עצים קרחונים אקולוגיה טמטום ושפלות הצעה לעירית תל אביב ולירוקים

אוגוסט 2007.

אני גרה ברחוב יהודה גור בתל אביב. רחוב בן שלושה עשר בתים, משתרע ממערב למזרח, משיק לדרך חיפה. ממולי כביש סואן, שבעברו בצד ימין תחנת זבל, בהמשכו חניון, תחנת אוטובוסים ורכבת מרכז, מעבר להם בעורף נתיבי איילון ואנטנות רבות, מצד שמאל גורדי שחקים של מיליונרים.

 וברחוב שלי החליטה עיריית תל אביב הנאצלה לפני שנים מספר לשתול עצים במדרכות. ולאחר ששתלה אותם גם לשלוח [לדעתי למראית עין] מין משאית קטנטונת להשקות אותם, בלילה, עד שיכו שורש. והנה העצים שנמצאים על המדרכה הדרומית קמלים ואינם צומחים. והעצים שנמצאים על המדרכה הצפונית ואשר השמש מכה בהם פחות (כך אני מפרשת זאת מכל מקום) צומחים ומשתרשים. בתהליך זה העצים שעל המדרכה הדרומית מתים וכמשים מדי שנה. ומדי שנה בא בעל המשתלה, זה שקיבל את המכרז על הנושא, עוקר את העץ הישן ושותל עץ חדש וכולם שמחים. יש כסף יש עבודה יש שתיל חדש ויש מי שמשקה.

ובעוונותיי הרבים אני גרה בצד המדרכה הדרומית, והעץ ליד ביתי היה קמל ונובל, ובנוסף לכך, היה שתול בתוך חצץ (כך ראיתי פעם כשבאו לבצע שם עבודות) וריחמתי וחמלתי עליו, והתחלתי משקה אותו בעצמי, עם בקבוקים, גברת מבוגרת בשנות השישים, יש לה עץ שאפילו אינו יכול לדבר, ורק שלא ימות. ובאותה תקופה גם עדיין כתבתי שירים, תארו לכם, והיום לא, תודה לאל. והעץ שלי הצליח לא למות, ממש התחננתי בפניו והתאמצתי בגינו. אבל מכיוון שהוא שתול בתוך חצץ הוא גם לא הגביה. וכך, מול ביתי (אני מניחה שכעת כולם יוכלו לזהות את הבית) צומח עץ שהוא מעין עץ בונסאי, אמנם אינו ננסי נעוץ בעציץ אך אינו גבוה כמו העצים האחרים. אבל הוא ירוק יותר מהעצים האחרים, יפה והרמוני, והוא מתפרש בצורה מעוגלת פנימה וסימטרית כמעט כמטריה, וכשעומדים מתחתיו מעניק צל. רק חבל לי שאינו עץ בעל פרחים או בעל פירות, כי היום כל אנשי עולם המערב עצלנים, ויש להם רק זכויות ואין חובות, ופרחים ילכלכו את המדרכה ופירות לציפורים ימשכו דבורים ודבּוּרים. זה לא בסדר.  זה מפריע. אסור שאף אחד ייהנה, לא עיני האנשים ולא הדבורים העלובות (האם שמעתם שבאירופה כבר  החלו הדבורים נעלמות ולא יודעים מדוע ?) בשום פנים שאף אחד לא ייהנה אם זה בא על חשבון העבודה והמאמץ של מישהו. וגם כסף. צריך לשלם משכורת. חס ושלום שמישהו צריך לקום בבוקר ולנקות את הפריחה מהמדרכות. ואוי ואבוי אנחנו נתעלף אם נראה ציפור או יונה יושבת על העץ ואוכלת מפירותיו או דבורה מסתובבת שם ומאבקת את הפרחים. רק אני, שעדיין חושבת שהעולם מתקיים כי הוא בנוי לפי חוקים שמסוכן להפר אותם, ממשיכה להתייחס ולטפל. ושלא יאמרו לי שמשאית המים הקטנה של העירייה מגיעה, הם בוודאי יטענו שכן, וייתכן שזה אמת וייתכן שלא אך העצים הנובלים הם העדות הכי טובה.. ארבע שנים לקח לי לגדל את העץ ולהשקות אותו.

