בכתבי קודש ובתפילות ובמשנה ובתלמוד וכולי ובכל מקום שם הן עומדות הן מדיפות ריח אחר בגן אחד שלם.ואת זה אי אפשר לקחת מאיתנו. יש אומרים עברית שפת קודש ואין לדבר בה. ואני שמחה שהתמזל מזלי ואני דוברת עברית, ובודאי אבות אבותי אחורנית עד לחורבן בית שני (וגם איני יודעת באיזו שפה השתמשו הם אז) תוהים למילים היוצאות מפי והנכתבות כאן בחשמל ובויברציה ואולי הנפשות מתאספות בתור ואומרות - נחכה לשעת לילה וכשתישן נפציר בה שתלמד גם אותנו.
תגובות