.JPG)
בוני
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- עצים קרחונים אקולוגיה טמטום ושפלות הצעה לעירית תל אביב ולירוקים
- הַשּׁוֹשָׁן הָאָדֹם (Robert Burns)
- היכן מסתתר היום שעבר
- זוֹ הָיְתָה חֲבוּרָה מְפֹאֶרֶת
- גַּם בִּרְצוּעַת עַזָּה נָשִׁים עוֹשׂוֹת סְפּוֹנְגָ´ה
קשור אלי
- [ליצירה] ל"ג בעומר, הרבה זכרונות, אפילו אדי העץ הנשרף באוויר, [ליצירה]
- [ליצירה] מתי ניפגש כולם ? אין מקיימים פגישות באתר הצורה ? אבל אני תל אביבית ... [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת יצירה זו לאחר שמתמזגים בה גם כשרונך לעצב את הטבע וגם "שגעונך" מהיצירות הסוריאליסטיות שלך (הסיפורים) [ליצירה]
- [ליצירה] פעמים רבות קפצתי כשמשון הגבור בתנ"ך ופעמים רבות נכוויתי מבלעדי פעם אחת ואותה פעם אחת ויחידה הפרתה את חיי עד תומם ועד היום מתגלגלת האבן בנתיב והנתיב עוד לא תם לא נשלם [ליצירה]
- [ליצירה] לצחית יקרה, את לא הראשונה. בני אמר לי "זה סתם מילים לא מחוברות ואין בזה כלום." "הקודם" [התכוון ל'שכנה שלי יושבת במרפסת'] אמר, "היה יותר טוב." כך שאני מקבלת את דברייך ברוח טובה. האמת - כבר אמרו לי לא לחרוז, ואמרו לי לא להאריך, ועוד דברים אמרו לי. לא ברורה לי הקונצפציה הכללית של מהות השירה בדור שלנו, אני חושבת - אולי טיפות טיפות של מיצויי מחשבה או הגות. אלא שלדברייך, חושבת אני גם שאני פשוט מורגלת למחשבות ארוכות ומורכבות. בימינו לא נראה לי שאורך שורה יכול להיות יותר מ 13 מילים, כך מציעים המתמקצעים למיניהם וכך גם בערך אורך הכתוביות מתחת לטלוויזיה. יוצרים של פעם שהיו כותבים באריכות לא היו מתקבלים היום ולדעתי בעוד כמה עשורים כלל לא יהיו מובנים והעברית שלהם תיהפך בהדרגה למעין ובדומה לערבית הספרותית של היום, שתי שפות יווצרו (תיווצרנה ?). אחת עונתית ואחת ספרותית "קלאסית" ואחת משהו באמצע. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, זה הרגע, ה gnosis [ליצירה]
- [ליצירה] הבעיה תוקנה והיצירה מופיעה בשלמותה [ליצירה]
- [ליצירה] כיף לבקר. [ליצירה]
- [ליצירה] אין הרבה מה להוסיף. [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה הזו הייתה פעם ביצירה לפי השידרוג אולם אינה מעוצבת שם באורח הנכון. ולא ניתנת לתיקון. אז הכנסתי שוב. [ליצירה]
תגובות