.JPG)
בוני
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- על ספר על ספסל (מישהו דומה לי)
- היה היה ראש ממשלה-חמשירים
- סִכּוּם מַצָּב (8.8.2014)
- ראיתי במשרד הדואר
- במדינת החשמונאים
קשור אלי
- [ליצירה] אין פה מקום לשנינו (לי הגבר ולך הגברת או שמדובר אולי באין מקום לשנינו שני גברים מתעמתים על איזה נושא חומרי (???) ויש גם גברת ? מפני שהשיר אינו מנוקד ומפני שאתה יודע שתמיד קשה לי להיכנס לראשך [ליצירה]
- [ליצירה] ליוסף ק. טעות עשית כשאיחדת את שירי עם שירך באתר http://www.sign4y.org. ובניגוד להסכמתי לאיחוד הלא קדוש הזה. ביקשתי ממך בפירוש לא לאחד את השירים. וכעת אומר לך בפירוש: שיר זה הוא שיר על אישה מוכה. זאת אישה ששמים אותה גבוה על איצטבא, אם היא תזוז היא תיפול ותישבר. והיא לא הגיעה לשם בעצמה. מישהו שם אותה שם. זאת אישה שאינה יכולה לזוז, אולי אין לה מכונית, אולי היא קשורה, זאת אישה שלמעשה כלואה בביתה ואם תזוז היא תיפול ותישבר כי שם אותה הגבר כאגרטל על איצטבא במקום גבוה ומסוכן עבורה ועליה להיזהר. ובנוסף, הגבר שדד את פנימיותה ולא נותר ממנה הרבה, רק שאריות. וזה כתוב בשיר בפירוש "שאריותיה" ומה הוא עושה בשאריותיה ? הוא חובט אותן. וכך כתוב: "והיא כבדה, לזוז לא יכולה והוא חובט בה את שאריותיה." כל זה מתרחש בבית של המשפחה האידיאלית הזו. אולם כלפי חוץ - איזה יופי, ששון ושמחה, כולם משבחים ומקלסים, היא השולחן, הבית, היא כבוד, איזו בעלת ביית. וחוץ מזה, היא גם חתיכה לא נורמלית משהו, כל כך נשית - "ריח של אישה על ירכיים", וגם הוא הגבר מנצל אותה עד הסוף , את המסכנה שכלואה למעלה על האיצטבא כבדה ולא יכולה לזוז ורק שארית - בלילה הוא עושה בה את מעשיו. אני ביקשתי ממך לא להשתמש כך בשיר .עשית מעצמך צחוק כי אינך קורא שירים עד הסוף, רק באופן סלקטיבי, והתעלמת משורות קובעות לגבי המשמעות, ובמיוחד מהשורה "והוא חובט בה את שאריותיה" שאינה משתמעת לשתי פנים. אני מציעה לך להסיר את השיר משם. ליאורה שבת שלום [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, האכזבות שבחיים ... [ליצירה]
- [ליצירה] תרגום שהיה מושהה [ליצירה]
- [ליצירה] חזק גם היום [ליצירה]
- [ליצירה] העלה חיוך על שפתיי. אוי. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין שלא היו שם בסביבה כלל שום גברים שלבן היה יכול לתת להם את בתו לאה בשכר של נדוניה גדולה. והיה מוכן להמתין שנים כה רבות כשבאותה תקופה לא חיו שישים שנה והיו יכולים למות מכל צרה ופגע ומחלה. וגם כשהנביא ירמיהו אומר, רחל מבכה את בניה - את מי היא מבכה ? היא מבכה גם את בני אחותה ? אלו שניסו לרצוח את בנה ? וגם יריבות מראים בין הנשים וכל אחת נותנת את שפחתה ליעקב. כלומר - לא מדובר כאן בקנאה מינית, הייתי אומרת שהיחס גבר הוא באמת כאל - סליחה - בהמה שאם נותנים לו אישה אז כיף לו ולא משנה מה. ספרי התנ"ך נכתבו ביושר ובאמת ולא מסתירים. שם בסיפור רב הנסתר על הנגלה. אך יפה אהבתו של לבן לבתו. הוא ידע להעריך היטב את המצב. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. זה בדיוק. לא יותר ולא פחות. רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן. מרוב שאנשים חיים בממד הוירטואלי ולמדיה ולמילים יש עוצמה כל כך רבה אזי רשת המילים מסוגלת ללכוד דגיגונים רבים. צייד המילים הקלאסי (אם כי לא כמו ביצירה הזו כמובן,) היה שחור העור אותלו, גיבורו של שייקספיר, שסיפוריו על עלילות קרבות כבשו את לבה של דסדמונה היפה. להבדיל מצייד הלילות זה שבכאן... [ליצירה]
- [ליצירה] חג שמח [ליצירה]
תגובות