.JPG)
בוני
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- הַפֵיוֹת ֹשָבוּ לַבַּיִת שֶׁל עֶדְנָה
- האנשים המתכתבים אחד עם השני
- לִחְיֹות ֹשִבְעִים ֹשָנָה
- The page - דף ללא פשר
- KARMA
קשור אלי
- [ליצירה] וגם קטע של תובנה חדשה הרווחתי מקטע אנושי זה. אמת שאנו משוחחים לעתים עם המתדלקים והם בתקן דומה לשל הספר (במספרה) ששומע את כל הרכילויות ומצבי הרוח. נקודת המפנה מהקדורנות אל האור בקטע כה צנועה ויפה, כשהמספרת מסוגלת להביט כלפי חוץ ומבחינה בשמו של המתדלק, יעקב, הופך למשהו אישי, וכל העולם נעשה יפה יותר כאילו כעת העולם מכיר אותנו ולא יפגע בנו [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, לוגן. אני לא התעמקתי במרשתת בקשר ליצירותיו ולאמונתו הדתית. הוא מתאר מקום שפעם שיחק בו (כילד ? אינו אומר). ואולי גן האהבה הזה הוא בכלל מקום אמונתו באיש ההוא שמסמל אצלם את האהבה ? ופעם היה פנוי וזמין בעבורו והיום יש באמצעו מבנה חסום ונעול ? מכל מקום - אני מודה ומתוודה שתרגמתי מבלי לבדוק באופן אקדמי את הרקע באופן ממצה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לעורכת על ההמלצה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה ונוסטלגי. מבחינה רגשית נוגע בנימים. מבחינה רעיונית לא הכל מסתדר לי מהסיבות: שהבתים הממשיכים לא מתאחדים לי עם הבתים הפותחים. בית ראשון - לעמוד בגשם ולבד (עצוב) בית שני - רק הרוח לוחשת .. שמך (בודד) בית שלישי - ילד חופש ורוח פראית (לא עצוב בעיני) בית רביעי - ילד אבא אמא, אתה יודע איך זה לחבק (לא עצוב בעיני) בית חמישי - ילד חופש ורוח פראית (פזמון ?) בית שישי - ילד סכינים (מדוע ?) כך שאם יש לו הורים, חופש ורוח פראית, הרי הבחירה לעמוד בגשם ולבד היא שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר זכה בהמלצת העורך באתר הבמה. כל הכבוד. [ליצירה]
- [ליצירה] בארץ זה לא קרה. בארץ אין מגדלורים ומיטות מהמאה ה-18 אינן זמינות כך לזוגות נאהבים. גם השם ארדן אינו מכאן. זה סיפור יפה ואני חושדת בנוסף שהסיפור נכתב ע"י מישהו\מישהי שכותב\בת תחת שם אחר באתר. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גם אני. הוא כנראה קצת ארוך. [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד יפה. העצב הטבול בירק ובשושנים. מזדהה [ליצירה]
- [ליצירה] אריאן - למדתי משהו מאמילי (אם הבנתי נכון ) שכאשר יצירה יוצאת מהכשרה וכל אחד מוצא בה מהרהורי לבו אזי זה מוסיף לה. אני כתבתי למעשה על מחסומי האליטות והמדיה. והם הרי חיים היום שם בוירטואליות. אולי חשבתי על דודו טופז. אולי הגבתי למאמר קטן שקראתי בעיתון. מישהו שם תרגם יצירה לכבודו של אדם שהלך לעולמו וכתב שם שאת היצירה הזו כבר תרגם X ותרגם Y וגם הוא פעם תרגם וכעת הוא מלטש ומוסיף. וזה הופיע בעיתון עם שמות כל האיקסים וה-Yים (לכך התכוונתי שהם מתכתבים [ומפרסמים\מתפרסמים] בינם לבין עצמם כל עוד הם חברים ומקושרים) והרהרתי ביני לבין עצמי שהם המכובדים המקושרים מהעיתון וממקומות אחרים מתכתבים אחד עם השני ונעזרים בשמותיהם של אחד והשני וזו מין רשת וירטואלית שכזו. ולמחרת ספרו בטלוויזיה שגם האנציקלופדיה הוירטואלית ויקיפדיה - מסתבר שנשלטת על ידי 1500 מיוחסים, ומי שאינו ביניהם יקצר ממנו הסיכוי להוסיף לה. ונשאלת השאלה היכן המציאות, כאן - במקום בו אני יושבת - או שם במקום בו הם יושבים ? כי אנחנו הרי עולים\עולות על אותו GRID רעיוני ומשתתפים בו כולם, כמו בעולם של רעיונות ומחשבה, אלא שאת הקושאן על הדלת והמנעול לאותו מקום הם המחזיקים ולא אנחנו. ומסיבה זו מניחה אני כולם מגיעים לטוויטר ולפייסבוק. לא ניכנס לזה. וזו הייתה יצירה כועסת. תודה לכן אריאן ומלודי על דבריכן הנעימים וכי אתן רואות את היצירה על תקן של שיר. [ליצירה]
תגובות