.JPG)
בוני
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- אני רואה אותם מבעד לטלוויזיה
- ציפור ללא רגל
- הָיָה כּוֹתֵב אֶת הַשִּׁירִים
- אַל תֵּלְכִי פְרַנְצֶ´סְקָה
- בימים שצריך לעשות את כל הדברים הקטנים
קשור אלי
- [ליצירה] אבל קבר יהיה לך רוז הקטנה, את תהיי לסמל ותופיעי בעיתונים ובמותך אולי תפני תשומת לב למאות ואלפים ילדים שחיים ללא כבוד מהוריהם. ויהי זכרך ברוך. ושלא נצטרך ושלא נדע ... [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה מופיעה כעת. מתנצלת על הדף הריק שהיה שם במקומה. תודה למעירים לתשומת לבי. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] לאילה: ואני לא אוהבת בלגן כזה .... [ליצירה]
- [ליצירה] - * - [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. כשמשתפים יש שקיפות. שבת שלום. [ליצירה]
- [ליצירה] יורם שובר את לבי. אוי. [ליצירה]
- [ליצירה] לפעמים הסיפור על השם הוא כל מה שאנו יודעים על בן אדם. סבי ז"ל שמעולם לא פגשתי, ושמו יעקב, מסתבר שלא היו לו ילדים שנים רבות. הייתה לו רק בת אחת. והוא התנדב להיות שמש בבית כנסת. איני יודעת אם בבוכרה או באפגניסטן. מכל מקום, הסיפור הוא שיום אחד בא לבית הכנסת איש, מגולח, אבל כנראה יהודי, והסיפור היה שהאיש קצץ לעצמו את האגודל (או את האצבע המורה ?) כדי שלא יצטרך לשרת בצבאו של הצאר הרוסי (שאז יאכל טריפה וכל מיני מה שהיה אז). וקראו לו "נפתלי". וסבי אמר: אם יוולד לי בן, אקרא לו: נפתלי. ואכן - שלושה בנים נולדו לסבי והבכור, נפתלי, היה אבי ז"ל. ואבא סיפר לי פעם את הסיפור הזה. משמע - הייתה לסיפור משמעות עבורו. וגם נפתלי האלמוני היהודי המגולח למשעי שקצץ את אצבעו כדי לא לשרת בצבא הצאר - ומי יודע מה עלה בגורלו - גם הוא מסתובב אצלי ואולי ימשיך הלאה בסיפורים אם משהו יימשך מזה כאן. ולילדיי לא סיפרתי ... [ליצירה]
- [ליצירה] שנה טובה לכולם. תכלה שנה וקללותיה - תחל שנה וברכותיה [ליצירה]
- [ליצירה] כן. ככה זה. [ליצירה]
- [ליצירה] אמת. [ליצירה]
תגובות