.JPG)
בוני
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- לא נותר לי הרבה
- POEM
- לעפרוני של שלי - To Shelley`s Skylark תרגום T.Hardy
- מִתְבּוׁנֶנֶת
- שנתיים באפגניסטן א' יומן מסע 1928-29 מקור מאת נפתלי אברהמוף
קשור אלי
- [ליצירה] נ.ב. וקיבלתי תגובות והתנצלויות ואמרתי להם שישאירו כפי שהוא ובשבוע עבא שיעבירו עוד מייל לתאריך באמצע השבוע. [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד יפה. העצב הטבול בירק ובשושנים. מזדהה [ליצירה]
- [ליצירה] חזק [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן - לא ברור שהבנתי הכול אבל - אבי התייתם בגיל 13, למד בבית מדרש למורים בירושלים אצל דינור ואולי עגנון, חי כ"מתקדם" (דהיינו כחילוני), לא צם בכיפור ואכל הכול, והביטוי הדתי היחיד שראיתי אצלו היה נר נשמה שהדליק במועדים. לדעתי היה לו ריב עם הקב"ה. הוא גידל אותי ללא אם ושלושה דברים לימד אותי (אבל לא כפה עלי !!!): את ברכת נרות השבת, שש מילים של "שמע" ולהישבע ב"הן צדק". עשה את חובתו. יצא לו להיפגש עם מלכים, עם המלך אמן אללה מאפגניסטן, עם המלכה יוליאנה, עם פידל קסטרו (יש לי תמונה) ואולם חייו היו קצרים והסוף מאכזב. בידו של הקב"ה ניתן להבחין בכך שמצדה של אמי ושתי אחיותיה לא היו ילדים מלבדי, ולאבי ושני אחיו לא היו בנים, רק בנות, וכולם מלבדי בחו"ל, ולא נדבר על השאר, ורק אני יחידה, יהודיה, בישראל שטופת המלחמות נישאתי והולדתי בת ובן וכולי. מה חשב לעצמו הקב"ה כאשר לשש נפשות, שלוש אחיות ושלושה אחים לא נתן ילדים או שלל מהגזע שלהן את המשך חיי היהדות מלבדי (בלי עין הרע) ואיפשר לי לחיות כאן בדור הזה - אין בפי הסבר. אולי במהלך הדורות היו הרבה סיפורים כאלה אלא שלא התאפשר ליהודים לחיות זמן רב ביחד ולהאריך ימים כדי לדעת מה קורה במשפחותיהם. אכן הוא היה טוב אלי וגם לאבי ז"ל. אלא שאבא הלך לעולמו לפני שכל הדברים האלה התרחשו ונגללו לפני. ייתכן שכאן חלק מדרך הנפתולים של אבי. [ליצירה]
- [ליצירה] שי, זה יפה מאוד ונוגע ללב. הייתה לי שכנה כזאת, למעלה מ-90, אך היא הייתה אומרת: "אלקים שכח את מספר תעודת הזהות שלי." שנה טובה ומתוקה ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] אוי חיים. קב"ה ידע מה עושה כשהגביל את מידת שהותנו כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] זאת כתיבה מאוד נקייה בעלת תום עם קריטריונים אידיאליים והיא אינה נוגעת בנושא המדיה, הפופוליזם, הנפוטיזם, כוכבי האופנתיות, וכיוצא בזה. ומקבלת את כל היוצרים אל חיקה כשווים בין שווים ומדברת אליהם בשקט. [ליצירה]
- [ליצירה] קשה שלא להשוות ולראות את ההבדל המהותי העצום בהשקפה בין שיר יפה זה לבין שירו המפורסם של רוברט פרוסט "הדרך שלא הלכו בה" The Road not Taken [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] אנחנו עם ככל העמים הפכנו. [ליצירה]
תגובות