צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
חתלתול ושי תודה. חתלתול - לשאלתך - בקשר לפזמון - החריזה אינה קלה לי ואני פעמים רבות חורזת אותיות קרובות ולא זהות. בבית השני הסתדר לי כך עם הפזמון וגם עם המילה "שדוד" שלא רציתי לוותר עליה, מילה תנכית. גם "זרועו תחת ראשי וימינו תחבקני" (?? ציטטתי נכון ?) לא חפצתי לוותר על מוטיב האהבה, גם כן מופיע בשיר. אך את/אתה צודק/ת שבשיר אין השורה האחרונה כזאת בבית השני. אך אם היו מחברים את שתי השורות האחרונות בכל בית ולא קוטעים אותן זה היה מתקבל על הדעת.
מכל מקום - ה poetic license שנעמי לקחה על עצמה כשהפכה את הפואמה לשיר מושר היה גדול הרבה יותר וגם הוסיפה בית. ליאורה
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
אמונה תחיה חיים - תודה לך. מכל מקום, אני משתמשת ברבמילים לניקוד ובודקת מילה מילה. אליבא דרבמילים:
חוֹף שֵם ז' (חוֹפֵי)
שפת הים, האגם וכד';
חוֹף שֵם ז' (חוֹפִים)
shore, coast
כך שרואים שלעתים יש מן התועלת בהאחדה הנובעת ממחשוב. אם כולם היו משתמשים ברבמילים שהוא גם אנטראקטיבי וגם הולך ומתפתח - לפחות באשר לניקוד - הייתה מתפתחת האחדה. ברבמילים הם שמים בהערות גם נוסחים מקובלים על פי הדיבור ושאינם מקובלים על פי השפה.
שיהיה שבוע טוב לכולנו
[ליצירה]
בעיניי זה סיפור מזעזע. כולל הנידוי: "נדוהו, מת בנדויו, וסקלו בית דין את ארונו." הסקילה של הארון באבנים. אני לאאגיד מה אני חושבת, לא על אז וגם לא על יהודים מסוימים היום. ואלה העובדים את האל הטוב, מלך העולם, אבינו שבשמיים, ארך אפיים ורב חסד ? טוב לי שאני מאמינה כמו תינוקת ושלא חונכתי בידי דתיים.
[ליצירה]
זה מעניין. מלבד פער הדורות שמדובר בו מעניינת המילה "רועמים". הם אינם מרעימים אלא רועמים. נראה לי כאילו יש בהם נימה של תוכחה ונימה של אוטוריטה גם והם דברים רועמים כדברי הנביאים. ונראה שהמשורר מקבל את התרעומת של אותה שירה בשפה זרה. מקבל את סמכות המשורר הזקן.
המילון האלקטרוני של רב מילים אומר:
2. ספרותית (כשנאמר על פנים, מבט וכד') רוגז, זועף, קודר, מביע תרעומת.
• מבטו הרועם העיד על כך שהרגזתי אותו מאוד.
דבר אחר היא כף היד הנעימה שאינה מושטת.\
במה מדובר ? האם ציידת החלומות אומרת למשורר שעליו להושיט יד לנערה שהמילים מרעימות באזניה ואולי למשוך אותה או להוציא אותה מהמקום בו היא נמצאת ? (בקשה חסעד כלשהו). או אולי להיפך, אומרת לו שהוא מדבר באותה שפה מרעימה וזרה ואין בכך צורך, עדיין נעים הוא וגם מגע ידו נעים יהיה ודיי יהיה אם יושיט את ידו שמגעה נעים והוא יתקבל ?
או אולי שניהם ?
ומדוע בכלל נכתבו הדברים ? מהו הסוד המסתתר מאחריהם ?
[ליצירה]
זאת יצירה יפה וכאילו ברקע שלה מתנגן שיר (זמר) ישראלי שאיני יודעת מיהו. אלא שכאן זה לא נכתב למטרות זמר כי השורה הרביעית בכל בית אינה מתחרזת עם השורה השנייה.
אני אוהבת יצירות טבע והאנשה של איתני הטבע.
שנה טובה.
[ליצירה]
בבה בובה חביבה - מלבד הביטוי "אושר אקראי" שלא היה נראה לך - לי אישית לא נראה שהשפלתי את השכנה המבוגרת, אשר הצעיר המתבונן מהקומה השלישית מתפלא לאושרה אשר אכן *אקראי* הינו כי זה לא אושר של ארנק או הזמנה של כרטיס תיאטרון, זה קליק של רגע. וכשהצעיר אומר וְעַל פָּנֶיהָ הַבָּעָה -
עֶרְגָּה כָּזוֹ עוֹד לֹא רָאִיתִי
גַּם לֹא עַל פְּנֵי יַקִּירָתִי
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בַּמִּטָּה
לדעתי יש פה רגע גדול ומכובד. כי אותה אישה על מרפסת חיה מאוד מאוד. גם התגובות של הקוראים הצעירים חביבות ונעימות.
באשר לאביבסתיו, לדידי יכול להרשות לעצמו במה שנוגע לי כל מיני lapsus lingua ואין לו כוונות רעות. ליאורה
תגובות