.JPG)
בוני
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- הִיא חַיָּה דֶּרֶךְ בְּשָׂרָהּ
- שטיח פרסי (2)
- עוֹד מְעַט יִפְרַח הַקַּיִץ
- טייס אירי חוזה את מותו, W.B.Yates
- ואילו אני זכיתי לראותך
קשור אלי
- [ליצירה] אבל דגי זהב מורעבים יביאו מזל רע. ואת זה אנשים יכולים לקבוע לעצמם כי האוכלוסיה כאן רדופת אמונות טפלות כמו כלבים מוכי קרציות. [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי לתומי שרק אני כזאת [ליצירה]
- [ליצירה] ואני לא כותבת שירים בזמן האחרון, אמלט אל הבדיון הבלתי מציאותי ... [ליצירה]
- [ליצירה] בשיר השירים כתוב "רפדוני בתפוחים" ... חווה הקטנה משתעשעת עם הנחשים, הם רוגמים בתפוחים והיא משסה בהם את תאוותיה. אל תראוני שאני שחרחורת... אחרי מחשבה מעמיקה נראה לי שהשורה האחרונה אכן מצביעה על הלך רוח של חינוך מוסרי תקיף שאולי אין בו צורך כאן.... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי *** [ליצירה]
- [ליצירה] כן. [ליצירה]
- [ליצירה] אין דבר כזה. רק בסטטיסטיקה ... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. יש הרבה בחורות שסובלות, או "סובלות" כי לא שמות מסך. וגברים גם. [ליצירה]
- [ליצירה] לפרידמן. מספרים שגדולתה של ג'יין אוסטין הייתה בכך שכתבה רק על חומרים מהחיים. היא הייתה רווקה, לא נשואה, חייתה כמדומני לצד אחותה, אולי כמו התוכונה שהיו מביאים לתוכון המגעיל רוצח הנשים שכל כך עצבן אותך (מדוע ?) והצליחה ג'יין אוסטין לברוא מהעולם היומיומי ואני מתארת לי הצייקני והדתי (כמדומני גיסה היה כומר, אך לא קתולי) עולם המדבר באנושיות האדם באשר הוא. מכל מקום, מאיר, רק תחליף את המילה תוכונים במילה גבר, אישה, אז תראה שאישה שבעליה מתים, אומרים עליה שהיא קוטלת גברים, וגבר שנשותיו מתות, בסיפור הזה מכל מקום - שמדבר רק בתוכונים, יקנו לו תוכונה חדשה, כי כל אחד צריך לחיות ממשהו. אז יש אנשים שרואים בסיפורים את דפי זהב. ובתוכון אולי צלי תרנגולת בגריל. ויש אנשים שרואים כל מיני דברים בהם. אתגר לך - כתוב נא אתה סיפור ואנו כאן באתר נקרא אותו בעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] חג שמח גם לאמילי ולכל באי האתר. פסח. תשס"ט [ליצירה]
תגובות