הרחוב שלי הוא רחוב של הצפון הישן, ולדעתי מעוז הבורגנות מפעם. רחוב של זקנים. רחוב של משכירים. רחוב של רכושנים קטני נפש. רחוב שבו בית שעבר שיפוץ יפה מבחוץ יהיה מוזנח מבפנים, קירותיו לבנים ומבהיקים מבחוץ והמדרגות שלו ישנות ומשופשפות, הלובי מכוסה בקרמיקה חלקה משקפת ומנורות הרבה כמו תחנת כוח, אבל כשפותחים את דלת המעלית המחודשת נתקלים בצבע מתקלף ובלכלוך. מזוזה כמובן שלא שמו על דופן הבניין המשופץ – זה משהו ארכאי. רק הצעירים שחוסכים פרוטה לפרוטה ונוסעים על אופנועים נחמדים עדיין, וגם כך לא רובם, אלא חסרי הממון שביניהם. לפחות רוב הצעירים היום הם בעלי השכלה, אך למבוגרים אצלנו  – לדעתי – ל-80% בבניין שלי מכל מקום – אפילו בגרות אין. ואילו אני – אני נחשבת לתימהונית (זאת לשון המעטה, שלא תדעו איך קראו וקוראים לי, ) שמשקה עץ ומאכילה חתולים והמכונית שלה לא מבהיקה מניקיון ואפילו שרוטה, רחמנא לצלן. אין לה כבוד ?

לאחרונה התחלנו רואים בטלוויזיה את הדברים הנוראים שמתרחשים בעולם. העולם נמס. הקרחונים נמסים. השיטפונות מתגברים. הטייפונים נכפלים. היערות נכרתים. אבל העסקים כרגיל. הנה בדרך נמיר, לפני צומת הקריה, לאורך של כארבע מאות מטרים, משתרעת פרסומת ענק, פרסומת כפולה של דובים לבנים מהלכים על קרח ומנסים לפרוץ דרך קיר לבנים לתוך ביתנו. מהי הפרסומת ? זאת פרסומת של חברת פ למסך טלוויזיה שטוח בן 103 אינצ´. בהמרה לסנטימטרים ומטרים נגלה שמדובר במסך בגודל שניים וחצי מטרים. ללא ספק מסך כזה ראוי לו שישכון בסלון שאורכו כאולם קולנוע קטן ומדוע לא ? הרי המסך עצמו בודאי עולה לפחות מאה אלף שקל. ומדוע לא ? על מסך כזה נראה את הסרטים של נאשנ´ל ג´יאוגרפיק, על חיות הטרף היפות ועל המסעות בארצות רחוקות, על סקי בהרים ומה עוד ? כמובן שגם את הדובים הלבנים על הקרח כמו בפרסומת, ואת הסרט על הפינגווינים. רק אף אחד לא יספר לנו שהכול שקר ותרמית, שהדובים מתו, שאין להם קרח, אין להם מספיק מזון להשמין ולשרוד את שנת החורף. זה לא משנה, העיקר הביזנס של העשירים – אלה שיש להם בתי חרושת ושלוש מכוניות שטח שמזהמות את הסביבה, סלונים בגודל של אולם קולנוע וכסף לקנות מסכים 103. אינצ´ של חברת  פ.

ברגע זה אני רואה כל מיני קוראים (אם מישהו בכלל יקרא חיבור זה) חושבים לעצמם:

מי היא ? מי היא בכלל ? מה היא עושה עניין, אין לה על מה לחשוב ? חתיכת אידיוטית. משוגעת. בטח היא לסבית (clinching argument). עושה עניין מעץ. מעץ אחד. למי היא חושבת את עצמה. לנסיך הקטן ? זה שרץ מכוכב לרוכב לחפש את השושנה שלו ?

לא. הם לא יחשבו כךכי אני לא שווה בכלל שהם יתייחסו אלי. כי אני לא נחשבת ולא מקושרת ולא מככבת בשום מציאות וירטואלית.  כי היום לא קוראים את הנסיך הקטן ובקושי מסתדרים עם כתוביות באורך של 13 מילים. רק לבחינות מתכוננים אולי, וללא קשר למציאות. בחינה זו בחינה ומציאות זו מציאות וכסף זה כסף.

אז מה הסיפור ?

