.JPG)
בוני
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ל"ג בעומר, הרבה זכרונות, אפילו אדי העץ הנשרף באוויר, [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. אבל אתה צעיר. לו ידעת כמה מילים החליפו לנו. לו ידעת כיצד התחלפה השפה. לו ידעת כמה *קשה* להיפרד ממילים. [ליצירה]
- [ליצירה] שלום ברוכה הבאה. יפה הפיתוח של ריבוי הופעות הגשם, בטבע ובעיר האנושית. יפה השורה על המדרכה שאוספת אליה פסיעות ועלים. אם את רוצה שלא יהיו רווחים שכאלה בין השורות אין לעשות ENTER בסוף השורות אלא SHIFT ENTER. תוכלי לראות זאת כשהיצירה נמצאת תחילה בקובץ וורד. בסוף כל שורה מסומן ה-ENTER בסימןמיוחד. צריך למחוק אותו (השורות מתחברות) ובמקומו להכניס SHIFT ENTER ויתקבל סימן אחר, של חץ מעוקל. תמיד אפשר לערוך ניסויים אם יש זמן. כל טוב [ליצירה]
- [ליצירה] ומדוע על פי האגדה סירס את הלווייתן ואת הנקבה המית והמליח בשרה לעתיד לבוא וכל זאת כדי שלא יתרבו ולא יחריבו את העולם ? [ליצירה]
- [ליצירה] גולו חביב. לדעתי שום כימותרפיה אכן לא תוכל לרפא כי מועטות מאוד המשפחות שאחד מחבריהן אינו נגוע ומטבע משפחה להגן על חבריה ועם מקורות הכנסתם. באשר למדוע אני חיה כאן - אני כבר מבוגרת וכבר חייתי את הרגעים הגדולים. יש רבים מבוגרים כמוני בארץ, אשר "שומרים את המדינה" לילדיהם שהגרו מכאן. ילדים שהחיים עוד לפניהם והם מאמינים שיוכלו לעשות אתם משהו. מכל מקום, אתה מדבר אתי בנימוס. ראיתי פעם תוכנית טלוויזיה (לפני מספר שנים). התעורר שם ויכוח על המדינה. הייתה שם קבוצה של אנשים תרבותיים ומנומסים ששפכו את לבם והייתה בפנל עוד גברת, פרכה (סליחה על הביטוי) והיא פשוט מחקה אותם ואת תחושותיהם. היא לא נסתה להתקרב לדבריהם אלא אמרה, "אז יאללה יאללה, תעזבו מכאן." וזאת הייתה הגישה עד כה לדעתי במדינה. לא מוצא חן בעינך מה שקורה כאן ? הכללים שלנו לא מסתדרים לך ? אז יאללה יאללה תלך מכאן. אנחנו יודעים שאתה לא מסוגל (חי חי) כי אין לך השכלה, אינך יודע אנגלית, אינך יודע מתמטיקה, אין לך כסף ואין לך שכל ופרוטקציה אז תשתוק. אבל כלפי חוץ אתה חופשי. יאללה יאללה, תסתלק. ואכן, עובדה היא שרבים בעלי השכלה עוזבים. ומשאירים את המדינה ללא ראש.(ללא השכל שלה). לא מספיק רק להתפלל להקב"ה. וכבר אמר רבי הילל הזקן "אם אין אני לי מי לי" וכל ישראל חברים. איני יודעת מה יהיה הפיתרון. בידי שמיים. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס. במפגש היוצרים שי דודיס הציע לכתוב יצירה על תמונת ילדות. ובמקרה שלי - שאני תמיד מסתכלת קדימה ולא אחורה - זה בלבל אותי והחלה משתלשלת היצירה הארוכה הזו שיש לה עוד חלק אחד שאינו גמור. השטיח הוא כמו שטיח החיים והדורות. לא רק השטיח שלי. באשר לשורה 12 - בימים ההם לא היה אולטראסאונד ולא ידעו מה יהיה מין הילוד. אני הייתי לבסוף בת יחידה. אבא נתן לי שם שני את שם אמו. [ליצירה]
- [ליצירה] גם הרעיון עצמו וגם תיאור האישיות ... והגברת עם הציפורן (ציפורן של אצבע) כמו (זה הדמיון שלי) שולה משהו ארוך מבין העלים ומכניסה אותו למקורה ... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. כשמשתפים יש שקיפות. שבת שלום. [ליצירה]
- [ליצירה] לסופר סתם לא בטוחה שזה אירוני. וביצירה הזו יש שתי שורות "כמו רבקה לעין" והשורה הקובעת "איה מחמל נפשה" שבאמת לא תכננתי אותה ולכן היא קובעת כי הופיעה מעצמה. ורוצה לומר, שכל אשה יורדת לעין שלה, במודע או שלא במודע. ולכל אשה צריך שיהיה את אליעזר שלה, השדכן האלקי, שיחבר אותה עם מחמל נפשה. ובכל העולם מסתובבות נשים ששואלות "איה מחמל נפשי" ואני מניחה שגם גברים, ( אליעזר יצא למלא שליחות בעבור יצחק.) אלא שבחלום שאני מתארת אני יורדת אל העין ומסתכלת ומסתכלת ואין שם אדם. ולמילה עין שני פירושים, מעיין, וגם עין שמסתכלת סביב סביב. [ליצירה]
- [ליצירה] יום אחד, ביום הזיכרון, נכנסתי לבית של השכנה שלי ומצאתי אותה יושבת ומביטה בתמונתו של אחד הרטכ"לים. היא ספרה לי שאותו רמטכ"ל דומה מאוד לאחיה שנספה בשואה (והיא נצלה כי הייתה במנזר, כמו הדמות בסיפורו של אביסתיו). והיא עוקבת אחרי תמונתו של אותו קצין כדי לדמיין איך אחיה היה יכול להיראות לו נשאר בחיים, כי * לא הייתה לה שום תמונה שלו ושום זיכרון וזכר*. היא ספרה שהנאצים לקחו את כולם מבית הכנסת וירו בכולם אחד אחד ליד הנהר כמדומני. ואילו היא - כחולת עיניים ויפה - ניגש אליה קצין SS ואמר לה, "את לא יהודיה, את לא יכולה להיות יהודיה," והיא רק הביטה בו ולא אמרה דבר, אבל הוא אמר לה, "לכי מפה, את לא יהודיה" וסילק אותה בכוח וכך הציל אותה. והיא הלכה משם לבית של המטפלת הפולניה שלה, שזה כל מה שהיה לה בכפר, וההיא שמה אותה במנזר. ולמחרת אותו יום היה לה פס לבן בשיערה, והיא כמדומני בת 19. [ליצירה]
תגובות