.JPG)
בוני
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- ראיתי במשרד הדואר
- שיר לגשם
- הַפֵיוֹת ֹשָבוּ לַבַּיִת שֶׁל עֶדְנָה
- לעפרוני של שלי - To Shelley`s Skylark תרגום T.Hardy
- הציפורים התעופפו, פרחו הרחק
קשור אלי
- [ליצירה] שיר מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מיכאל. אני מנקדת כשאני חשה שהיצירה מפסיקה להיות יצירה על רמת המקאמה והופכת לשירה. לעתים היצירה נפתחת ברמה נמוכה מדי לטעמי מכדי להיחשב כשירה פרופר ואז הניקוד נראה לי מיותר, סתם ניקודומאניה. ואז מגיעים למקום שדורש את הוספת הניקוד. אני קצת אולד פשנד. שבת שלום. [ליצירה]
- [ליצירה] אל תראי תולעת יעקב ..... [ליצירה]
- [ליצירה] אריק - האמת שאני כותבת בעבור עצמי וגם לא כתבתי הרבה עד שהאינטרנט לא התפתח ואת יונה וולך לא קראתי לפני אותו מקרה (!) ואיני קוראת את הפנתיאון הישראלי, הישן והמודרני. המדיה מחליאה אותי. אני מניחה אבל שאלמלי הייתי כותבת שם את השורה "כוס עם שיניים" (כל הזכויות שמורות) לא הייתי מקבלת קרוב ל-200 כניסות ליצירה הזאת בליטרטורה. אחר כך מחקתי את היצירה (ואת ההערות - שאולי נמצאות שם באיזה מקום) והכנסתי אותה שוב ומחדש. בקשר לזה שאתה רוסי - שיהיה לך לבריאות. ואני חצי אפגנית וחצי יקית. אז מה ? הכי חשוב שיהיה לך גם מקצוע טוב, מלבד הכתיבה, כי קשה להתקדם בארץ. [ליצירה]
- [ליצירה] אמר רבי הלל הזקן על דאטפך אטפוך וכל מטייפייך יטופון ... [ליצירה]
- [ליצירה] היי. תודה. אך זאת דרך כל בשר. לא הייתי רוצה שיהיה בשום דרך אחרת. טוב לי שהתנתקו ממני ושיש להם חיים אחרים. והם שונים ממני. ולא תמיד זה כך. אך לעתים, כל אדם חווה את הנבדלות שלו, אפילו מהקרובים אליו ביותר. אני שמחה שכתיבתי מוצאת חן בעיניך. אך בחיים אנשים כמוני לעתים יחָשבו לשונים, על פי דרך התנהגותם ודיבורם. חג פסח כשר ושמח. [ליצירה]
- [ליצירה] כוכב אחד - אין מילים בפי. תמיד חשתי בודדה בעניין הזה - אבל לא. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, לא נעים, גם כשזה "את" וגם כשזה "אתה". חתיכת תיאור ..... [ליצירה]
- [ליצירה] תרגמתי (לאחר שקראתי את התרגום של רינת) לזכר ההיכרות הראשונה שלי עם המילים moor ו heather, בימים ההם כשקראנו ספרים. כמדומני בתרגום של הספר קדמת עדן של סטיינבק, ובתרגום של הספר אנקת גבהים של אמילי ברונטה. הייתי ילדה ותהיתי די הרבה למה הכוונה ב"בתה" שקתרין אהובתו של הית'קליף מסתובבת שם כל כך הרבה. ועל "אברש" שבקדמת עדן ריחמתי קצת, שהיה לה שם שכזה. רינת השתמשה בפירוש של בבילון בעבור ה-moor וההסבר הזה "תיקל" לה את השורה הראשונה. [ליצירה]
- [ליצירה] אריאן - למדתי משהו מאמילי (אם הבנתי נכון ) שכאשר יצירה יוצאת מהכשרה וכל אחד מוצא בה מהרהורי לבו אזי זה מוסיף לה. אני כתבתי למעשה על מחסומי האליטות והמדיה. והם הרי חיים היום שם בוירטואליות. אולי חשבתי על דודו טופז. אולי הגבתי למאמר קטן שקראתי בעיתון. מישהו שם תרגם יצירה לכבודו של אדם שהלך לעולמו וכתב שם שאת היצירה הזו כבר תרגם X ותרגם Y וגם הוא פעם תרגם וכעת הוא מלטש ומוסיף. וזה הופיע בעיתון עם שמות כל האיקסים וה-Yים (לכך התכוונתי שהם מתכתבים [ומפרסמים\מתפרסמים] בינם לבין עצמם כל עוד הם חברים ומקושרים) והרהרתי ביני לבין עצמי שהם המכובדים המקושרים מהעיתון וממקומות אחרים מתכתבים אחד עם השני ונעזרים בשמותיהם של אחד והשני וזו מין רשת וירטואלית שכזו. ולמחרת ספרו בטלוויזיה שגם האנציקלופדיה הוירטואלית ויקיפדיה - מסתבר שנשלטת על ידי 1500 מיוחסים, ומי שאינו ביניהם יקצר ממנו הסיכוי להוסיף לה. ונשאלת השאלה היכן המציאות, כאן - במקום בו אני יושבת - או שם במקום בו הם יושבים ? כי אנחנו הרי עולים\עולות על אותו GRID רעיוני ומשתתפים בו כולם, כמו בעולם של רעיונות ומחשבה, אלא שאת הקושאן על הדלת והמנעול לאותו מקום הם המחזיקים ולא אנחנו. ומסיבה זו מניחה אני כולם מגיעים לטוויטר ולפייסבוק. לא ניכנס לזה. וזו הייתה יצירה כועסת. תודה לכן אריאן ומלודי על דבריכן הנעימים וכי אתן רואות את היצירה על תקן של שיר. [ליצירה]
תגובות