לפני כשבועיים הסבירו בטלוויזיה שפליטת הגזים של החממה של אופנוע קטן אחד שווה לחודש של עץ. מי שנוסע באופנוע צריך לנטוע פעם בחודש עץ כדי להתאזן עם פליטת גזי החממה שלו.  עלה בדעתי אם כן לבקש מדיירי הבית שלידי רשות להשקות בצינור שלהם את העץ שנמצא מול הגדר שלהם על המדרכה קצת בצד.  (כי קשה לי לסחוב לשם מים). וביקשתי רשות מהוועד שלהם, וסיפרתי גם לאישה שגרה בקומת הקרקע, וכן הלאה. ועוד ניסיתי לעורר בהם את האינסטינקט הכלכלי והרכושני, והסברתי להם שרחוב שיש בו עצים הוא שדרה ודירה בשדרה הרי שווה יותר כסף מדירה ברחוב ערום ועריה. כי כל העצים שבמעלה הרחוב מתים כל הזמן ומוחלפים כל הזמן (על ידי העירייה וקבלן העצים שלה שגם הוא הסביר לי פעם, כשתפשתי אותו ושאלתי אותו מדוע העצים מתים ונובלים, שיש מישהו משוגע ברחוב שמזריק לעצים רעל. כן. זה הסיפור שהאיש סיפר לי במלוא הרצינות כמו באלף לילה ולילה. ובכך פטר את עצמו). ובמסגרת אותו רעיון התקשרתי לעירייה ל-106 וביקשתי שיבואו ויתקינו מוט לעץ שהיה מתנדנד ברוח כמו איטריית מקרוני, וגם מהגנן של הבית אשר לידי ביקשתי שכשהוא משקה את החצר שישקה גם את העץ, שנמצא בצד, והתחלתי גם אני משקה. והנה, הפלא ופלא, יומיים אחרי שהתחלתי במבצע "עץ נוסף" היה חור מנוקב בצינור. חור דק, עדין, כמו במחט, כזה שעוצר את לחץ המים מהצינור מלהגיע עד העץ (הצינור קצר יחסית). וביקשתי מהגנן שלהם שיתקן, ועשה לצינור תחבושת. וראו נא הפלא ופלא, ויומיים שלושה אחרי כן עוד חור דק. ואני עמלה ומתאמצת להשקות והמים מהנקב ניתזים לצדדים, ואין לחץ, והרוח לעתים מזיזה את סילון המים על המדרכה.

אך היום כשיצאתי כדרכי אחר הצהריים להשקות את העץ והאכיל חתולים פגשתי באחד הדיירים מהבית השני. אותו דייר הוא אב למופת לאחר שאשתו נפטרה ממחלה קשה מזמן ומגדל לבד ילדים. וההוא מזמן הסביר לי, כשהצעתי לו שישקו את אותו עץ, שאין להשקות אותו, ואין לבזבז עליו מים, יש להם מספיק חשבון מים, שהעירייה תדאג לו, העירייה משקה. הוא לא צריך להשקות ולא ישקה.

ואומר לי היום אותו אב למופת בערך במילים דומות לאלה: שמעתי שאת משקה את המדרכה שלנו. הבת שלי ראתה אותך מלמעלה. את תיזהרי ואל תגעי בצינור שלנו.

אמרתי לו שכן, וגם הוועד הרשה וגם השכנה מקומת הקרקע יודע. והוא בשלו, וגם השתמש במילים של איום שאיני זוכרת אותן במדויק כי איני אדם שנוהג לאיים כך שאין לי אוצר מילים בנדון. ולאחר שאיים הרבה הכניס את ביתו למכונית והחל לנסוע.

ניגשתי אליו ואמרתי לו, בגלל אנשים כמוך הקרחונים נמסים. אתה אויב הסביבה ועל אנשים כמוך הבת שלך לומדת בבית הספר. והוא נסע לדרכו. ואני הלכתי לדרכי. קיוויתי שדברי נשמעו דרך החלון הפתוח ושגם הילדה שהלשינה עלי לאבא שלה שמעה. לא יכולתי לקוות שתתבייש לה, כי הרי אבא שלה קודם וממילא מערכת החינוך היא אשליה, travesty   בלעז, ידעתי שאין בכך שום משמעות. אך אולי פעם, כשתהיה גדולה ובגיל ההתבגרות ותרצה לריב עם האב שגידל אותה, אז היא תיזכר ותאמר לו שהוא צבוע ואנטי-אקולוגי. אבל תעשה זאת לא למען הסביבה אלא למען המריבה והוא ממילא לא יבין למה היא מתכוונת, כמו רוב המדינה.

