צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
בבה בובה חביבה - מלבד הביטוי "אושר אקראי" שלא היה נראה לך - לי אישית לא נראה שהשפלתי את השכנה המבוגרת, אשר הצעיר המתבונן מהקומה השלישית מתפלא לאושרה אשר אכן *אקראי* הינו כי זה לא אושר של ארנק או הזמנה של כרטיס תיאטרון, זה קליק של רגע. וכשהצעיר אומר וְעַל פָּנֶיהָ הַבָּעָה -
עֶרְגָּה כָּזוֹ עוֹד לֹא רָאִיתִי
גַּם לֹא עַל פְּנֵי יַקִּירָתִי
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בַּמִּטָּה
לדעתי יש פה רגע גדול ומכובד. כי אותה אישה על מרפסת חיה מאוד מאוד. גם התגובות של הקוראים הצעירים חביבות ונעימות.
באשר לאביבסתיו, לדידי יכול להרשות לעצמו במה שנוגע לי כל מיני lapsus lingua ואין לו כוונות רעות. ליאורה
[ליצירה]
שיר יפה ונוסטלגי. מבחינה רגשית נוגע בנימים. מבחינה רעיונית לא הכל מסתדר לי
מהסיבות:
שהבתים הממשיכים לא מתאחדים לי עם הבתים הפותחים.
בית ראשון - לעמוד בגשם ולבד (עצוב)
בית שני - רק הרוח לוחשת .. שמך (בודד)
בית שלישי - ילד חופש ורוח פראית (לא עצוב בעיני)
בית רביעי - ילד אבא אמא, אתה יודע איך זה לחבק (לא עצוב בעיני)
בית חמישי - ילד חופש ורוח פראית (פזמון ?)
בית שישי - ילד סכינים (מדוע ?)
כך שאם יש לו הורים, חופש ורוח פראית, הרי הבחירה לעמוד בגשם ולבד היא שלו.
[ליצירה]
זה מדהים גם את עצמי. האמת - כשתרגמתי הרהרתי ביני לבין עצמי שהיצירה של ברנס היא די שמאלצית. אך הייתי שותקת, אלא שגם באתר הבמה, הפרוץ לכל עבר ורוח, מסתבר, שמישהו קרא ודעתו כדעתכם כדעתי. אך זו לא חוכמה אם היצירה היא לא משהו. אולם זאת יצירה ידועה ונכללת או נכללה בשירי בחינות הבגרות.
תגובות