יֵשׁ גֶּבֶר אֶחָד
מִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם 
לֹא הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ
לֹא אֶפְגֹשׁ בּוֹ מָחָר
לִי הוּא זָר אַךְ מֻכָּר
וְעֵינָיו נְעוּרִים
לֹא רָאִיתִי פָנָיו
לֹא הֶחֱלַפְנוּ מִלִּים
אוּלַי בְּחַיִּים אַחֵרִים. 

אִם הָיִיתִי פּוֹגֶשֶׁת בְּךָ
יַקִּירִי
הֶהָיִיתִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ
כְּמוֹ בָּעֲלִילוֹת אַגָּדָה וּגְבוּרָה
כְּמוֹ רָחֵל, כְּמוֹ פֵּנֵלוֹפָּה ?
אוֹ הָיִיתִי טוֹמֶנֶת אוֹתָךְ בַּדִּמְיוֹן
בְּמִשְׁכָּן אֲהָבוֹת מֻשְׁלָמוֹת
וְכוֹתֶבֶת לְךָ שִׁירֵי חִפָּזוֹן
רְקוּמִים בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ וַחֲלוֹם
וְאוֹתָךְ מוֹתִירָה בֶּן-חוֹרִין,
בְּלִי שְׂפָתַיִם וָפֶה, גַּעְגּוּעַ ,
לָתוּר אֶת הַזְּמַן עִם הָרוּחַ,
זָר וְאַחֵר, לֹא יָדוּעַ ?