הייתי נשארת כך, שלילית לחלוטין, והקורא היה אומר "אוף, נמאסה, אין לה מה לומר, משהו לתרום," אלמלי משהו קטן טוב שקרה לפני מספר ימים. חברה ספרה לי בטלפון, שבשדה בוקר, אנשים קמו בבוקר והנה הופ! כרתו להם עצים בלילה. כן. במדבר. איפה שאפשר לספור עצים על כף היד. התקשרתי לדוא"ל האדום של YNET בערך בשלוש אחה"צ, ומאוד הופתעתי, כאשר שעה לאחר מכן ברחוב, כשטיילתי ככה בארבע אחה"צ והשקתי את העץ שלי והאכלתי את בעלי החיים, מתקשרת אלי עיתונאית של YNET שמבקשת ממני פרטים ואומרת לי שתטפל בזה. והילדה (כל הצעירים ילדים בעיני) אמרה -  וגם בצעה. זה היה ביום חמישי ה-2 באוגוסט, והיום יום שני ה-6 באוגוסט הם פרסמו את הכתבה שלהם, והם עצרו את כריתת העצים, שנועדה כדי לבנות במקומם מבנים ! כי אתם מבינים, במדבר אין מספיק מקום לבנייה, רק איפה שנמצאים העצים.  אז ככה,  לעומת הטמטום והשפלות והעיקשות והאגו והמאצ´ואיזם שאומר "רק הרצון שלי יקבע" וחוסר המחשבה, מופיעים גם נצנוצי אור. 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3433955,00.html

חשבתי לעצמי, זה מה שנשאר מהמדינה שלנו, לא מגיע למדינה שלנו להתקיים ולשרוד, וגם אין להאשים אף אחד, ממילא כל כדור הארץ כבר נמצא בתהליך של קריסה, אז מה אני דורשת מהמדינה ? הרי רק אתמול הראו בטלוויזיה אנשים בהודו, בשיטפון ששטף את כפריהם לגובה רב עד שהם צועדים במים בגובה הכתפיים. אז אנחנו צריכים להיות שונים מכל הארצות המתועשות ? מה, רמת השחיתות אצלנו צריכה להיות נמוכה יותר ? אנחנו חייבים לשמש אור לגויים ? להיות אידיאל כמו השה לעולה ? איזה מזל שאני מבוגרת, אני כבר לא אהיה כאן כשזה יתרחש. אז זאת אינה בעיה שלי שהאנשים כאן הם כאלה. פשוט – העולם נבנה פגום. זאת הבעיה של הצעירים שיתבשלו כאן כשאני אנוח לי בשלווה בקבר. ואם אני מבחינה במה שמתרחש ולא מתעלמת זאת בעיה שלי, בעיה שאני חריגה, כי החברה מטפלת נגד רצונה בחריגים בעלי איי קיו נמוך, כדי שלא יפריעו לה, אבל מה תעשה החברה עם חריג על הצד השני של הסקאלה ?

ועם כל אלה, קיימים גם נצנוצי האור, אחדים מהנוער.

לכן אני מספרת סיפור זה ובסיומו באה בהצעה לעיריית תל אביב ומתבקשת תשומת לב ארגוני הירוקים. אמנם החלק המושחר והמאוכזב שבי אומר – שטויות, אף אחד לא יאזין לך אפילו, הם רק חושבים על הבורסה המתמוטטת, ועל פאבים ועל זיונים ועל כוכב נולד. אבל החלק שמתנצנץ בתוכי, תודות לסטודנטים בשדה בוקר שהחליטו שהם מנסים להציל כמה עצים במדבר, החלק הזה לוחש לי: תחשבי שאת הולכת להצביע בקלפי. תחשבי שרק את לבדך, עם הקול שלך, הפתק הזה שאת תכניסי בחריץ בקופסה,  הוא שיכריע את גורל הממשלה בארבע השנים הבאות.

ולכן אני באה בהצעה לשדולות הירוקים  באופן כללי ולעיריית תל אביב באופן ספציפי כלהלן: עירייה יקרה. אין צורך ביערות הגשם. העיר כולה מלאה מדרכות ואספלט. אנא שתלו בכל המדרכות בתל אביב עצים, ודאגו גם להשקיה בצינורות. שכל רחובות העיר שלנו יהפכו לחורשה. וקצת ספסלים. זה לא מבצע קשה, זה לא תקציב גדול כמו תקציב הרכבת שהמדינה החליטה לקצץ בו כי חבל למדינה על המסים שהיא מקבלת ממכירת הדלק והמכוניות (שמזהמות את האוויר). זה משהו אחר. קיים גם אפילו סוג של עץ אחד ששמעתי שצומח מהר ושולח במהירות בכל כוחותיו שורש אחד ישר כמו חץ אל מי התהום ושמו עץ הפאולוניה. כיוון ששורשיו צומחים היישר מטה ניתן לשתול את העצים בצפיפות. באתר המשווק עצים אלה, אשר כעת מגדלים אותם גם באופן תעשייתי, נכתב:

 המאפיינים העיקריים של עץ הפאולוניה הם:

1. מהירות גידול גבוהה עד 1 מ´ לחודש בשנת הגידול הראשונה.

