צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
הנשים נולדו ללא עורלה, קח את זה בבקשה בחשבון.
ובאופן כללי, לא הייתי רוצה שגבר יכתוב את תפילתי (כפי שכאן כתבת את התפילה של האישה).
אבל את כתיבתך ולבך הגדול אני אוהבת.
[ליצירה]
בארץ זה לא קרה. בארץ אין מגדלורים ומיטות מהמאה ה-18 אינן זמינות כך לזוגות נאהבים. גם השם ארדן אינו מכאן. זה סיפור יפה ואני חושדת בנוסף שהסיפור נכתב ע"י מישהו\מישהי שכותב\בת תחת שם אחר באתר.
[ליצירה]
צר, צר מאוד על מה שקרה.
נראה לי שהמשוררת, חתן פרס ישראל, שזכתה במאבק על מלכות הכיתה בביצת הבוהמה והיחצנות הישראלית שהתהבבדידותה בפסגתה.
הדיכאון כמו חלודה מאכל את הנפש.
הרי יש דברים נוספים בעולם, אם רק מוכנים לוותר קצת על המקום הראשון באולימפיאדה של התרבותניקים. יש חברים, יש ילדים, יש אהובים, יש עצים וחתולים וטבע, ולמי שיש לו תפילה יש גם אב בשמיים.
ובנוסף קיימים לכולם כעת גם פורומים ובלוגים ופופוליזם
אין מי שלא סבל. אבל יש סוגים של סבל שאינו קיים ושאנחנו מייצרים אותו בתוכנו ללא טעם כי פשוט לא מוכנים לוותר עליו. כמו גירוד של עקיצה של יתוש.
חבל. היינו יכולים לקרוא יצירות נוספות שלה.
[ליצירה]
נכון, לגוד. לי זה קרה כמדומני פעמיים או שלוש ואחר כך הסתדר מעצמו. כ"כ היצירות שלי לפעמים מתקצ'מקות והן נראות בסדר בעמוד העריכה אבל לא מופיעות או רק חלקים מהן בעמוד הציבורי. אלא שאת זה בדרך כלשהי אפשר לתקן וזה לדעתי עניין של התוכנה. וכבר היו לי (ולדעתי עדיין יש לי כי אני כבר לא נכנסת לשם יותר) יצירות שהמחשב לא מוכן לאפשר לי לתקן אותן או לשנות בהן ואומר לי משהו שאין מקום יותר (לא זוכרת בדיוק). אז זהו. לא חשוב. הכול לטובה. שבת שלום.
תגובות