צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
היי לאוסף (אוספת ?) הטרמפיסטים
אני בעצמי לא מבינה לעתים איך אני יורת ומשאירה זאת לחלק הסמוי באישיותי כל עוד מתרה בו להתנהג בהגינות.
הקטע של המילה "ליה" בפלשתינאית והדרך ששרדה עניין אותי, והרהרתי ביני לבין עצמי איך כותבים משהו על אליה. וכל מה שזכרתי היה הסיפור מהאיליאדה והאודיסאה, על הענק הקיקלופ פוליפמוס.
פוליפמוס זלל 6 מאנשיו של אודיסאוס לארוחת הערב והתכונן כנראה לטעום מכולם במתכונת עמי ותמי (הנזל וגרטל).
לאחר שכשישן אודיסאוס וחבריו עוורו אותו עם שפוד מלובן בעינו האחת, הם נמלטו כשהם מתחבאים מתחת לרחלים, הרחלים יצאו מהמערה צמדים צמדים ומתחת לכל צמד שכב אחד מאנשי אודיסאוס. כלומר- מתחת לאליות. וזה מה שיצא.
כן, הוא אהב לזלול בני אדם. אך היצירה הזו שאינה קשורה ישירות לאודיסאה משום מה הופיעה כך, עם האהבה שלו לרחלים (שאין לה קשר לאודיסאה).
כן, אני צמחונית כבר שנה, זה די נעים ובריא ותחושה טובה פנימית בלי רגשות אשם.
[ליצירה]
לאברהם ולחברים. כשאתם כותבים את היצירה, בסוף שורה במקום לעשות ENTER יש לעשות SHIFT ואחריו ENTER ואז השורות יהיו צמודות ולא יהיו מפוזרות כזרעונים על פני המסך. צריך להשתדל עד שלומדים.
אברהם - את השיר היפה שלך כדאי לנקד. הוא הולך לאיבוד בדרך בה הוא מופיע כאן.אם אין לך מנוי על רבמילים חפש באינטרנט, כמדומני יש אתר ששמו סנופי שמאפשר ניקוד של כמות מילים מועטת מדי פעם
רָאִיתִי אוֹתוֹ
בֵּין חֹשֶך וְאוֹר
שָׁחֹר מְכֻרְבָּל
בְּרַחֲמוֹ של לֵיל
מִתְפַּנֵּק טֶרֶם פְּצִיעָה...
והוא עומד
ושורשיו עמוקים
בז לשקיעתו
ומשלים עמה
ומחוגיו גרומים
והתנגשו
הוא ביציאתו
וההוא בכניסתו
ונגע חושך באור.
[ליצירה]
כן.
פעם כתבתי יצירה כשהייתי צעירה ואני זוכרת רק את חציה.
לא ייתכן שלא אראה יותר
את נפתלי בן יעקב, אבי,
שצל דמותו לנצח יתלווה,
אל הימים הנותרים לי בלעדיו.
גם בדמיון וחלומות נמנע ממני,
לו רק יונח לי פעם לחבקו
ואם גם אתעורר בבוקר ואזכור
שמת הוא ונמק באופל בור.
- את השאר איני זוכרת. מעין סיכום ? וזאת התגובה לתגובתך.
[ליצירה]
הדס. במפגש היוצרים שי דודיס הציע לכתוב יצירה על תמונת ילדות. ובמקרה שלי - שאני תמיד מסתכלת קדימה ולא אחורה - זה בלבל אותי והחלה משתלשלת היצירה הארוכה הזו שיש לה עוד חלק אחד שאינו גמור. השטיח הוא כמו שטיח החיים והדורות. לא רק השטיח שלי. באשר לשורה 12 - בימים ההם לא היה אולטראסאונד ולא ידעו מה יהיה מין הילוד. אני הייתי לבסוף בת יחידה. אבא נתן לי שם שני את שם אמו.
תגובות