2. נחשב לעץ הקשה ביותר יחסית למשקלו הוא אינו מתבקע או מתעוות ולכן מתאים ביותר לתעשיית הרהיטים, לדלתות, למסגרות לחלונות, לציפויי קיר (מבודד טרמי ואקוסטי מצויין).

3. בעל שורש שיפודי ולכן מאפשר גידולים משניים.

4. עמידות אקלימית מ 10-, עד 40+ צלזיוס, מתאים ביותר לתנאי ארצנו.

5. חומציות קרקע 5-8 Ph

6. גידול במים מושבים (עדיף) ומים שפירים.

7. לאחר הכריתה - העץ מחדש עצמו וחוזר חלילה.

8. שימושים משניים כגון: האבסת בעלי חיים - אחוז הפרוטאין בעלים מגיע עד 18%, תעשיית הדבש - הפרחים 8. מלאים בצוף ולכן מהווה המקור הראשי לדבש אורגני בסין.

9. עץ נוי מדהים עקב הפריחה המרשימה והשורש השיפודי (שאינו "מרים" מדרכות).

10. בגידול צפוף העץ משמש כחוסם רוח מצוין.

(את זה הוצאתי מהאתר

http://www.agronovo.co.il/about.html

אם תקראו את מספרים 8 ו-9 ו-10 תראו עד כמה העץ יוסיף לנוי, יתרום לציפורים ולדבורים, לא יהרוס את המדרכות, וגם אם  יחסר לכם כסף תוכלו מדי שנה לכרות טור עצים כל פעם ברחוב אחר, כי העץ צומח מהר מחדש, ואז גם תאוות הבצע שלכם תסופק ואת המכרז תוכלו לתת לחביביכם ואהוביכם.

מה מפריע לכם, אנשים יקרים ברשות היקרה של תל אביב, לטפל בעירנו כך ולטהר קצת את האוויר ? ולוואי שבכל ערי מדינת ישראל כך יעשו ואז ייתכן שהתושבים לא יצטרכו לצאת לחיק הטבע לאדמות שהמדינה מפקיעה מאנשים תמימים כמו למשל בגוש 6679 רכוש פרטי, על מנת שישמשו בשבתות לפיקניקים ולמנגלים אלא שכולם ישבו תחת גפנם ותחת תאנתם – הסימלית - ,  והעיר תהיה ירוקה, הפיח והעשן יפחתו, לילדים תהיה פחות אסתמה, ואני, שפחתכם הנאמנה ליאורה  אמשיך להשקות את העץ האחד והיחיד שלי ואלחש לו שכעת יש לו חברים.

הערה

היום 18 אוגוסט בחדשות השעה תשע נאמר כי הטמפרטורה בישראל תעלה בחמש מעלות (!!!) בשלושים השנה הבאות ובחורף תנובת המים תצטמצם לשליש (!!!) מכפי שהיא היום. מסתבר שיותר לא יכלו להעלים מהציבור שישראל הופכת לארץ בעלת אקלים מדברי. אבל מדינת ישראל מורידה את המסים על המכוניות בשש השנים הבאות - כל הארץ תהיה מפוקקת במכוניות ובגזי חממה. ובמקביל מדינת ישראל אינה עושה הרבה וקוצצת מהתקציבים לפיתוח הרכבת - אולי מפני שיש מריבות בי המקורבים לצלחת למי מאהוביהם ותומכיהם הם יעבירו את המכרזים. רבותי - שלא תחשבו שכאשר ילדיכם ונכדיכם יתבשלו בחום הלוהט על כדור הארץ אתם תמצאו מפלט בארץ אחרת. אם תהיה ארץ אחרת כזו אתם תיפגשו בשנאת זרים שכמותה עוד לא הייתה בהיסטוריה האנושית וכולם שם באותה ארץ אחרת תיאורטית (שלא תתקיים במציאות) יצטיידו ברובים כדי לגרש את הזרים משאר חלקי הגלובוס שינסו להימלט אליהם.

הערה נוספת. - ואילו עץ המחלוקת נבל ומת, וב-28.1.08 ראיתי שהעיריה נטעה עץ אחר במקומו. זהו. העיקר שהמשתלה מתפרנסת  ומוכרים שתילים , העיקר שהעיריה לא בזבזה כסף - כמה כבר עולה שתיל – ולא על השקיה במים ולא על טיפול, העיקר שהשכן ההוא בנה מוסר השכל לבתו הקטנה שגם אם לא שומרים על עץ זה לא נורא, שימות ואחר כך מישהו אחר ישתול עץ אחר במקומו.

 אבל העץ שלי, העץ שאני משקה, עוד חי מול ביתי.