.JPG)
בוני
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- הָיָה כּוֹתֵב אֶת הַשִּׁירִים
- Warning, by Jenny Joseph
- אז שאלה אם שכולה
- פלאפל
- זה מכתבי אל התבל - דיקינסון - Dickinson - This is my letter
קשור אלי
- [ליצירה] נשמת כל חי, אתה צודק. על המסך במחשב שלי התמונה נראית מיוחדת. כאן היא נראית קטנה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] ומי יאכיל אותי אצבעות שוקולד ? מי ? מי ? [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] וכעת קראתי מחדש, ונהניתי [ליצירה]
- [ליצירה] שיי דרלינג. אני לא יודעת מה אורך הזנב של השנואה שלי. אולי זה כמו זנב של לטאה שקוצצים אותו וצומח שוב ? או כמו הראש של ההידרה שכורתים אותו ויוצאים שלושה במקומו ? העיקר שיש דברים שלא ניתן לקנות בכסף, כמו זמן, אהבה, וליאורה. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל המגיבים. מלבד העובדה הנכונה שקיים בארץ חינוך אנטי דתי ושונא דת - דבר שקשה עד מאוד לשאת וגם הורס את נפשות הילדים שמגיל אפס אין להם שום אור לנפשם אלא רק חומר ותפעול שכל - קיים מצב שבו יש אנשים עובדים, אנשים שמשרתים בצבא, אנשים שנלחמים על קיומם בארץ קשה זו, ישראל.. וכפי שמדינות רבות בעולם רואות במדינת הישראל הציונית סמל לשחיתות ולדברים איומים ונוראים ומטיפים לאנטישמיות ולהשמדת המדינה (שני סעיפים נפרדים) בעזרת ותיווך הערבים הפונדמנטליסטים - כך בתוך ישראל עצמה הציבור החילוני רואה בחרדים אשר אינם משרתים בצה"ל, אינם נוהגים לעבוד עבודה המפרנסת את בעליה (ככל הידוע לי ואם לא אני מתנצלת) וגם מקבלים כספים ממסי המדינה - מעין טפילים אנושיים החיים על חשבון הציבור החילוני , מעמסה שאינה עוזרת לקיוום המדינה במלכות - בעולם החומר - אשר טענתם היא שתפילותיהם משמשות חיילים מטאפיזיים השומרים על ישראל - ולחילונים הם משמשים סמל שעליו ישליכו אבנים מתוך עגמת נפש ותסכול, מעין אנטישמיות לא נכונה בתוך ציבור חילוני ישראלי שקשה לי לכנות אותו יהודי. אני בטוחה שאם החיים לא היו כה קשים ומאוימים במדינתנו שכל שנה פורצות מלחמות על גבולותיה כלל לא היו מתייחסים למציאות הדתית. ומכל מקום, וזו האמת, רבים רבים מאוד אנשי הציבור החילוני שפשוט מהגרים לארצות אחרות, והדבר ביכולתם, כי הם בעלי מקצוע וידיעת השפה האנגלית.ותאמינו לי ששם לא אכפת להם לא מהחרדים ולא מהחילונים שהותירו מאחור. אבל ואולם - לעולם לעולם לא יקראו לבעלי הכיפות הסרוגות המשרתים בצה"ל טפילים, ואם יקרא מישהו לאדם כזה טפיל מגיעה לו סטירת לחי. מאידך פוגע מאוד וגם מבדיל מאוד בין הדתיים לחילונים היחס של מנהלי הישובות לפיגוע הנוראי בישיבה. ולא ידעתם כי כולנו שותפים לגורל הזה ? אני עצמי הייתי בפיגוע (ב"ה הכול בסדר) ואף ראש ישיבה לא יצא חוצץ בעבורי ואמר שצריך לנקום את נקמתי וכולי וכולי. וגם שואלת אני אתכם אם למשל המדינה הייתה מפסיקה לפרנס את החרדים שבמאה שערים ובבני ברק (אני מדברת מתוך אי ידע כללי ביותר) מה היו אז עושים הם והאם היו נשארים במדינה או מהגרים לארץ אחרת בה היה טוב להם יותר מבחינה כלכלית ? (אם בכלל היה מתאפשר להם זאת). שלא נדע יותר צער וזוועות ופורים שמח לכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, לגוד. כן. זה שיר שמחה. הלכנו לבית קפה על שפת הים ושמחנו. [ליצירה]
- [ליצירה] There once was a man with a tool Who honed it every day Till one day woe what happened He outgrew his tool and its ways His personality developed beyond that And his tool stayed in its sheath He used it only on special occasions And was none the less for this דרור, שירך אכן דו משמעי ולכן הרשתי לעצמי להתבדח קצת על המשמעויות ואם זה לא בסדר אני מתנצלת [ליצירה]
- [ליצירה] היי. תודה. אך זאת דרך כל בשר. לא הייתי רוצה שיהיה בשום דרך אחרת. טוב לי שהתנתקו ממני ושיש להם חיים אחרים. והם שונים ממני. ולא תמיד זה כך. אך לעתים, כל אדם חווה את הנבדלות שלו, אפילו מהקרובים אליו ביותר. אני שמחה שכתיבתי מוצאת חן בעיניך. אך בחיים אנשים כמוני לעתים יחָשבו לשונים, על פי דרך התנהגותם ודיבורם. חג פסח כשר ושמח. [ליצירה]
- [ליצירה] לא ממש הבנתי [ליצירה]
תגובות