צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
ביתיה, תודה לך. הסוגריים הרבועים הם מעין ניסוי כזה. לא ראיתי סוגריים רבועים בשום יצירה. הבית האחרון הוא אכן מעין התרחקות. לא יודעת מדוע זה קורה לי כך. גם ביצירה שלפני זו, שנקראת "בתל אביב העצים כמשים לאטם בקיץ" קרה לי דבר כזה בבית האחרון. שמחה שנהנית.
[ליצירה]
מרתק
נכנסתי ביום חום מעיק ואמרתי לעצמי - אעבור כאן על כל היצירות.
מצאתי מעין עבודה סמינריונית - וגם כתוב שמדובר בפרק שלישי.
שני דברים לי: כשלמדתי באוניברסיטה אמר לנו פעם אחד המורים שלא ניתן להגדיר את ההבדל בין השירה לפרוזה. כיצד נקבע מהו שירה ומהו פרוזה ? אתן לכם דוגמה העולה בדעתי (אם כי מהשפה האנגלית). כשקוראים את הספר אנקת גבהים של אמילי ברונטה, יש בספר קטעי פרוזה שהם שירה. מה הופך אותם לכאלה (לפי דעתי )? לא אדע את ההגדרה. וסרקתי בעיני לאורך המאמר אולי יתפנה חגי קמרט לסוגיה זו. והוא אמנם נגע בה - ובאמת באופן לא מדעי אלא מטאפיסי - רוחני. ומה אמר ?
"כתיבה טכנית מול כתיבה מתוך השראה מובן שגם הכתיבה הטכנית יכולה להוליד שיר טוב ויותר ממנו, אך קל יהיה לו למבקר המיומן להבחין שחסרה בו בשיר אותה נשמה יתירה אותו משהו מיוחד שאנו קוראים לו השראה, ותוצאתו לדעתי היא נפש השיר או נשמת השיר."
ובכן השיר מתבדל מהפרוזה בנשמתו. נשמה זה לא דבר שאפשר לייצר במבחנה או להציג במעבדה בניסוי מדעי שכל אחד יכול לחזור עליו בפני קהל. (לכן אמרתי שתשובתו מעין מטאפיסית).
ואולם שימח את לבי ברעיון (שמקורו בבו) כשכתב:
"עדיף שהיצירה שהיא חלק מנשמתו של היוצר תתקיים בעולם מאשר תחדל מהיות. שאם תגרום הנאה ולו רק למעט אנשים הרי שעשתה את שיוצרה ייעד לה. "
אני נזכרת כעת בסבתי יוהנה האריס ברנדס, שאהבה לכתוב, וכנראה אף אחד לא התייחס לכך אז. ולא הייתה אז מרשתת. וכתבה את קורות חייה בכפר באובראולה, ואחר כך כתבה את "בין שתי מלחמות עולם" (בגרמנית) ותיאור עלית הנאצים וכיצד נמלטה מגרמניה. וכל זאת במאות דפים מודפסים על מכונת כתיבה. מחציתם באינסטיטוט להיסטוריה של המדינה בפרנקפורט, ומחציתם במכון ליאו בק. ובאמת נשמתה שרדה שם. ואני - שזכיתי לראות אותה רק פעם אחת בחיי, ולא הכרתי אותה משפחה היטב, מודה על מזלי כל יום על עליית האינטרנט ועל מזלי שהביא לי את "נשמתה" אף כי בגיל מבוגר.
(את סיפורה שתורגם בעבורי לאנגלית הכנסתי באתר ליטרטורה כי כאן זה לא יעלה באתר).
ולסיום - פעם אכן "גידולי נשמותיהם" של האנשים נותרו במגרות. ולפני כן מעטים מאוד ידעו לכתוב. והיו הדברים הולכים לאיבוד וכתובים אולי רק בעולמות הרוחניים (איזה כיף לכתוב כאן באתר הצורה במילים האלה באופן טבעי). והיום יש לנו אתרים וכל אחד יכול להתבטא. וזה נפלא.
ואת הכותב חיפשתי בגוגל ומצאתי שהוא משורר וכותב מסות בתחום הביקורת הספרותית.
האתר שלנו הוא טוב ואין בו שטויות ואני מרוצה.
[ליצירה]
יורם, אתמול קניתי בפתח לסופרמרקט ספרי קריאה הוצאת מודן, ג'פרי ארצ'ר "בני מזל" 483 עמודים, "ג'ודית מייקל, "ירושה" 702 עמודים. כל אחד ב-29.99 ש"ח ו-7% הנחה עליהם.
עודפי ספרים. אז פינקתי את עצמי וקניתי.
היודע אתה שמשכורת של אקדמאי מתחיל בתחום מדעי הרוח, עו"ס, מורה, וגם רופא, היא בסביבות 3800 ש"ח לחודש ?
תחי לימור לבנת המפטרת מורים "לא טובים" ומוסיפה במקומם מורים "בלתי פורמליים" בתשלום 20 ש"ח לשעה.
המקום שאתה מספר עליו הוא "נגוז" ו"עבר עליו הקלח". יש ספריות אך גם שם צריך לשלם.
לספריה של אוניברסיטת תל אביב לא ניתן להיכנס לקרוא את הספרים על המדפים מבלי לשלם תשלום חד פעמי.
בספריית בית אריאלה לא משלמים בעבור כניסה חד פעמים ואני רואה שם בני נוער רבים יושבים וקוראים.
זאת תגובתי.
[ליצירה]
במילון לא כתוב שלפועל "דחה" יש מילת יחס "ל" ואני לא מבינה מה זה "לדחות על". אם הייתי מבינה הייתי יכולה לנסות להתאמץ להבין מה זה X הנעלם. ולא הייתי כותבת כאן בכלל אלמלי האתגר והכפפה שזרקו כאן גם לעורכים (כאן ב"צורה" כיבדוני בעשייה זו וזו לי הפעם הראשונה).
מקק קטן וחביב. פעם הסתובב אצלי בדירה מקק לבקן (זו אמת) הוא היה לבן לחלוטין. ואני לא יכולתי לשאת עליו את גליל הריסוס כי בדבר כזה מעולם לא נפגשתי.אז אז אני לא אינטליגנטית. אבל יש לי חשדות לגבי שמך האמיתי.
תגובות